ממצא יוצא דופן מממלכת יהודה. מצבה פולחנית שבוטלה, הונחה על הקרקע ושולבה במכוון בתוך פלטפורמת אבן מספר שנים לפני חורבן האתר בידי האשורים, התגלתה בתל עיטון. הממצא עשוי להוסיף נדבך חדש לדיון על השינויים הדתיים שיוחסו לחזקיהו, מלך יהודה מסוף המאה ה-8 לפני הספירה.
ריאיון אולפן עם פרופסור אבי פאוסט
(צילום: ליאור שרון)
5 צפייה בגלריה
מבט אווירי על החדר הגדול ביותר ב"בית המושל" (בניין 101), ובו מצב האבן שמסומנת בעיגול
(צילום: Sky View)
5 צפייה בגלריה
תצלום אווירי של "בית המושל" (בניין 101)
(צילום: Sky View, Griffin Aerial Imaging, יאיר ספיר)
אחת השאלות המסקרנות ביותר בחקר תקופת המקרא היא האם הרפורמה הדתית המיוחסת לחזקיהו אכן התרחשה כפי שמתואר במקורות. במשך עשרות שנים מנסים חוקרים להבין האם היה מדובר בשינוי דתי רחב היקף, שבמסגרתו צומצמו מוקדי פולחן מקומיים ורוכז הפולחן בירושלים, או שמא מדובר בתיאור מאוחר שאינו משקף מציאות היסטורית.
כעת, פרופ' אברהם פאוסט, מהמחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר-אילן, מספק במחקר שערך זווית חדשה לוויכוח. המחקר, שפורסם בכתב העת Jerusalem Journal of Archaeology, מתמקד בממצא חריג שהתגלה בתל עיטון שבשפלת יהודה – מצבה גדולה בגובה של 1.4 מטר ובמשקל של כ-750 קילוגרמים, שהוצבה בעבר במקום מרכזי במבנה מפואר, ובהמשך הוסתרה ונקברה במכוון בתוך פלטפורמת אבנים. לדברי פרופ' פאוסט, אופן הטיפול במצבה עשוי לשקף שינוי מכוון באופי הפולחן בממלכת יהודה, ואולי אף להוות עדות נוספת לתהליכים הדתיים שהתרחשו באזור בתקופת חזקיהו.
המצבה התגלתה במסגרת החפירות בתל עיטון, אתר המזוהה עם יישוב יהודאי חשוב שפעל בתקופת בית ראשון. היא נמצאה ב"בית המושל" (או "בניין 101" בכינויו המקצועי) – מבנה גדול ומרשים שנחפר במשך עשר עונות חפירה.
לפי המחקר, בשלב הראשון של המבנה הוצבה המצבה בחדר הגדול ביותר במבנה, במקום בולט ממול לכניסה, כך שכל מי שנכנס למבנה או שהה בחצר יכול היה לראותה. מאחר שלא היה לה תפקיד אדריכלי או שימושי ברור, ולנוכח שכיחותן של מצבות אבן פולחניות במזרח הקדום בכלל ובארץ ישראל בפרט, הסברה היא כי מדובר במצבה פולחנית.
מצבות מסוג זה מוכרות מאתרים שונים במזרח הקדום, ולעיתים הן קשורות לפעילות דתית או לטקסים פולחניים. לכן, מיקומה המרכזי של האבן בתל עיטון מעיד, לפי המחקר, על חשיבותה עבור יושבי המבנה.
אלא שבשלב מאוחר יותר התרחש שינוי מעניין. במקום להמשיך להשתמש במצבה, תושבי המקום הניחו אותה על צדה ושילבו אותה בתוך פלטפורמת אבנים שנבנתה במיוחד סביבה. לא נמצאו סימנים להשחתה מכוונת של האבן, מה שאומר שהיא לא נותצה לשברים קטנים ולא חוללה. למעשה, נראה כי מי שטיפל בה בחר אמנם להוציא אותה משימוש, אך עשה זאת בצורה מכבדת יחסית. "גם אם מטרת יוזמי הרפורמה הייתה לחלל את הפולחן הקודם, ומבחינתם ניתן היה לנתץ את האבן לרסיסים, הרי שאלו שביצעו את השינויים בפועל היו תושבי האתר, ואלו כיבדו את האבן ששימשה מוקד לפולחן במשך דורות רבים", מסביר פרופ' פאוסט. "דרי הבית שיתפו פעולה עם הרפורמה והוציאו את האבן מכלל שימוש, אך לא ניתצו או חיללו אותה, אלא שילבו אותה בתוך משטח אבנים, ובכך ביטלו את תפקידה הפולחני של האבן, מבלי לפגוע בה פיזית".
רוב הדיון הארכאולוגי על רפורמת חזקיהו מתבסס על אתרי או מתקני פולחן ציבוריים, בהם המקדש בערד, המזבח בבאר שבע ומתקנים פולחניים נוספים שהתגלו ביהודה. הבעיה היא שמספר האתרים הללו מוגבל יחסית, והממצא בהם לא תמיד חד-משמעי. על כן, קשה לבסס עליהם לבדם תמונה מלאה של המציאות הדתית בממלכה, והוויכוחים ממשיכים.
החידוש במחקר הנוכחי אינו רק בכך שהוא מספק עדות נוספות לשינויים דתיים בשלהי המאה ה-8 לפני הספירה, ככל הנראה בימיו של המלך חזקיהו, אלא גם בכך שהוא מפנה את תשומת הלב לפולחן הביתי. "עדויות מסוג זה כמעט שאינן מזוהות במחקר הארכאולוגי. הן משום שבתי מגורים 'רגילים' זוכים לתשומת לב מעטה, והן משום שאם הפולחן בוטל, חפצי הפולחן הניידים פשוט נלקחו מהמקום, בלי להותיר סימן ברור לכך שהמקום שימש בעבר לפולחן, ובוודאי לא לשינוי שהתרחש", אומר פרופ' פאוסט.
פרופ' אברהם פאוסטצילום: המחלקה להיסטוריה כללית, אוניברסיטת בר-אילןהסתרת המצבה התרחשה לפני חורבנו של תל עיטון בידי האימפריה האשורית בסוף המאה ה-8 לפני הספירה. תיארוך זה מתאים באופן כללי לתקופת שלטונו של חזקיהו. עם זאת, פרופ' פאוסט מדגיש כי לא ניתן להוכיח שהסתרת המצבה בוצעה ישירות במסגרת הרפורמה המיוחסת לחזקיהו. לדבריו, מדובר בממצא שעשוי להשתלב עם עדויות נוספות מאותה תקופה ולהוסיף להן נדבך נוסף. הדבר מחזק את הסבירות לכך שחזקיהו אכן ערך רפורמה דתית, אשר הקרינה גם על מקומות הפולחן המרכזיים וגם על הפולחן הביתי. "כדי להבין את ההתפתחות הדתית בממלכת יהודה אין די בבחינת מקדשים ואתרי פולחן רשמיים בלבד. גם מבנים פרטיים ומנהליים עשויים לשמר עדויות חשובות לשינויים שהתחוללו בחברה", מסביר פרופ' פאוסט.
המצבה שנקברה בתל עיטון לפני יותר מ-2,700 שנה אינה מספרת את כל הסיפור, אך היא מספקת הצצה נדירה לרגע שבו מסורת פולחנית ותיקה הפסיקה להתקיים. ייתכן שמדובר ברמז נוסף לפאזל ההיסטורי של אחת התקופות המרתקות ביותר בתולדות ממלכת יהודה.
