בסיומה של שנה סוערת וגדושה בחילוקי דעות בחברה הישראלית, וערב יום הכיפורים, הרב הראשי דוד לאו קורא לחשבון נפש כלל-ישראלי. "הקדוש ברוך הוא בוחן אותנו כי אני לא בטוח שעמדנו במבחן בשנה שעברה בציון גבוה. אני חושש שבשנה האחרונה חיפשנו כל דרך כדי להיכשל", אמר הרב הראשי לישראל בריאיון ל-ynet Live.
"אני מסתובב בארץ, בוודאי בחודש האחרון, נמצא בהרבה מקומות ופוגש הרבה אנשים, ואני בתחושה מעורבת", ציין הרב לאו. "אני שומע ורואה שבאמת משהו נשבר, אבל מצד שני אני נתקל גם הרבה בפניות מצד אנשים שלא רוצים שזה יישבר, כאלה שרוצים כן לחזור ולהרגיש בכל זאת משהו ביחד. נכון, אלה לא כולם, אבל נחמד להיות אופטימי ולראות את הצד החיובי.
"אני מודע לזה שלצערי יש גם רבים שלא כל כך מחפשים את המחבר ואת המשותף, ובאופן אישי אני גם כואב על כך שחלק גדול מהעניין גולש לתחום של מסורת ישראל. אני מרגיש שפשוט שופכים את התינוק עם המים. אנחנו פה בארץ כי זה הבית שלנו, אנחנו פה בארץ כי נולדנו כאן, כי הורינו חלמו להגיע לכאן, וזה חזון דורות, חלום של דורות שחלמו ולא זכו. הנה אנחנו בדור שלנו זכינו, בדור שלנו זה הפך להיות מציאות, יש לנו מדינה במקום שאליו רצינו כל כך להגיע, ואנחנו עושים כמעט הכול כדי להרוס ולקלקל את זה. אין לנו רשות לפגוע בזה".
על מי מוטלת האחריות?
"על כולנו. כולנו עשינו טעויות, הטונים עלו, צורות הדיבור היו בוטות, לא ראויות. בשנה האחרונה לצערי באמת קצת הגענו למחוזות שאינם ראויים, וצריך לחזור אל מה שאנחנו כן צריכים לעשות. הרי לדבר אנחנו יודעים, אז אולי גם קצת להקשיב אחד לשני. למצוא דרך ביחד כאן בבית, לא בחוץ, דווקא ביחד פה, בתוך מדינת ישראל – להתווכח, לשבת, לדבר. בלי החרמות, בלי תנאים. פשוט לדבר ולמצוא מוצא מפני מצוקות שקיימות, ובוודאי תוך כדי שמירה על המסורת, כי כואב לי שאנחנו עלולים בסופו של דבר להפסיד את הקשר לדורות הקודמים. אני דואג כלפי הדורות הבאים, מה אנחנו משדרים להם בהתנהלות הזאת".
אולי איבדנו גם את הרצון לחזור לשפיות, או את הכוח?
"אני לא כל כך בטוח שזה מדויק מבחינת האזרחים. הייתי אתמול בקיבוץ רעים, בעוטף עזה. ניגשו אליי אחרי ההרצאה שתי נשים וסיפרו לי שהן נוסעות מדי שבוע למושב הדתי בני נצרים, ומבני נצרים נוסעים אליהם. הם נפגשים פעמיים בשבוע, מוצאים את הזמן. ההגדרה שלהן הייתה: 'אני לא מסכימה איתן בשום דבר, אבל הן נשים מאוד נחמדות, אנחנו מדברות'. זו האמת. אני רוצה את הגיוון הזה, הוויכוח הוא בריא, כאשר הוא ענייני, לגוף עניין ולא לגופם של אנשים, שלשם זה לצערי גולש מהר מדי אצלנו. בואו נתווכח, בואו נדבר. אנחנו אמורים להיות סובלניים, גם כלפי דעות פחות אהובות עלינו ולדבר. זה לא בסדר שרק קורונה או חלילה מצב מלחמה מחברים אותנו.
"אנחנו חוליה נוספת בשרשרת הדורות, חייבים לחזק את הקשר אל הדורות הקודמים, ולוודא שלדורות הבאים יהיה מה להמשיך והם יוכלו להגיד בגאווה: אנחנו צאצאים של הדור הזה. אבל זה יקרה רק אם נדבר במעגלי שיח, בשיחות בין אנשים, ונפסיק לחפש את הפגיעה בחיי הזולת".
תרצה למסור מילה לאחינו מחוץ לארץ? כי גם שם אנחנו לא במיטבנו ביחסים בתוך המשפחה. רבים מיהודי התפוצות מרגישים שישראל התרחקה מהם, ואנחנו מרגישים שאולי הם מתרחקים מאיתנו.
"אני לא איש פוליטי ובעזרת ה' גם ממש לא אהיה, אבל באופן אישי כואב לי מאוד שכאשר יש ויכוח כאן, מנהלים אותו גם במקומות אחרים. זה לא ראוי. אני מודע לכך ואני אומר לאחינו בגולה: בסופו של דבר זה הבית. בואו הביתה, בואו נדבר כאן. הרי אנחנו אחים במצוקה, בואו ביחד נתאמץ ונצליח להיות גם אחים בשמחה".
לסיכום השיחה אמר הרב לאו: "אני מקווה בשביל כולנו שתהיה לנו שנה רגועה. קצת שקט, שלא יהיה לכם הרבה מה לשדר. אני מאמין שלא תכעסו עליי על הברכה הזאת".