בבית הכנסת יוספבאד שבטהרן ציינה הקהילה היהודית את יום השנה ה-36 למותו של מנהיג איראן לשעבר, האייתוללה חומייני. בטקס המיוחד, שנערך לצד קריאת התורה ואמירת תהילים, נשאו דברים לזכרו של חומייני.
בין הדוברים היה גם חכם יונס חמאמי, מרבני הקהילה, שהתייחס בדבריו ל"אישיותו ואופיו של האימאם חומייני ביחס לדת היהודית". הוא הוסיףפ כי "האימאם חומייני מי ייתן ואללה ירחם עליו, הוא דמות דתית בולטת בקרב הדתות, המהפכה האסלאמית נשאה את דגל המאבק בדיכוי והביאה לאחדות העם בעימות עם המדכאים".
ד"ר הומיון שמח, נציג היהודים בפרלמנט האיראני, אמר גם הוא שחומייני תמך ביהודים. "לאחר ניצחון המהפכה האסלאמית, הקהילה היהודית החיה באיראן זכתה למעמד בעל ערך רב יותר, וכמו דתות אחרות, היא החלה להתפלל בבתי התפילה שלה כמו האיראנים, ועד כה, לא צצו בעיות לקהילה היהודית", הוא אמר.
מוחמד רזה מובאהדי קרמני, ראש ועדת הדתות של המרכז להנצחת חומייני, התייחס גם הוא לדתות שונות החיות באיראן וציין את חומייני מייסד המהפכה האסלאמית, ואמר: "מה ששמר על זכרו של האימאם חומייני בחיים, היה טבעו של תנועתו והשקפתו המיוחדת על דתות".
חומייני עמד בראש המהפכה באיראן, שבמהלכה עברה המדינה תהליך קיצוני של אסלאמיזציה ומחיקת כל זכר להשפעה מערבית. חומייני הנחה את העומדים בראש השלטון לחסל כל התנגדות מבית באכזריות בלתי-מרוסנת, שהביאה למותם של אלפים. הוא גילה שנאה גדולה למערב - בייחוד לארה"ב - וביקש להפיץ את המהפכה האסלאמית בכל הארצות המוסלמיות, באמצעות תעמולה, אלימות וטרור.
בנובמבר 1979 השתלטו תומכי חומייני על השגרירות האמריקנית בטהרן ושבו עשרות אזרחים אמריקנים כבני ערובה. בשנה שלאחריה נכנסה איראן, בעקבות פרובקציות הדדיות, למלחמה עקובה מדם עם עיראק; המלחמה נמשכה שמונה שנים והסתיימה בלא הכרעה של ממש. כמיליון איראנים נהרגו במלחמה זו.
זמן קצר אחר כך מת חומייני ב-3 ביוני 1989. בתקופת שלטונו חלה באיראן נסיגה גדולה בכל תחומי הכלכלה, החברה והפוליטיקה. הנשים איבדו את זכויותיהן ונאלצו ללבוש בגדים מסורתיים ולהסתגר בבתיהן. מוסדות השלטון הוכפפו כליל לאנשי הדת, עושי דברו של חומייני.
