אחיי החרדים אבל גם החילונים: אולי די? אולי הגיעה העת שקלישאת "בכביש היה חכם, אל תהיה צודק" תחלחל לראשכם? אולי הגיעה העת לטיפול כואב של הסרת עיוות החשיבה, "הכול או לא כלום", שמטריף את מוחכם?
אולי הגיע היום שבו הסאבטקסט של "כל ישראל ערֵבים זה לזה", לצד "אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת", כמילותיו של אהוד מנור ז"ל, יופנם סוף-סוף על ידי כלל שבטי מדינת ישראל? ואולי תהיה זו מערכת הבחירות שבה האנשים השטחיים, השקרנים והציניים שמספרים לנו כי צה"ל הוא "צבא השמד" – או מספרים לנו שאם רק נהפוך את החרדים לנזקקים עלובים הם ינהרו לבקו"ם – יחדלו לנקר בחיינו?
כי מישהו צריך לומר זאת בקול, לחרדים אבל גם לחילונים: אין סרט בעולם ששלילת זכות בחירה או מניעת זכויות אחרות ותקציבים בסיסיים כמו תקציבי ילדים וביטוח בריאות ממלכתי יגרמו ולו לחרדי אחד לרוץ לבקו"ם. פשוט לא. בג"ץ – כן, זה שהחרדים כה אוהבים לשנוא – לעולם לא יאפשר את האיוולת הזו. לא רק מפני שמשמעותה של פסיקה כזו תגרור בהכרח גזרת עוני על 20 אחוז מערביי ישראל, אלא מפני שגם סטודנט לשנה א' במשפטים מבין שזה אינו קביל.
גם איום בכלא לא ממש יעבוד. אין גם סרט בעולם שפנייה לצעירים החרדים "מעל ראשי הרבנים" תוביל אותם לנטוש את בית המדרש ולרוץ בהמוניהם לבסיס הקליטה בתל השומר. פשוט לא. הפוליטיקאים שמספרים לכם כי בחורי הישיבה הצעירים החלו למאוס במוסד החרדי הראשוני, "דעת תורה", היו גורמים גם לפוליגרף מקולקל להתפוצץ.
לא קיים ראש משק בית ברחוב החרדי ששלילת תקציב המעונות או פגיעה בזכות "המחיר למשתכן" תגרום לו לכפור בעקרונות "חברת הלומדים" ולחלץ את ילדיו מישיבת פוניבז'. פשוט לא. שוב, לא רק בגלל בג"ץ המעצבן ואזרחי ישראל הערבים, אלא גם מפני שהתפיסה החרדית שלפיה "חילוּן גרוע ממוות", על בסיס האמירה "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו", הופנמה אצל האב והאם בעוד היו ילדים. ומה עם "הגזרות"? הם יאלתרו אלטרנטיבות שהמוח החילוני לא יכול אפילו לדמיין.
ההצבעה על חוק יסוד לימוד תורה במליאת הכנסת
(צילום: אלכס גמבורג)
מחאת חרדים נגד גיוס לצה"ל, ארכיון
(צילום: שלו שלום)
האמינו לי. במחקריי הכלכליים פרסמתי רק חלק מהפתרונות. אם כל זה לא יעבוד, והכלא הצבאי יהפוך לקמפוס אוניברסיטאי ענק המכיל 80 אלף תאים המאוכלסים באסירים שאוכלים רק הכשר מהדרין, מחאת כלי הרכב ששיתקה את ישראל לא מזמן תיראה כמו טורניר דמקה במתנ"ס לעומת 400 אלף צעירים שישטפו את כבישי המדינה בכל סוף שבוע, או אפילו פעמיים בשבוע.
לא כולם "הרב עובדיה הבא"
מאידך, אחיי החרדים, אין סרט שבו העם בישראל יוכל להמשיך לדור בשלווה עם ההכרה שילדיהם שלהם נהרגים, נפצעים, שבים ללא גפיים או לא מאפשרים לאימהותיהם לישון שנת לילה רצופה בעוד עשרות אלפי צעירים חרדים, שלא ממש הולכים להיות "הרב עובדיה הבא", לא מצליחים להבין זאת.
ההצבעה בכנסת על חוק הפטור ממעצרים לעריקים
(צילום: ערוץ כנסת)
אין גם סרט, אחיי החרדים, שהפוליטיקאים שלכם לא מצליחים לחלץ מהפה לכל הפחות את המשפט "מי שאינו לומד מחויב בשירות" – בטח אם הוא גם יודע לטייל בתאילנד או לצפות בנטפליקס – ובכך להוכיח, לפחות באופן הצהרתי, שהם מכירים את "אין לי ארץ אחרת" או אפילו רק את הביטוי "כל ישראל ערֵבים זה לזה".
אין סרט, ואתם מוכרחים להפנים זאת, שאתם ממשיכים עם משיכת הכתפיים הסרבנית והילדותית, בנוסח "דובי לא לא", שבה אתם מצליחים להבהיר באופן נהדר מדוע "לא" אך לא מצליחים להפיק ולו היגד אחד של "איך כן".
מעט מאוד אנשים, אם בכלל, מאמינים לכם, הנציגים החרדיים, שבתוך הפולמוס הזה, סוגיות פחות נעימות שאינן בהכרח "תורה לשמה" כמו המילים הגסות – כסף, שליטה וכוח – כלל לא מעניינות אתכם.
ד"ר אליעזר היוןצילום: פטריסיה רידלניקאז מה הפתרון? ובכן, אין לי. אבל גם לא לכם. או אולי בעצם יש אחד, והוא, ברשותכם, לקוח מהקונקלווה הנוצרית. הואילו בטובכם להסתגר בקפלה הסיסטינית שבקריית הוותיקן, סליחה, בספרייה הלאומית שבירושלים, אפשר גם באולם הכולל של ישיבת חברון, נציגי "גדולי הדור", נציגי שופטי העליון ונציגי כלל המפלגות. הדלתות יינעלו ואיש לא יֵצא עד שפתרון מוסכם על כולם יפיק את העשן הלבן.
כדי שזה יתרחש כולם יצטרכו לוותר על ליטרה כואבת מבשרם. שבוע, שבועיים, חודש. גם חצי שנה מתקבלת לטובת עשן לבן. מפני שאם הוא ימשיך להיות שחור, ולא רק מטפורית, אז ניאלץ לומר לעצמנו בעצב גדול אך ביושרה בפנימית: די. אולי פשוט די. זה כבר לא יקרה.
ד"ר אליעזר היון הוא חוקר בכיר במכון ירושלים למחקרי מדיניות
