החודש יציינו ברחבי העולם 80 שנה לשחרור אושוויץ, מחנה הריכוז וההשמדה הנאצי הגדול והקטלני ביותר, שבו נרצחו למעלה מ-1.1 מיליון בני אדם במהלך חמש שנות פעילותו. הוועידה לתביעות חומריות יהודיות נגד גרמניה (ועידת התביעות) משיקה היום (ב') את "שרדתי את אושוויץ: זכרו זאת", קמפיין דיגיטלי חדש בהשתתפות 80 שורדי שואה ששרדו את מחנה ההשמדה, שהפך שם נרדף לאכזריות.
1 צפייה בגלריה
מצעד החיים בפולין
מצעד החיים בפולין
מצעד החיים באושוויץ
(צילום: AP Photo / Czarek Sokolowski)
80 סרטוני וידאו קצרים של 80 שורדי אושוויץ יתפרסמו במשך שבועיים ברשתות החברתיות, במטרה להגיע בעיקר לדור הצעיר בעולם. בכל סרטון עונים השורדים על השאלה: מה הדבר שהכי חשוב לך שידעו ויזכרו מהחוויה שלך במחנה ההשמדה אושוויץ?
אֶלָה בְּלוּמֶנְטָל (103) מדרום אפריקה מבקשת שהעולם יזכור שהיא מעולם לא איבדה תקווה באושוויץ, על אף שאיבדה שם 23 מבני משפחתה הקרובים. היא והאחיינית שלה, רומה, שרדו. "היא התחננה אליי לסיים את סבלנו בכך שנזרוק את עצמנו על הגדר החשמלית, כי היא אמרה שהדרך היחידה לצאת מאושוויץ היא דרך הארובה. שכנעתי אותה לחכות עוד יום אחד – ואז שוב יום נוסף – כי לא הייתי מוכנה למות. רציתי לחיות", לדבריה.
אלה בלומנטל
(ועידת התביעות)

יונה לקס, תאומה ששרדה את ניסוייו של מנגלה במחנה אושוויץ, המתגוררת היום בישראל, אמרה: "אני נדרתי נדר, שאתרום את כל מרצי, את כל זמני, את הכול, על מנת לספר, לתעד ולהעביר לאנשים את מה שהיה. אני יונה לקס, וחשוב לי שתזכרו זאת".
יונה לקס
(ועידת התביעות)

הקמפיין יוצא גם בהשראת עדותו של ארון קרל, שורד אושוויץ, על אחיו צבי, שמת מרעב לאחר שנה בגטו לודז'. ארון (אהרון) קרל זכר את צבי – השני מבין שלושה בנים במשפחתם – כשחקן כדורגל. אך מחסור במזון, עבודת כפייה קשה ומחסור בטיפול רפואי השאירו את צבי רזה מאוד.
אהרון קרל
(ועידת התביעות)

ארון נזכר במילים האחרונות שאמר לו צבי לפני מותו: "בבקשה אל תשכחו אותי לעולם". קמפיין זה הוא מחווה לארון, לאחיו צבי ולכל המשפחות שאבדו, נרצחו ונרדפו בידי הנאצים. בעדותו אמר קרל: "איבדתי לא רק את צבי, אלא גם את אחי משה ואת אמי אסתר בשואה. שרדתי חמישה מחנות ריכוז וגטאות – כולל אושוויץ. אני יודע שרבים אינם יכולים להבין מה עברתי. אבל אפשר להבין מה זה לאהוב אח כמו שאני אהבתי את צבי, לדמיין את הכאב הבלתי נסבל שמגיע עם אובדן כזה, ומכך, אני מקווה, להסכים כי לקחי השואה חייבים להיזכר תמיד".
אֵווה שֶפֶצי, שורדת שואה ומחנה אושוויץ מגרמניה, דיברה על אמה, אביה ואחיה הצעיר, שכולם נרצחו בשואה. אמה שלחה אותה עם מסמכים מזויפים בניסיון להצילה. למרות המאמץ, הנאצים מצאו את שפצי ושלחו אותה לאושוויץ ב-3 בנובמבר 1944. "באותה תקופה לא ידעתי שאמי, ואלרי, ואחי הקטן, תמאש, כבר נשלחו לאושוויץ ונרצחו שם. כשנכנסתי בשער, הם ראו אותי מלמעלה. לא חשבתי על זה אז. לחשוב על זה היה קטלני".
גדעון טיילור, נשיא ועידת התביעות, אמר: "זוועות אושוויץ היו רוע שאף אדם לא צריך לסבול, אך גם רוע שאף אדם לא צריך לשכוח. למרות שקשה לדמיין את עצמנו במחנה ריכוז, כולנו יכולים להבין את הרצון של אנשים לזכור את יקיריהם שאיבדו, את החוויות שעיצבו אותם ואת הרגעים שחשובים להם. חיוני שנלמד את הדורות הבאים על אושוויץ. 'שרדתי את אושוויץ: זכרו זאת' עושה את זה על ידי חיבור הדורות עם האנושיות המשותפת לנו".