לפני שנים, בעיצומם של ימי חג הסוכות, הייתה התלבטות באשקלון אם לקיים את אירוע שמחת בית השואבה. הימים היו ימים נוראים וגראדים מתוצרת הטרור הפלסטיני נחתו ללא רחם על העיר הדרומית. בעיצומו של החג נאלצה העיר ללוות למנוחות את יקיריה הי"ד שנרצחו.
יו"ר תנועת דגל התורה, ח"כ משה גפני, נשא דברים בפני החוגגים בשמחת בית השואבה. הוא הזכיר את הסיפור מהגמרא במסכת בבא מציעא על רבי יהודה הנשיא וייסוריו. מסופר שעגל אחד ניגש אליו, פעה, בכה תחת ידיו והתחנן שלא ישחטו אותו, ורבי השיב: "לך, לכך נוצרת". מסופר שבעקבות המקרה סבל רבי יהודה הנשיא מ-13 שנים של כאבי שיניים עזים. הקשה גפני: והרי רבי ביצע את המוטל עליו – העגל נועד לשחיטה, זה ייעודו.
באותו מעמד זעק גפני כלפי השמיים – ריבונו של עולם, אף על פי שהעגל נועד לשחיטה, עלינו, יהודים, רחמנים בני רחמנים, מוטלת תדיר חובה יתרה של רחמנות. למרות מערכת הנורמות והכללים הנהוגים, מסתבר שכאשר עגל נמצא תחת ידינו, כיהודים עלינו להפעיל עוד מערכת שיקולים, שונה ופחות קשיחה ופורמלית; ואם כך היה הדבר בימי התנאים, מדוע שלא יהיה כך בימינו, בימים שבהם יושבים יהודים בסוכות ומבקשים לזכור את שמחת בית השואבה?
כנמשל הוסיף הדרשן את מאמר הזוהר הקדוש על פרשת אמור: "בשעה שאדם יושב במדור זה (בסוכה), צל האמונה, השכינה פורסת כנפיה עליו מלמעלה, ואברהם וחמישה צדיקים אחרים שמים מדורם עימו". מה בעצם אומר הזוהר? הסוכה היא צילה של השכינה. אנחנו עטופים בשכינה, ואיתה באים ושוהים איתנו אבות האומה. בתפילות הימים הנוראים אנחנו כל הזמן מבקשים מריבונו של עולם שיזכור את זכות האבות, והנה עכשיו הם איתנו, בכל יום אורח אחר. האבות, מי שבעצם עומדים לצידנו בדין, באים ושוהים איתנו. הסוכה היא צילה של השכינה. צל הוא דבר המסוכך על האדם.
"תרחם", זעק גפני – כרגע, כשאנו שרויים בסוכה תחת צילך, אנחנו מבקשים מריבונו של עולם שיפעיל את אותה מערכת נורמות וערכים שציפה לה מרבי יהודה הנשיא; שיתחשב בנו, ולו בימים האלה, ויחון אותנו.
האירוע ההוא חקוק בי מאז כמוסר השכל המלווה את דרכי כאדם, כיהודי וכפרקליט. לעיתים נדמה שמן הדין, דרך הצדק והיושר, עלינו לנהוג באופן מסוים – אבל מצופה שננהג לפנים משורת הדין, ונצפה שבאותה מידה ינהגו איתנו משמיים. תמיד לחשוב על עוד זכות, תמיד לחשוב על עוד אפשרות של חנינה, תמיד לבוא מצד כיסא הרחמים ולא מכיסא של דין.
זה לא מכבר סיימנו את סדרי הסליחות, התפילות הזכות, ברגעים נשגבים של פתיחה ונעילה, קבלת עול מלכות שמיים וקבלות שונות שיהודים קיבלו על עצמם. מחלנו איש לרעהו. עתה אנחנו עסוקים כל כולנו במצווה שבין אדם למקום – מצוות הסוכה.
עו"ד אהרן (רוני) פאלוךצילום: אברהם אבידןחג הסוכות נדמה פעמים רבות כמעין אתנחתא אחרי ימי הרחמים והסליחות בפתיחת חודש תשרי, ששיאם ביום כיפור; "יום אדיר בשנה", מציין מחזור התפילה, יום שכולו מחילה, סליחה וכפרה. הנה, רק סיימנו את תפילת נעילה – התרגשנו, דמענו וקיבלנו עלינו דברים. זמן קצר אחרי יום הכיפורים, אנחנו כבר בעולם אחר, עולם של עשייה: חיפוש דקדקני אחר ארבעת מינים מהודרים, בניית סוכה, קישוטה, הכנת מאכלי חג.
ובכל זאת, יום לפני שמחת תורה, שהשנה מסמל משהו חריג ושונה משנים עברו, ניזכר במשהו ממנהגי יום כיפור. בהושענא רבה, יום חשוב מעין כמוהו במסורת החסידות, ניתנת מעין הזדמנות נוספת, מעין "ארכה בהסכמת הצדדים", להיכתב בספר החיים. נאמר לעצמנו ונבקש מריבונו של עולם שירחם עלינו, גם אם לא ברור שצברנו מספיק זכויות. בברכת כתיבה וחתימה טובה ופתקא טבא.
