שתי יוזמות התגלגלו השבוע לפתחנו מאותם אזורי חיוג פוליטיים: האחת לאסור על נשות הלכה לגשת לבחינות הסמכה לרבנות, והשנייה לחייב שופטות לגשת לבחינות במשפט עברי. הכיצד?
היוזמה הראשונה היא בקשה לדיון נוסף בפסיקת בג"ץ ההיסטורית מחודש יולי, שחייבה לאפשר לנשים לגשת לבחינות הרבנות. הפסיקה ניתנה בעקבות עתירה שהגישו נשות הלכה יחד עם הארגונים עתים, קולך ומרכז רקמן לקידום מעמד האישה. טענת המדינה בבקשת הדיון הנוסף: לפי פרשנותה, נשים לא אמורות לעסוק בענייני הלכה למעט הלכות הנוגעות לחיי היומיום. בפרט, סוברת הרבנות כי אסור להן לעסוק בהלכות הנוגעות לפסיקה ציבורית.
היוזמה השנייה היא הצעת חוק של ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן, שעברה בוועדת השרים לחקיקה, ולפיה כל השופטים והשופטות במערכת המשפט יידרשו לעבור בחינה במשפט עברי. הבחינה תיקבע בידי שר המשפטים בשיתוף עם ועדת החוקה ומועצת הרבנות הראשית, וזאת כתנאי לכהונתם השיפוטית.
מבולבלים? כיצד ייתכן שהרבנות תשתתף בקביעת בחינה לשופטות במשפט עברי, אם לטענתה אסור לבחון נשים במבחני הלכה? איך אפשר לטעון שנשים אינן מוסמכות לפסיקה ציבורית הלכתית, ובו בזמן לדרוש מהן להיבחן בדיוק באותו תחום כדי שיוכלו לשפוט?
נראה כי הסיבה פשוטה. בשני המקרים אין ליוזמות הללו דבר עם היהדות או ההלכה, אלא עם כוח ושליטה. אם שימור כוחה של הרבנות דורש לאסור על נשים להיבחן – זו תהיה העמדה; ואם חיזוק כוחה של הרבנות דורש לחייב נשים להיבחן – זו תהיה העמדה. הפרדוקס הזה חושף את האמת: ההלכה כאן היא רק תירוץ, וכך גם רחשי הלב של הציבור. נשות ההלכה קנו מזמן מקום מכובד בליבו של הציבור. הן עומדות בראשות בתי מדרש, מעמידות תלמידות ומובילות קהילות.
אל תצפו לשמוע מתומכי הצעת החוק דרישה לאפשר לנשים לגשת לבחינות הרבנות, או ממועצת הרבנות הראשית סירוב לבחון שופטות במשפט עברי. הרי זו בדיוק הנקודה: אותם כוחות פוליטיים מוכנים לנופף בהלכה לכאן או לכאן, כל עוד זה משרת את האג'נדה של הרחבת השליטה. כשההלכה משמשת כלי פוליטי, אין צורך ביישוב סתירות. מה שקובע הוא לא העקביות ההלכתית, אלא התועלת הפוליטית.
ד"ר אלעד קפלןצילום: אוניברסיטת בר-אילןהשימוש הציני הזה ביהדות גובה מחיר כבד. הוא פוגע לא רק בנשים המבקשות לתרום לעולם התורה ולמשפט העברי, אלא באמון הציבור בהלכה עצמה ובדרכה של תורה. כשההלכה הופכת לכלי פוליטי שאפשר לעקם לפי הצורך, היא מאבדת מכוחה המוסרי ומיכולתה להיות מצפן ערכי.
עצוב לראות את הנזק שנגרם לשיח הציבורי מהשימוש העקום הזה ביהדות. זו בוודאי אינה הדרך הטובה והישרה שהיהדות מתווה לנו.
- ד"ר אלעד קפלן הוא מנכ"ל ארגון נאמני תורה ועבודה-קולך
