משפחות יהודיות רבות שעלו לישראל ממדינות ברית המועצות לשעבר יחגגו הערב (יום ד') את נובי גוד, החג המצוין בליל השנה האזרחית החדשה. אלקס ריף, מנכ"לית עמותת לובי המיליון, נאבקת כדי שהחג המזוהה עם יוצאי ברית המועצות יזכה להכרה בישראל, ואומרת שהשיח סביבו בארץ רווי בבורות ובדעות קדומות.
"אני חייבת להגיד שעד לפני שנתיים-שלוש, כל הזמן חשבתי שאנחנו במגמת עלייה", אמרה ריף בריאיון לאולפן ynet. "הפרויקט 'נובי גוד ישראלי', הקמפיין הגדול שהתחלנו בכלל להסביר בו על מה זה, התרחש בדיוק לפני עשר שנים. היינו סטודנטים צעירים, הרגשנו שאנחנו רוצים להביא את התרבות שלנו החוצה, וזה התפוצץ והיו המון שיתופים וראיונות בתקשורת. מאז חשבנו שזה רק הולך וגדל, ובעצם אולי אנחנו כבר לא צריכים לעשות שום דבר. אבל בשנתיים האחרונות אני דווקא מרגישה הפוך. פתאום יש הרבה יותר בורות, ופתאום ביותר ויותר מקומות מרגישים בנוח לבקר ולומר 'אתם נוצרים, אתם לא מספיק יהודים'. זאת אומרת, עבודתנו ממש לא נגמרה, ואולי הסכנה אפילו יותר גדולה, וחובה עלינו לדבר על נובי גוד".
ריאיון עם אלקס ריף על מיזם נובי גוד ישראלי
(צילום: מיקי שמידט)
איך את מסבירה את זה שמשהו קרה פה בשנתיים האחרונות? מה לדעתך דחף לזה? אנשים עדיין שואלים אותך מה זה "נובי גוד", כי הם חושבים שזה שם של חג או משהו שמקושר לנצרות, כשבעצם מדובר בתרגום מילולי פשוט "שנה חדשה"?
"הייתה איזו התכתבות בפייסבוק שבה מישהו כתב לי: 'עכשיו כשאני מבין מה זה הנובי גוד, אני לא מבין למה התעקשתם להמשיך לקרוא לזה נובי גוד ולא פשוט שנה אזרחית חדשה'. ההחלטה הזאת שלנו, קבוצה של בני 'דור אחד וחצי', לפני עשר שנים, עלתה כי רצינו להביא משהו מהבית שלנו – משהו מההתרגשות שלנו סביב החג הזה – ולא פשוט לקרוא לזה 'שנה חדשה' כמו כל אירופה או מדינות אחרות. ועדיין אנשים לא מכירים, עדיין אומרים 'רגע, אבל בעצם אם יש שם עץ אשוח ויש שם סנטה קלאוס, זה בטוח חג נוצרי, אתם נוצרים, זה לא יהודי'.
"פה אני מתחילה לספר ולהסביר שיהדות ברית המועצות עברה מחיקה דתית מלאה. במשך 70 שנה אסרו על היהדות, והיה חג אחד שלא היה קומוניסטי, זאת אומרת שלא היה בו לאזרח תפקיד ללכת לאיזו צעדה או לעשות כל מיני דברים, וזה היה נובי גוד. זה היה חג ביתי משפחתי שבו אפשר היה לשבת ביחד עם כל החברים וקצת להשתחרר. בגלל זה החג הזה היה חשוב כל כך לדוברי רוסית, והוא נשאר בלבבותיהם גם כשהם עלו לישראל".
3 צפייה בגלריה
מיניאטורה של סבא כפור (דד מורוז). לא בדיוק סנטה קלאוס
(צילום: Maksimenko Taras / Shutterstock)
את אומרת שהייתה מחיקת יהדות, אבל מצד שני גם לא הייתה נצרות. זאת אומרת, היה רק קומוניזם, כמו שאת אומרת. אין בנובי גוד באמת סממנים נוצריים מובהקים, אבל שאבו אלמנטים שמזכירים את חג המולד כמו העץ וכמו סנטה קלאוס (ברוסית הדמות המקבילה נקראת "דד מורוז" – "סבא כפור").
"המשטר הסובייטי שאב כל מיני סממנים מכל מיני מקומות. אגב, היולקה (הכינוי לעץ ראש השנה) הוא עץ ירוק עד שמוכר מאוד לילדים, היו מקשטים אותו בחורף כדי לשמח אותם. סבא כפור הוא פשוט דמות מאגדות סלאביות ישנות. זה נכון שגם הנצרות ניכסה חלק מהסממנים האלה, אבל מה שברור הוא שיהדות ברית המועצות חוגגת חג אזרחי שמסכם את השנה האזרחית ומברך את השנה החדשה – שזה נהדר, איזה יופי, בואו נמצא עוד סיבה למסיבה – ובעיקר, מבחינתי זו הזדמנות רגע לקרב ולהגיד: חברים, אנחנו יודעים שעברתם כמעט שואה רוחנית, אבל שרדתם, עליתם לישראל, אתם פה איתנו. בואו לא נמחק את כל מה שהיה בעבר שלכם. בואו נפתח לכם את הדלת להתקרב ולהרגיש חלק מעם ישראל".
ריף שיתפה בהתרגשות המשפחתית לקראת החג. "הילדים שלי לא ישנים כבר שבוע, יש התרגשות גדולה. הבית מקושט, כולם מתכוננים ו'סבא כפור' כבר קנה את כל המתנות. הבן שלי בן השמונה כבר אומר: 'אמא, את משקרת. אין סבא כפור, אתם קונים את המתנות'", סיפרה. "האוכל הוא אוכל סובייטי. כמובן אנחנו בישראל גם עושים 'על האש'. אמא ואבא שלי פה איתנו, ואנחנו מראים להם שהסיפור שלהם חשוב ומשמעותי. הילדים שלי גדלים היום בשלוש תרבויות ושפות – אני מדברת איתם עברית, אבא שלהם מדבר איתם אנגלית כי הוא בא מבית דובר אנגלית, וסבא וסבתא רוסית – והם מכבדים ואוהבים את שלושתן. זאת מדינת ישראל שהייתי רוצה לחיות בה בשנת 2026".
לגבי הילדים – צריך עדיין להסביר למורים ולגננות על נובי גוד?
"אני חשבתי שלא, הייתי תמימה, אבל כשהילד שלי נכנס לכיתה א' בבית הספר התל-אביבי ה'מתקדם', עדיין היו הורים שכשהצעתי לחגוג חנוכה עם נובי גוד הם לא הבינו למה צריך לחגוג חג נוצרי. אבל ייאמר לזכות כולם שברגע שהסברתי וסיפרתי, היום כל שנה זה כבר נהיה אירוע 'חנוכה גוד', וחוגגים ביחד ובאהבה. באמת יש הרבה חוסר היכרות, ועלינו, ישראלים דוברי רוסית, מוטלת החובה לפוגג את הבורות בכל מקום שרק אפשר. לא לוותר. הרבה פעמים אומרים לי, 'אלקס, למה את מנסה להסביר? למי אכפת? מי שלא רוצה – בעיה שלו', אבל זה חשוב, כי בסופו של דבר הילדים שלנו חווים במסגרות החינוך את הגזענות והשנאה, ואם אנחנו לא נסביר – הם יחטפו את זה בפּנים".
