מעבר של צעירים חרדים רבים מערי המרכז ליישובי הפריפריה יצר שינויים כלכליים ותרבותיים משמעותיים. מחירי הדיור הגבוהים בערים הגדולות דוחפים יותר ויותר משפחות חרדיות לחפש פתרונות דיור זולים בפריפריה. מחקר חדש של מוסד שורש מצביע על כך שאורח החיים של משפחות חרדיות בפריפריה שונה מזה של משפחות חרדיות במרכז: הן מוציאות יותר על תחבורה ותקשורת, שיעור גבוה יותר מהן מחזיקות רכב וטלוויזיה, ובממוצע יש להן פחות ילדים.
המחקר, שנכתב על-ידי ד"ר פאבל ז'לנוב ממוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי, מראה כי מעבר חרדים מהמרכז לפריפריה אינו רק פתרון למצוקת הדיור, אלא תהליך שמשקף הבדלים בדפוסי היומיום המשפחתיים: מהוצאות, דרך ניידות והחזקת רכב ועד ילודה בחברה החרדית.
בפריפריה יש בממוצע 3.9 ילדים, לעומת 4.8 ילדים במשקי בית חרדיים במרכז - פער של כמעט ילד אחד. לממצא זה יש משמעות רבה במיוחד נוכח העובדה ששיעור משקי הבית החרדיים המתגוררים בפריפריה כמעט והוכפל בתוך ארבע שנים: מ-5.4% בשנת 2015 ל-9.4% בשנת 2019 – נתון המצביע על מגמת מעבר מואצת מהמרכז ליישובי הפריפריה.
לדיור בזול - לפעמים יש מחירים שמשלמים ביוקר. משקי בית חרדיים בפריפריה מוציאים יותר על סעיפי הוצאה אחרים, ובראשם תחבורה ותקשורת. ההוצאה החודשית הממוצעת לנפש על תחבורה ותקשורת בקרב חרדים צעירים (29-18) בפריפריה עומדת על 1,483 שקלים, לעומת 1,107 שקלים בלבד במרכז. אצל בני 40 ומעלה, פער זה אף גדל: 2,134 שקלים בפריפריה בהשוואה ל-1,589 שקלים במרכז.
במקביל, ההכנסה החודשית הממוצעת לנפש בפריפריה נמוכה יותר - כ-3,700-3,500 שקלים לעומת כ-4,500-4,300 שקלים במרכז - אך הוצאות הדיור נמוכות בכ-30%-40%, מה שמאפשר גם שיעורי חיסכון גבוהים יותר: בקרב בני 39-30 עומד החיסכון החודשי הממוצע על 1,490 שקלים בפריפריה, לעומת 1,209 שקלים במרכז. בקרב בני 40 ומעלה הפער אף גדל.
נשים חרדיות בפריפריה משכילות יותר מאשר במרכז: כ-41% מהנשים החרדיות בגילי 39-18 בפריפריה מחזיקות תעודת בגרות או תואר אקדמי, לעומת כ-34% בלבד במרכז. מדובר בשיעורים הנמוכים במידה ניכרת מהשיעורים בקרב יהודים לא-חרדים - וביחס הפוך לחלוטין בין פריפריה למרכז בקרב נשים חרדיות לעומת לא-חרדיות. המשמעות היא שהמעבר של חרדים לפריפריה כולל בעיקר משפחות שבהן לנשים יש השכלה גבוהה יותר - דבר המשפיע על אפשרויות התעסוקה, אורח החיים ולעיתים גם על אופן ניהול המשפחה.
אחד הממצאים הבולטים במחקר של מוסד שורש הוא הקשר בין החזקת רכב לילודה. למשקי בית חרדיים בגילי 24-18 המחזיקים רכב יש, בממוצע, כ-0.6 ילדים פחות מאשר למשקי בית דומים ללא רכב. בגילי הביניים הפער אף גדל, ומגיע ל-1.2 ילדים פחות במשפחות חרדיות בגילי 39-35 המחזיקות רכב. בפריפריה שיעור החזקת הרכב גבוה משמעותית מאשר במרכז - נתון המחזק את הקשר בין ניידות, אורח חיים וגודל המשפחה.
מגמה זו משתקפת גם במדדים נוספים של אורח החיים: בקרב משקי בית חרדיים בגילאי 39-30, שיעור הבעלות על טלוויזיה בפריפריה עומד על 6.9% - לעומת 1.5% בלבד במרכז. נתון זה מחזק את המסקנה כי המעבר לפריפריה כרוך בהבדלים משמעותיים בדפוסי היומיום, מעבר לניידות בלבד.
פרופ’ דן בן-דוד, נשיא מוסד שורש, סיכם את ממצאי המחקר ואמר כי: "המחקר מראה שהחלטות על דיור ופיזור אוכלוסייה אינן החלטות טכניות בלבד. גם בחברה החרדית, תנאי החיים שנוצרים בפריפריה – מרחק גיאוגרפי, ניידות ותחבורה והוצאות מחייה - משפיעים בפועל על דפוסי המשפחה והילודה. לכן, על מקבלי ההחלטות לקחת בחשבון תהליכים אלו בבואם לקבוע מדיניות דיור ותחבורה, שכן מדובר בהחלטות שמעצבות תהליכים חברתיים ודמוגרפיים ארוכי טווח".
