כשהבמאי הפולני מיכל קוזקובסקי היה ילד, הוא נחשף לדימויים רבים בטלוויזיה שעניינם מלחמת העולם השנייה בכלל והשואה בפרט. מאז הוא פיתח אובססיה לשואה, למרות העובדה שהוא בכלל לא יהודי.
"בפולין הראו את הדימויים הקשורים לשואה בתכיפות, הרבה יותר ממקומות אחרים", הוא הסביר, כשנפגשנו בפסטיבל ונציה האחרון. "מדובר היה בכל מיני הפקות מזרח-אירופיות, והיות שראיתי כל כך הרבה סרטים כאלה אני סוחב את הטראומה הזאת מהילדות. באופן כללי הגישה שלי לקולנוע היא שאני מתעניין בנושאים קודרים – באופל שבנשמתו של האדם. כך למשל שני הסרטים הקודמים שלי עסקו באסון מגדלי התאומים בניו יורק".
9 צפייה בגלריה
מתוך הסרט "Holofiction". "מלחמת העולם השנייה היא האירוע הכי מיוצג בתולדות הקולנוע"
(צילום: Kosakowski Films)
קדימון לסרט "Holofiction"
(Kosakowski Films)
קוזקובסקי, שחי ויוצר בברלין, העיד שצפה בטלוויזיה בפיגוע הטרור שהוביל להתמוטטות המגדלים: "מייד חשבתי על שוט אחד מהסרט 'גודזילה' של רולנד אמריך, שיצא ב-1998. אמרתי לעצמי: 'וואי, זה בדיוק אותו דבר'. בחמש השנים הבאות התחלתי לאסוף דימויים שהעלו את השאלה: האם הוליווד חזתה את האסון הזה? כך נולד הסרט הקצר Just Like The Movies ומצאתי את התשובה אחר כך: רבים מהאנשים שצילמו את התמונות האלה של אסון התאומים, בשידור חי, במקום, חשבו והיה להם בתת-מודע את הדימויים ההוליוודיים שהם הכירו מסרטים".
הסרט התיעודי השאפתני "הולופיקשן" מדגים איך הקולנוע מציג את השואה. במשך שמונה שנים ליקט קוזקובסקי קטעים מתוך יותר משלושת אלפים סרטים עלילתיים, ואלה יוצרים מאגר מרתק של הזיכרון החזותי של השואה, שנע בין רגעים אייקוניים לקלישאות.
9 צפייה בגלריה
הבמאי מיכל קוזקובסקי. "אנשים מאמינים שמנהיג חזק יביא את הישועה, אבל זה לא נכון"
(צילום: Tom Wagner)
"מלחמת העולם השנייה היא האירוע הכי מיוצג בהיסטוריה של הקולנוע", מכריז קוזקובסקי. "גם לאחרונה יצאו סרטים רבים בנושא. למה היא הכי מיוצגת? כי האירוע הזה כל כך מוכר ויש כל כך הרבה סיפורים לספר. המלחמה הזאת מספקת מקור בלתי נדלה של סיפורים. אם תסתכל על כמות האנשים שנהרגו – לכל אחד יש סיפור. האירוע הזה היה עצום, ומה שעשו הנאצים היה זוועה אדירה וממוסדת".
סצנות שחוזרות שוב ושוב
הבכורה של "הולופיקשן" – שאותו הפיקה אולי אייגנר, רעייתו של קוזקובסקי – נערכה בפסטיבל ונציה, ועכשיו הסרט מגיע לפסטיבל דוקאביב 2026, שייפתח השבוע בסינמטק תל אביב. קוזקובסקי אף יכבד בנוכחותו את הקרנות הסרט בישראל (חמישי בשעה 18:00, ראשון בשעה 10:00) וכדאי מאוד לנצל את ההזדמנות לפגוש אותו. בהמשך הסרט ישודר בערוץ HOT8.
9 צפייה בגלריה
מתוך הסרט "Holofiction". "בלי שיטת עבודה זה היה כמו לחפש מחט בערמת שחת"
(צילום: Kosakowski Films)
איך התנהל תהליך הבחירה והעיבוד של קטעי הסרטים?
"הייתי צריך לפתח שיטת עבודה. בלי שיטת עבודה זה היה כמו לחפש מחט בערמת שחת – פשוט בלתי אפשרי. אולי התשובה שלי צריכה להתחיל מהשאלה איך התגבש אצלי הרעיון לסרט. התשובה היא בזכות הבמאי היהודי קלוד לנצמן, שאת סרטו התיעודי 'שואה' אהבתי מאוד. זה סרט חזק. אחד מסרטי הדוקו הטובים ביותר שנוצרו. אני זוכר שקראתי מאמר שכתב לנצמן, שכותרתו הייתה 'השואה: בלתי אפשרית לייצוג'. הוא כתב את המאמר הזה כשיצא 'רשימת שינדלר' של סטיבן ספילברג, מאחר שהסרט הרגיז אותו מאוד. הוא כעס על כך שספילברג השתמש בנושא הזה ובטכניקות שונות כדי לספר סיפור קולנועי.
"סקרן אותי האיסור של לנצמן, שטען שאסור ליצור סרטים עלילתיים על נושא השואה. זה היה מוזר כל כך בעיניי, תהיתי למה הוא אמר את זה. החלטתי לקחת את האמירה של לנצמן כנקודת הזינוק שלי. אמרתי: בוא ננסה להוכיח בדיוק את ההפך. לקחתי את כל הסרטים שהיו קיימים עד אותה נקודה – לא רק על השואה, אלא גם סרטים שעלילותיהם התרחשו בזמן מלחמת העולם השנייה".
9 צפייה בגלריה
"בכל הסרטים יש אנשים שרואים את הפחד על פניהם". מתוך הסרט "Holofiction"
(צילום: Kosakowski Films)
בהתחלה דגם קוזקובסקי 20 סרטים מפורסמים, עטורי שבחים. "ניסיתי לבחור כמה שיותר סצנות מעניינות מתוכם ולקטלג אותם לפי קבוצות ברמה האיקונוגרפית", הוא תיאר. "אחרי שסיימתי עם ה-20 בחנתי אילו קבוצות חוזרות על עצמן. גיליתי שלמשל הדימוי של הכניסה לרכבות, הנאצים שנכנסים לבתי היהודים, אנשים בוכים – זו הייתה האיקונוגרפיה המשותפת לכולם".
יש קלישאה שחזרה כל הזמן?
"אני לא יודע אם נכון להגיד קלישאה, אבל הסצנה שבה הנאצים נכנסים לבתי היהודים הופיעה כמעט בכל סרט – בסצנה הזאת ראו נאצים שמחייכים לעבר הקורבנות שלהם. כמעט בכל סרט היה גם דימוי של רכבות, וגם אנשים שרואים את הפחד על פניהם. מתוך השאלה איך אני יכול להרכיב יחד את כל הדימויים האיקונוגרפיים הללו ולהכניס אותם לסיפור אחד, לסיפור שלי, הרכבתי קונספט. אגב, לא רציתי להכליל בו סצנות סקס בשואה וגם לא רציתי להציג אלימות פיזית".
המפגש עם בתו של קלוד לנצמן
אחד הדברים המעניינים שעלו במחקר של קוזקובסקי היה העובדה ששחקנים גילמו לפעמים מקרבן בסרט אחד וקורבן בסרט אחר – כך למשל דונלד סאת'רלנד, שפעם גילם פשיסט איטלקי ב"1900" ופעם יהודי ב"התקוממות" המבוסס על הסיפור של מרד גטו ורשה. "זו הייתה הזדמנות מדהימה לעשות מונטאז' שבו שתי הדמויות מביטות זו בזו, וזה התכתב לגמרי עם הסיפור שבניתי", לדבריו.
9 צפייה בגלריה
קלוד לנצמן. טען שאסור ליצור סרטים עלילתיים על השואה
(צילום: Andreas Rentz / Getty Images)
9 צפייה בגלריה
"אם אתה אוהב ואם לא, אני חושב שעדיין 'רשימת שינדלר' הוא סרט חשוב". סטיבן ספילברג
(צילום: Jordan Strauss / Invision / AP)
הבנתי שדומיניק לנצמן, בתו של קלוד לנצמן, צפתה בסרט שלך. מה היא אמרה אחרי שצפתה בו?
"דומיניק הגיעה לדירה שלנו ואחרי שצפתה בסרט היא אמרה: 'הוא צדק – בלתי אפשרי להציג את השואה'. זה אכזב אותי. אני חושב שמבחינתי זה כן אפשרי, כי בכל זאת, עשיתי את הסרט 'הולופיקשן', אבל מנקודת המבט של דומיניק זה לא אפשרי".
אפרופו לנצמן, מה אתה חושב על "רשימת שינדלר" של ספילברג?
"כשצפיתי ב'רשימת שינדלר' לראשונה, כשהוא יצא ב-1993, הייתי בן 18. נהניתי מהסרט כי ברמה הקולנועית הוא עשוי טוב, והוא ריגש אותי מאוד כי הוא הזכיר לי זיכרונות ילדות, כשראיתי סרטים בסגנון הזה. זה היה הרגע הראשון שבו חשבתי: 'וואו, פתאום יש בעולם סרט שמתאר את כל הזיכרונות ואת כל הדימויים שהופיעו כבר בסרטים אחרים, אבל הפעם בקנה מידה ענק'. אם אתה אוהב אותו ואם לא, אני חושב שעדיין מדובר בסרט חשוב מאוד".
9 צפייה בגלריה
"במדינות רבות אפילו לא יודעים מה היא השואה". מתוך הסרט "Holofiction"
(צילום: Kosakowski Films)
אתה רוצה שבעקבות "הולופיקשן" אנשים יהרהרו בשואה או שנקודת המבט שלהם תשתנה?
"בסרטים שלי הצופים הופכים מודעים מאוד לדרך שבה מתפקדות מערכות אוטוקרטיות או דיקטטוריות. אני חושב שחזרה על דימויים היא כלי טוב לשיקוף העניין הזה. אף אחד לא יקרא היום ספר שמדבר על מנגנונים דיקטטוריים, כי לאף אחד אין זמן. אבל אם תנסה ליצור משהו אודיו-ויזואלי, בלי דיאלוג, ועם מוזיקה שמלווה אותך לאורך הסיפור, כמו 'הולופיקשן' – אז לדעתי לפרויקט כזה יש פוטנציאל לתפוס אותך ולגרום לך באמת לחשוב על הנושא. חשוב מאוד שהצופים יחשבו גם על עצמם, ויחשבו מה נקודת המוצא שלהם בהסתכלות על העבר.
"עשיתי הקרנות מבחן לסרט, וכמה חברים שלי – עורכי דין טורקים שהגיעו מאיסטנבול לביקור בברלין – אמרו שהאמת היא שהם לא חשבו לאורך כל הסרט על השואה, אלא על רצח העם הארמני. מי שצופה בסרט שלי מתחיל לחשוב מאיפה הוא מגיע, מה ההיסטוריה של המדינה שלו. בתקופה הזו שבה אנו חיים, תקופה שבה 'הנהגה חזקה' מרימה ראש בכל העולם, הרגשתי שאני חייב לעשות משהו כי אישית אני מפחד מאוד ממלחמה. גדלתי בפולין ואני זוכר שב-1981, כשהיה מצב חירום אחרי שהרוסים איימו לפלוש לפולין, ראיתי כילד אלימות ברחובות, משטרה וכולי. זו הייתה טראומה מבחינתי. מאז אני חושש מאוד ממלחמות".
"פתאום הסרט נהיה רלוונטי"
קוזקובסקי נזכר שכאשר התחיל את העבודה על הפרויקט המונומנטלי הזה לפני כמעט עשור, "לא הייתה שום מלחמה באוקראינה או מלחמה אדירת ממדים במזרח התיכון. אנשים צחקו עליי: 'מה אתה עושה? כבר ראינו כל כך הרבה סרטי שואה'. תסתכל איפה אנחנו היום. פתאום הסרט שלי נהיה רלוונטי נורא".
רבים משתמשים כיום במונחים מתקופת השואה – כמו נאצי או פשיסט – בשיח הפוליטי. מה דעתך על כך?
"חייבים ממש להיזהר עם המילים האלה. חייבים לתת חינוך ראוי, כי אתה לא יכול להגיד סתם 'שואה' או 'אנטישמיות' ו'ישראל'. כשמדברים על ישראל, למשל, חייבים להפריד בין הדברים, בין ישראל לממשלת ישראל, בין החברה היהודית לעבר היהודי. מדובר בדברים שונים לגמרי, אי אפשר לעשות את הערבוב הזה. מדהים שהאנטישמיות עכשיו גואה, אני לא מבין את זה. 7 באוקטובר היה מעשה נאצי לחלוטין. לחלוטין. אנחנו חייבים לדבר על זה. אם לא נדבר, אנחנו נלך אחורה. הדבר היחיד שיאפשר לנו לחיות בשלום זה לצד זה הוא חינוך והשכלה".
"הולופיקשן" הוא רק חלק ממגה-פרויקט של קוזקובסקי שנקרא Dark Tourism. "זה פרויקט בן 10 חלקים והוא מורכב לא רק מסרטים, אלא מדרכים שונות ומגוונות שבהן אנחנו מנציחים את מלחמת העולם השנייה", הוא הסביר. "Dark Tourism (תיירות אפלה) הוא מונח חשוב שנוסח בשנות ה-90 בידי שני פרופסורים בריטים, ומתאר תיירות לאזורים אפלים שבהם קרו זוועות. אני מתעניין מאוד בנושא החשוב הזה. כיום באמת יש כל כך הרבה תיירות ל'מקומות אפלים' כמו צ'רנוביל או גראונד זירו בניו יורק.
"מה שרציתי לעשות כדי להרחיב את המונח הוא לעסוק בעולמות של דימויים דיגיטליים, כי אני חושב שכשאתה צופה בסרטים על זוועות ואלימות, אתה גם סוג של תייר באפלה. זו הפרשנות שלי. החלק הראשון של פרויקט ה-Dark Tourism נקרא כרונופיקשן, והוא מתעתד להיות ספר בן 6,000 עמודים שמורכב כולו מרשימה של סרטים על מלחמת העולם השנייה והשואה והתאריכים שבהם עוסק כל סרט. בסוף הספר יהיה קישור לפורטל שבו תוכל לכתוב למשל: מתי התנקשו בריינהרד היידריך בפראג? המחשב יציג לך את כל הסרטים שעוסקים בתקופה הזו. הצעד הבא יהיה תערוכה בשיתוף הסינמטק הגרמני, ואולי עוד מוזיאונים גרמניים לקולנוע".
קוזקובסקי רוצה שגם בני הדור הצעיר ייחשפו ליצירותיו. "אני רוצה לראות את הצעירים מגיעים לסרטים ולתערוכות שלי, במדינות רבות אפילו לא יודעים מה היא השואה", הוא אמר. "בבקשה, עליכם ללמוד. תסתכלו על העולם שלנו. רצח העם חוזר וצץ בכל פינה בעולם ו'הנהגה חזקה' מרימה כאמור את הראש. אם אתם לא מבינים את העבר, אני לא יודע לאן נגיע. חשוב מאוד ללמד את הצעירים. אנשים מאמינים שמנהיג חזק יביא את הישועה, אבל זה לא נכון. אם אנחנו רק נלחמים, שום דבר לא ייפתר".
