"מציאת שרידי הבונקר של מרדכי אנילביץ' חשובה מאוד, אך הדבר החשוב ביותר הוא האנשים והזיכרון שלהם. כך יש לא רק ממד מדעי אלא גם חברתי. אנחנו רוצים שאלה שנהרגו ידברו, לא על מותם, כי אנחנו יודעים איך הם מתו, אלא על איך שהם חיו. אנחנו משקמים את הזיכרון של האנשים האלה, שהיו אמורים להישכח". כך אומר ל"ידיעות אחרונות" ול-ynet הארכיאולוג הפולני ד"ר יאצק קוניק, שמוביל את הצוות שחשף את הבונקר של מפקד הארגון היהודי הלוחם במרד גטו ורשה.
12 צפייה בגלריה
ד"ר יאצק קוניק מחזיק נעל ילדים שנמצאה באתר. "לתת קול למי שחיו שם ושחייהם נקטעו באכזריות"
(צילום: רוברט וילצ'ינסקי, מוזיאון גטו ורשה)
80 שנה אחרי השואה, ארכיאולוגים פולנים הצליחו לאחרונה לאתר ולחפור לראשונה את אתר הבונקר של אנילביץ', כפי שפורסם לאחרונה ב"ידיעות אחרונות" ו-ynet. הצוות מצא חפצים אישיים רבים ששימשו את ראשי המרד ולוחמיו, כולל תפילין, דפים קרועים מתוך התלמוד, כלים לנטילת ידיים, פמוטי שבת, נרות, משקפיים, כלי אוכל ומגהץ.
החפירה יוצאת הדופן בוצעה ביוזמת מוזיאון גטו ורשה שעומד לקום בבירת פולין. כעת נבדק האם יתאפשר להציג את הממצאים באתר עצמו. קוניק, המשמש גם כהיסטוריון במוזיאון גטו ורשה, נשאל אם חלק מהממצאים שהתגלו בבונקר שייכים באופן אישי לאנילביץ'.
12 צפייה בגלריה
שרידי ספרים שנמצאו. "עד כה הצלחנו לזהות שרידי דפי תלמוד, סידור תפילה ושרידי רומן בפולנית"
(צילום: רוברט וילצ'ינסקי, מוזיאון גטו ורשה)
"בארכיאולוגיה, לייחס ממצא לאדם ספציפי זה לא דבר פשוט", הוא אומר, "הפריט צריך להיות חתום או שיהיה ממצא ספציפי שידוע עליו ממקורות היסטוריים כדי לזהות אם הוא שייך לאדם ספציפי, או שהוא נמצא ליד שרידי אדם שניתן לזהות אותו. במקרה של החפירות לא קיימת מציאות כזו. אף אחד מהחפצים שנמצאו לא חתום, אין לנו מידע על חפץ ספציפי שהיה שייך לאנילביץ', והכי חשוב: אנחנו לא חופרים בקבר ומחפשים שרידי אדם. אם ניתקל בשלד אנושי נפסיק את המחקר מיד".
כמה ממצאים בסך הכול מצאתם, והאם יש פירוט שלהם?
"יש כאלף ממצאים. יכול להיות יותר מחפץ אחד תחת אותו מספר. מצאנו חפצים רבים, של חיי היומיום, וגם עדות לחיים דתיים. תגלית מעניינת הייתה שרידים של ספרים שרופים. שרידים של כמה דפים, כנראה ביידיש ובעברית. עד כה הצלחנו לזהות שרידי דפי תלמוד, סידור תפילה ושרידי רומן בפולנית. כל הספרים האלה היו ביחד. עבורנו הספרים הם כמו סמל לתרבות היהודית מפולין. שלוש שפות: יידיש, עברית ופולנית, ביחד. תרבות יוצאת דופן ומופלאה שנלקחה מאיתנו".
12 צפייה בגלריה
סטודנטים, חוקרים ומתנדבים פולנים ואמריקנים במהלך החפירות
(צילום: רוברט וילצ'ינסקי, מוזיאון גטו ורשה)
12 צפייה בגלריה
חפצים שנמצאו במקום שבו פעל הגטו. "מצאנו חפצים רבים, של חיי היומיום, וגם עדות לחיים דתיים"
(צילום: רוברט וילצ'ינסקי, מוזיאון גטו ורשה)
כיצד הגבתם כשמצאתם את הממצאים?
"הארכיאולוגים שבצוות שלי הם אנשים נפלאים. אנשי מקצוע שמבינים את אופי המקום שבו הם עובדים, ומבינים את החשיבות של מה שאנחנו עושים. אנחנו מדברים על זה. הם מבינים שמצד אחד אנחנו עוסקים במחקר היסטורי, אבל במקביל חושפים מרתפים ישנים ומוצאים עוד חפצים, נותנים קול למי שחיו שם ושחייהם נקטעו באכזריות. שעון מעורר של ילד, שרידי עגלת תינוק, נעל עקב אלגנטית של אישה. בדרך הזו אנחנו רוצים להודות להם, על חייהם, על תרומתם לחיי היומיום והתרבות של פולין".
סטודנטים ישראלים מצאו פמוט עתיק: "חלק מההיסטוריה"
המבקרים הראשונים באתר הבונקר של מרדכי אנילביץ' בוורשה, מלבד החוקרים, היו משלחת של 30 סטודנטים וצעירים ישראלים – חילונים, דתיים וחרדים. המשלחת יצאה ביוזמת "תוצרת הארץ" – תנועת קהילות הצעירים של ישראל, המעודדת מעורבות חברתית – בשיתוף עם תוכנית "רוג'ום" של תנועת דרור ישראל. אחד הסטודנטים שהשתתפו בחפירות, ספי בוחניק מקהילת "תוצרת הארץ" בקריית שמונה, מצא באתר ממצא יוצא דופן: פמוט עתיק ששימש את תושבי הבונקר, ככל הנראה הן לצורך הדלקת נרות שבת והן לצורך תאורה.
"היה מרגש מאוד להיכנס לאתר, ולדרוך ממש במרתף שבו ככל הנראה התחילה ההתארגנות למרד בגטו", סיפר בוחניק. "הרגשתי שהתמזל מזלי להיות בוורשה בדיוק בימים האחרונים של החפירות, ולהשתתף בחפירות ההיסטוריות האלו. כשהבנתי שמחפשים מתנדבים היה לי ברור שאגיע".
12 צפייה בגלריה
הפמוט שאותר בחפירה. ככל הנראה שימש הן לצורך הדלקת נרות שבת והן לצורך תאורה
(צילום: באדיבות תוצרת הארץ)
הוא הוסיף: "עבר לי בראש שזו הזדמנות מיוחדת להשתתף בהיסטוריה ולתת קצת מעצמי לטובת המטרה הענקית של שימור החיים היהודיים בוורשה בתקופת השואה. בזמן החפירות, חשבתי כמה שונה המקום הזה הולך להיות בעוד כמה חודשים או שנים, כשיהפוך למוזיאון – ושבעצם כשאגיע בתור מבקר, לא אוכל לעמוד באותו מקום שאני עומד בו עכשיו כי הגישה לציבור תהיה מוגבלת".
"הרגשתי ממש שאני נוגע בעבר הלא-רחוק", אמר יאיר יפרח, חבר קהילת "תוצרת הארץ" בפרדס כץ. "כשהגענו לרחוב מילא 18, למקום שבו היה הבונקר, לא תיארנו לעצמנו שנוכל לחוש בפיסת היסטוריה חשובה כל כך. עמדתי שם וניסיתי לדמיין את הרגעים האחרונים של המתבצרים בבונקר, נלחמים עד הכדור האחרון מתוך עוצמה וגאווה יהודית. יצאתי משם עם תחושה עמוקה של מחויבות לעמוד ולהמשיך לקיים את מה שהם חלמו עליו".
תנועת "תוצרת הארץ" הוקמה לפני עשור כתנועת קהילות סטודנטים, בשיתוף עם התאחדות הסטודנטים הארצית, והיא משתפת פעולה עם מוסדות אקדמיים ברחבי המדינה. התנועה מקימה קהילות סטודנטים ובוגרי מוסדות בערים ברחבי הארץ, המורכבות מפעילים חילונים ודתיים, יהודים וערבים.
