בראשית, היו מתקשרים לשאול אם יש בכלל במקום בית חב"ד. בכל זאת, זה סוף העולם ימינה. כעבור שנים, היו שואלים אם אני מכיר את הרב מענדי, השליח המקומי, ויכול לזרוק לו איזו מילה, כי לפי אתר האינטרנט הרישום לסעודת שבת כבר הסתיים.
והיום? היום מתקשרים ומבקשים פרוטקציה: תראה מוני, קיבלנו שיבוץ לסבב השני של סעודת שבת. פשוט יש מאות אורחים, הרבה מעבר לקיבולת האולם הכי גדול, ומחלקים אותם לאירוח לפי משמרות. סבבים. אבל אנחנו עם ילדים קטנים וממש נשמח להחליף, אם רק אפשר, ולהתקבל לסבב הראשון. אז מה אתה אומר, חושב שזה אפשרי בכלל?
זו עוד זווית ייחודית המאפשרת להבין עד כמה חזון מעט ערטילאי הפך למעצמה של ממש. חזון שקרם עור וגידים מידי הרבי מלובביץ' לפני עשרות שנים, ולפיו לכל יהודי תהיה כתובת לצרכיו הרוחניים והגשמיים בכל מקום על פני הגלובוס.
השבוע מתקיים בניו יורק הכנס השנתי של שליחי חב"ד. את המספר העדכני והמדויק, ואת המדינות שהתווספו לרשימה, נקבל רק באירוע הבאנקט היוקרתי שיחתום את הכנס, אבל כבר כעת ידוע שמדובר על כ-6,500 זוגות שמקדישים את חייהם 24/7 כדי להיות שם למען אחרים.
דבר ידוע הוא ששני דברים לא רוצים לראות איך עושים אותם: חוקים ונקניקיות. עדיף לראות רק את המוצר הסופי. ובכן, מסתבר שגם לשליחות יש חיים שלמים מאחורי הקלעים, ושם, הדברים מורכבים מעט יותר.
לפני כחודש ביקרתי עם המשפחה בבודפשט אצל ידידי הוותיק הרב שמואל רסקין, שליח חב"ד ומנהל מרכז "קרן אור" המקומי. שאלתי אותו איך הוא מצליח להביא את עצמו לאותה תחושה של אירוח מכל הלב, של הנחיה מרתקת ושל חיוך לכל אחד ואחת, גם כשזה קורה שבוע אחרי שבוע כבר 25 שנים. הרב רסקין חייך והסביר בהצטנעות שזה התפקיד שלו, וגם אם רבע שעה לפני כניסת שבת התקשר אליו מישהו וצעק עליו מכל הלב כי לא מצא מקום מסודר לסעודה, התפקיד שלו מחייב אותו לחייך ולצאת ל-300 האורחים שמחכים בבית הכנסת.
הרבי מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון ז"ל
(צילום: ישראל-זאב גולדשמיד)
אני עובר על כתב היד של ספרה החדש של הרבנית יוכבד רסקין ("הרבנית הראשית של פנינת אפריקה" – אוטוטו בחנויות והוא יהיה רב-מכר, אני משוכנע), השליחה באוגנדה, ונדהם מהכנות שבה היא מתארת את הבדידות שנלווית לשליחות חיים כזו. את הימים שטופי הדמעות ואדומי הלחיים של ההבנה לאיזו מציאות חיים חלופית של עולם שלישי היא ניתבה את חייה ואת חיי ילדיה הקטנים. אבל בלי לתת ספוילרים, אני נדהם עוד יותר מכוחות הנפש שמצאה בעצמה כדי לגרום לכך שעשור אחרי ההתחלה הקשוחה, כבר מדובר בבית חב"ד משגשג עם מאות תרמילאים שמבקרים, לומדים, סועדים וחוגגים בו תמידית. "וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר – וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד", כבר הבטיחו בתנ"ך.
רגע לפני הנסיעה לכינוס אני מקבל הודעה מרב אחד, בקבוצה סגורה של שליחי חב"ד, ובה הוא שואל מי יכול לעזור בבקשה להלוואה קצרה – כי התזרים של הפעילות בבית חב"ד, שמבוסס אך ורק על תרומות והשתתפות של אנשים טובים, "קצת תקוע", והוא מתקשה לטוס לכינוס בידיעה שעוד רגע עלול להיות מצב לא סימפטי בחשבון.
הרב מוני אנדרצילום: עקיבא שיינברגרבסופו של דבר, האימפריה הזו של הרבי לא בנויה רק מבניינים שעלו מיליונים שלא היו לאף שליח בכיס; לא רק מגני ילדים שנפתחו בשביל התינוק הפרטי של השליח ורק בשבילו, והיום הם בסדר גודל של קריית חינוך בישראל; לא רק מהזמינות מסביב לשעון עבור כל אחד, כזו שאפילו לטלמרקטינג של ספאם יש מה ללמוד ממנה; וגם לא רק מהכוח המדהים שעולה מהתמונה הקבוצתית, שגדלה עוד קצת מאז השנה שעברה, ותגיע בעוד כמה ימים. היא בנויה ממכלול כל הרגעים האלה מאחורי הקלעים ושכמותם: מהשליחה שלומדת ללחום בבדידות, מהרב שמחייך לקהל העצום אף שעמוק בפנים יש לו מועקה לא פשוטה, ומהשליח שלא מוכן להרים ידיים אפילו כאשר חסר כסף.
אז כן, בהחלט עדיף לא לראות איך מכינים נקניקיות במפעל; וחוקים בכלל לא ברור אם או מי יחוקק פה בקרוב. אבל את הסודות שמאחורי איפריית השליחים, שמתובלים במסירות נפש טהורה ובחיוך מנצח – דווקא שווה לראות, להעריך ולזכור תמיד. ובטח שלטעום.
הרב מוני אנדר הוא שליח חב"ד לתקשורת. כינוס השליחים העולמי של חב"ד מתקיים בימים אלה בברוקלין שבניו יורק. אלפי שליחי החסידות יעלו ביום שישי לתפילה משותפת בציון המפורסם של הרבי מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון, בשכונת קווינס
