גבולות וחרדה – חברותא עם מרי דאגלס
השבת אני מזמינה ל"חברותא" את מרי דאגלס, אנתרופולוגית שחקרה את חוקי הטומאה והטהרה, והאירה על האופן שבו הם משקפים את הצורך האנושי בגבולות. דבריה יסייעו לנו להתבונן על החברה הישראלית בימי המלחמה המתמשכת:
"ראוי לציין כאן ארבעה סוגים של זיהום חברתי. הראשון הוא סכנה המידפקת על הגבולות החיצוניים; השני הוא סכנה הפורצת את הגבולות הפנימיים של המערכת; השלישי הוא הסכנה שבשולי אותם גבולות; הרביעי הוא סכנה מסתירה פנימית, כאשר עקרונות יסוד סותרים עקרונות יסוד אחרים, עד שבכמה תחומים המערכת נאבקת בעצמה" (טוהר וסכנה, עמוד 143. מאנגלית: יעל סלע).
ל"זיהום", כלומר לאיום, כמה עמדות תקיפה; אנחנו פוחדות מחדירה לא רצויה, אנחנו חוששות מפגיעה מבפנים, וחשוב מכול לעניינו הוא האיום הרביעי – הפחד ממחלוקת פנימית. ככל שאנו מרגישות מאוימות, גדלה תשוקתנו להרגיש בלתי ניתנות לערעור ולהפרדה. "ביחד ננצח" היא סיסמה חכמה מכיוון שהיא מגייסת את הפחד מהתפרקות, לשם עמידה מאחורי המנהיג והמשימות שהוא מגדיר עבורנו.
לוסי אהריש כסמל
אם נתבונן, לאור דבריה של מרי דאגלס, באלימות המופנית כלפי לוסי אהריש ומשפחתה, נראה ששורשיה נעוצים בעובדה שהאומץ של לוסי מאיים על כל ההגנות שציינה דאגלס. לוסי מעיזה לבלבל את המושגים "פנים" ו"חוץ", ונוסף על כך היא פועלת לפי אמונותיה גם כשהן מערערות את אשליית המוצקות והאחידות. לוסי אהריש וצחי הלוי לא נכנעו לגבולות שהופכים את הדת לכלא בלתי חדיר, ויצרו מכל של אהבה שדפנותיו ועדינות וחשופות לפגיעה.
אהריש סירבה לאבחנות – יהודייה-ציונית או מוסלמית-אנטי ציונית – וגם לגבול המדומיין שבין העברית לערבית. לוסי וצחי מטלטלים את עולם הדיכוטומיות, ואני רוצה להודות להם בשפתה של המשוררת אווה קליפי: "אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי / בָּרוּךְ הַבָּא" (תרגום: רמי סערי).
הלל מטלטל את העולם
סדרת אגדות מפורסמת משווה בין שמרנותו של שמאי לתעוזתו של הִלל (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל עמוד ב – דף לא עמוד א. מתורגם מארמית. לאגדות גרסאות נוספות בספרות חז"ל):
שנו החכמים: לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי.
מעשה בשני בני אדם שהִמְרוּ (רבו) זה את זה, אמרו: כל מי שילך ויקניט את הלל ייטול ארבע מאות זוז. אמר אחד מהם: אני אקניטנו.
אותו היום ערב שבת היה, והלל חפף את ראשו.
הלך ועבר על פתח ביתו, אמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל. מפני מה ראשיהם של בבליים סגלגלות (הכוונה לעגלגלות)? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להם חיות (מיילדות) פקחות.
הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל. מפני מה עיניהם של תרמודיין (אנשי תדמור) טרוטות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרים בין החולות.
הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: מי כאן הלל? מי כאן הלל? נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: בני, מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול. אמר לו: שאל בני, שאל. מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות? אמר לו: בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרים בין ביצות המים.
אמר לו: שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתיירא אני שמא תכעס. נתעטף וישב לפניו, אמר לו: כל שאלות שיש לך לשאול, שאל.
אמר לו: אתה הוא הלל שקוראים אותך נשיא ישראל? אמר לו: הן. אמר לו: אם אתה הוא, לא ירבו כמותך בישראל. אמר לו: בני, מפני מה? אמר לו: מפני שאיבדתי על ידך ארבע מאות זוז. אמר לו: הווי זהיר ברוחך, כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז וארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד.
איך נשיב לגזען?
להלל יש מוניטין של ענוותן, וכפי שנראה, ענוותן זה לא מה שחשבנו. הלל הוא מחנך עם סבלנות אינסופית, והוא מתמודד עם שני אנשים פצועים ומשועממים שאחד מהם מתערב שיצליח לעצבן אותו. המעצבן מארגן הפגנה פרטית מול ביתו של הלל בשעות הלחוצות של ערב שבת. "מי כאן הלל" הוא שואל, כאילו היה הלל אנונימי. הנשיא מוחל על כבודו ויוצא לשוחח עם אדם שמטרתו להוציא אותו משיווי משקלו.
רגליים רחבות, עיניים מכווצות וראשים עגולים – גזענות רוצה לייצר משנה פופולרית ולכן היא משתמשת במאפיינים חיצוניים, אבל זו חולשתה, שהרי מאפיינים אלה חסרי משמעות מהותית. הלל מבין שגזען שטורח להקדיש לו זמן רב כנראה מעוניין ליצור איתו קשר, והוא מתייחס לשאלות בתמימות (שזו הענוותנות) ומסביר שהבדלים חיצוניים הם תוצר של נסיבות ולא של מהות. הגוף שלנו חכם ויודע להתאים את עצמו לתנאי הסביבה, משיב הלל וממשיך בהכנות לשבת.
עשיתי את זה למעני
סיום האגדה מפתיע. המתערב, שהבין שאין דרך לעצבן את הלל, חושף את ההתערבות. אולי הוא מקווה שענוותנות היא שם נרדף לפראייריות, והלל ייתן לו את הכסף שהפסיד בהתערבות. אלא שכאן מתגלה החלק המרשים של הענוותנות: כדאי הוא הלל שתאבד על ידו ארבע מאות זוז וארבע מאות זוז, והלל לא יקפיד. מבחינת הלל, הגזען יכול להפסיד גם שמונה מאות זוז. הענוותנות של הלל היא תרגולת רוחנית ולא התנחמדות. מהלל נלמד שענוותן הוא אנטיתזה של גזען, הוא לא מאוים מהתנהגויות חריגות ולא מטולטל מדברי ביקורת, אבל הוא גם לא פראייר של אף אחד.
איך נאמר אינשאללה בארמית?
בצמוד לאגדה הזו מובאים שלושה סיפורים על מפגשים בין הלל ושמאי לאנשים שביקשו להתגייר. הנה אחד מהם:
מעשה בנוכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל, גיירו. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד (מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך), זו היא כל התורה כולה, והשאר פירושה הוא, לך ולמד.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןהנוכרי מאתגר את הלל ושמאי ומציב תנאי לגיורו: "על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת". שמאי מסלק אותו, ואילו הלל נראה כמי שהמתין לזר ולאתגר. התשובה של הלל מרתקת ומרגשת אותי. הלל היה יכול לבחור בפסוק שמתמצת את התורה, הוא יכול היה למשל לבחור את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" שקרוב לדבריו. אבל הלל הוא אדם אמיץ, ובכוונה הוא מתעקש לנסח את עיקר התורה במילים האנושיות שלו. יתר על כן, הלל בוחר לומר את תמצית התורה בארמית ולא בלשון הקודש, עברית.
כמו ה"אינשאללה" של לוסי אהריש, הלל רוצה לבעוט בלב הערל והגזען שלנו. באגדות שראינו הלל מתעקש להכניס את האחרות לבית היהודי. כי ענוותן הוא מי שמאמין בעצמו ומרגיש חסון די הצורך כדי לפתוח את הגבולות ולהכיל סתירות פנימיות. אינשאללה נלמד מהלל לחיות יחד ולכבד את השונות.
שבת שלום ורמדאן כרים.
Ruhamaweiss1966@gmail.com
