התרגלנו להכתיר את ט"ו בשבט כחג הטבע של היהדות. בפועל, זהו רק חלק קטן מהתמונה ולוח השנה העברי שזור כולו בחיבור לטבע ובערכים של קיימות. אך בין כל המועדים, חג סוכות מהווה את שיאה של ההזמנה היהודית להתחבר מחדש לטבע ולטבע האדם. הנה שלושה רעיונות כדי להתחיל שנה של קיימות ולבנות עולם טוב יותר –
1. האדם: נבדל מהטבע ומחובר אליו
האם האדם הוא חלק מהטבע או שנבדל ממנו? רבים וטובים דנו בשאלה הזו, אך התבוננות בעולמנו מראה מגמה ברורה: האנושות בונה עולם שמנותק יותר ויותר מן מהטבע – תוך כדי שהיא מסבה לו נזקים עצומים.
את הסוגיה הזו אנו פוגשים בסוכות דרך מאפייני הסכך, שלפי המשנה במסכת סוכה (פרק א', משנה ד') עונה על ההגדרות הבאות: "גִדולו מן הארץ" (כלומר הוא מן הצומח) אבל כבר לא מחובר לשורשים שלו ("הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן... פְּסוּלָה"). לפי הרעיון הזה, האדם עושה מעשה ברור של ניתוק מהטבע כחלק מהשאיפה להיות יצור בעל בחירה חופשית אבל לא מוחק אותו, וכפי שהסכך מגן עליו, הוא מכיר בכך שהוא תלוי במשאבי הטבע להישרדותו.
2. הערכים של האדם מעצבים את האקלים
הישרדות זו לא רק קורת גג, אלא קודם כול מזון ומים. זהו רעיון מהפכני שמתבטא בסוכות דרך נענוע ארבעת המינים בימי החג, ומטרתו בין השאר בקשת גשם. במישור הזה, קיים חיבור בין הימים הנוראים לחג הסוכות, כשבקשת המים היא חלק מתהליך שבו האדם מכיר בקשר בין המעשים שלו לאקלים ויכולת שלו לכלכל את עצמו.
2 צפייה בגלריה
ארבעת המינים. האדם מכיר בקשר בין המעשים שלו ליכולתו לכלכל את עצמו
(צילום: Shutterstock)
הרעיון הזה מלווה את החיים היהודים ברמה היומיומית דרך החלק השני שבקריאת שמע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם (...) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים פרק י"א, פסוקים י"ג-י"ד). הרמה הערכית של האדם מכתיבה את ירידת הגשמים, את האקלים, ומנתבת דרכה את הכלכלה.
בימינו, הדינמיקה הזו מזכירה את משבר האקלים שמחריף לנגד עינינו: תרבות הצריכה היא הגורם המרכזי מאחורי שריפת דלקים מזהמים והרס יערות בהיקפים הולכים וגדלים, המעלים באופן מסוכן את ריכוז גזי החממה באטמוספירה ומשבשים את האקלים. ריבוי אירועי אקלים קיצוניים, ובהם בצורות, מהווה איום קיומי על החקלאות ועל אוכלוסיות נרחבות, ודרך אלה על הכלכלה כולה. הנענוע של הלולב הוא תזכורת לכך: הערכים של האדם מעצבים את האקלים.
3. סוכת שלום: פחות חומר, יותר חיבור
מסכת סוכה נותנת לנו את העיקרון הפשוט של סוכות: "כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים, עוֹשֶׂה אָדָם אֶת סֻכָּתוֹ קֶבַע וְאֶת בֵּיתוֹ עֲרַי" (פרק ב', משנה ט'). במשך שבוע, הסוכה השברירית, ללא יסודות, ללא קירות של ממש ובטח ללא קורת גג איתנה, הופכת להיות המציאות שלנו. דרכה אנו טועמים את ארעיות החיים, ומוזמנים להבחין בין עיקר לטפל – או בלשון ספר קהלת הנקרא בסוכות – בין עיקר להבל.
מהו הבל? הרבה ממה שמעסיק אותנו הוא הבל, אך במיוחד ההתמכרות לרכוש, לכבוד או לרצון להשיג יותר. יש בסוכות קריאה ברורה להתנקות מיצרי תרבות הצריכה, כדי לשוב לעיקר שגם הוא מופיע בספר קהלת: להיות אדם ראוי ("טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב", "אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם"), המחובר לשאר בני האדם: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד (...) כִּי אִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ" (קהלת פרק ד', פסוקים ט'-י').
זוהי סוכת השלום, וזוהי הנקודה שבה ערכי השמירה על הטבע ועל טבע האדם נפגשים. תיקון תרבות הצריכה ועזיבת המותרות מפנה מרחב של חיבור, שבו הטבע יכול לפרוח מחדש ונפש האדם יכולה להתרפא. בתקופה שבה אנו רואים בעיקר שסע חברתי והחרפה של משברים אקולוגיים, הגיע הזמן להיכנס לסוכת שלום ופשוט להגיד: יהי שלום בחילנו.
- ד"ר יונתן אייקנבאום הוא מנהל גרינפיס ישראל, יו"ר "חיים וסביבה" ומחבר הספר "קיימות מבראשית"
