היהדות היא מהפכנית הרבה יותר ממה שנדמה לרבים. החל מאברהם אבינו היא מייצגת עמדות הפוכות ל"מקובל" במספר תחומים. אמונה בה' היא חוסר אמונה מוחלט בכל אחרוּת. משמעותה גם התנהגות מסוימת ביותר ביחס לכל אדם אחר וגם לעצמך. התובנות והמעשים כרוכים אלה באלה, ומשמעותם רבה גם בתחום הלאומי והארצי. לימוד הוא ערך מוביל ורלוונטי לכל אדם בישראל. האדם באשר הוא אדם נברא בצלם א־לוהים.
די בדברים האחדים שהזכרנו כאן כדי להפנים את המשמעות הכוללת של היות האדם ממשיכו של אברהם אבינו ומקבל את תורת משה רבנו. הרגש ה"מהפכני" אינו חד-פעמי. הוא חיוני כמוביל אמוני קבוע, וכסיוע למאמץ הנדרש לקיום תורה ומצוות. למשל, אין זה מקרי לדעתי שבפרשת "ואתחנן" מוזכרות ערי המקלט בעבר הירדן בהקשר של פועל מכונן ביותר: "אז יבדיל משה" – פעולת ההבדלה מרכזית ביותר בבריאה. כך גם ההבחנה בין ישראל לאומות העולם ובין שבת ליום חול.
משה יורד מהר סיני עם לוחות הברית – מציורי התנ"ך של גוסטב דורה
(צילום: Shutterstock)
ההבדלה דורשת תבונה אנושית רבה, ועובדה היא שלא מעט מההתקדמות המדעית מתבססת על צורות שונות של הבדלה, בכמויות ובמרכיבים. אדם שאין בו יכולת הבדלה אינו מסוגל לנהל חיים תבוניים ואף לא להתמודד עם פעולות יסודיות למדי. ואכן, משה רבנו מבדיל את הערים האלה אף על פי שבאותה עת הן אינן נכנסות לפעולה, וזאת עד שגם בצד המערבי של הארץ תוכרזנה הלכה למעשה ערי המקלט. אולם את פעולת ההבדלה הוא מבצע, ובכך מכריז בלחש רועם על המשך המהפכה העברית. הנה יש דין ויש דיין. יש רוצח בכוונה תחילה ויש בשוגג. יש הראוי להימלט לעיר מקלט ויש מי שאינו ראוי. ממילא עד שיורשע אדם ודינו יהא מיתה צפוי הליך קפדני ביותר. משה "מבדיל" פעם אחת ולתמיד, "אז". זאת בדומה למשפט הפלאי בשירת הים: "אז ישיר משה".
נאומו של משה לאורך ספר דברים הוא כינון קבוע של המהפכה העברית, הכוללת כמובן את "שמע ישראל", את עשרת הדיברות ופסוקים רבים נוספים. אין זאת מהפכה חד-פעמית או מהפכה רוויית רעשים. אין היא יכולה כמובן להימדד במונחים דומים למהפכה הצרפתית, שבה הגרדום היה המבצע העיקרי. המהפכה העברית זרועה בתוך פסוקים חיים המקבלים בכל עת תוקף חדש ורלוונטיות נצחית. המהפכה שייכת לדור היוצא ממצרים ולדור העומד להיכנס ארצה כמו לכל דורות ישראל.
במשך שבעה שבועות היא מלוּוה עתה בהפטרות מפרקי הנחמה של ישעיהו הנביא, שגם הוא מעצים את כוח המהפכה השקטה והלוחשת הזאת: כשהוא מנחם עם המצוי במשבר כדי שהעם יתאושש, כשהוא מביא לעולם ביטויים כמו "ברית עם" ו"אור לגויים". כל אלה הם דבר המהפכה שאנו אמורים ויכולים להשתתף בה בחיינו אלה ממש.
פרופ' מירון ח'. איזקסוןצילום: דינה גונההקריאה הנמשכת בחומש דברים ובמקביל המעקב אחרי הפטרות הנחמה של ישעיהו הנביא הם דרישה קבועה מאיתנו, ובייחוד בזמן החברתי המורכב הנוכחי, להמשיך את המהפכה היהודית בזהירות וגם בנחרצות. יש בפסוקים אלה של דברים וישעיהו זרעי מהפכה אנושית ויהודית פלאיים שנמשכים, מבחינת כבוד האדם, חובות האדם, ההכרח בענווה אנושית, תפיסת האחריות של ההנהגה ועוד.
עלינו להימנע מעיוות ומטעות כאילו היהדות נמצאת בצד "השמרני" בלבד. האמונה היהודית שומרת בעבורנו את הדרך להמשך המהפכה של ההתקדמות האנושית מתוך אחריות וזהירות. טעות קשה היא לשדר פחד מהמגמה היהודית הזאת ולצמצם את המשמעות של אדם הניצב בפני בוראו.
המשורר מירון ח. איזקסון הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת בר-אילן
