שלוש תמונות ושאלה אחת
1. MRI – מסעותיי עם עמוד השדרה הובילו אותי השבוע, בשתיים בלילה, למכון MRI (שעה שגרתית במכונים אלה). את פניי קיבלו טכנאי שהסביר לי בעברית קלושה ומבטא ערבי את התהליך ולצידו ד"ר מוחמד. הטכנאי בירר איזו מוזיקה ארצה לשמוע, ואני, בשמחה של מי שנכנסת לאווירה המקומית, השבתי "אום כולתום". המכונה הרעישה, האוזניות קרטעו ואום כולתום נשמעה כמו ניסור של צינור חלוד. החפ"ק הנפשי שלי עבר למדיטציה והרגשתי מוגנת כעובּרה ברחם. בסיום הבדיקה ד"ר מוחמד שוחח איתי כאילו אני מטופלת יחידה והוא לא רצוץ מעייפות.
2. זמר ללא תמונה – ידיעות על תלונה נגד "זמר מפורסם" שביצע לכאורה עבירת מין תפסו את כותרות האתרים לכמה שעות. חברותיי ואני התפוצצנו מצחוק (של אקטיביסטיות שמנסות להחליף ייאוש בהומור). לא נזקקנו לשם או לתמונה כדי לנחש ששוב מדובר באייל גולן.
3. תמונת אלי פלדשטיין על מסך המחשב שלי מצהיר ש"אחרי 7.10 המשימה הייתה למחוק את מושג האחריות סביב ראש הממשלה". אני לא מופתעת ואני מסרבת להתייאש.
ועכשיו השאלה
אם בתך הייתה אובדת ביער אפל באמצע הלילה, במי מכל הנ"ל היית רוצה שהיא תפגוש: במר הפקרה, באייל גולן, או בד"ר מוחמד? אם תשובתך אינה ד"ר מוחמד, את בבעיה.
"מר הפקרה" היה אומר לה: "את משעממת אותנו", ובורח בשנייה האופורטוניסטית הראשונה. על הזמר המפורסם את לא רוצה לחשוב, וד"ר מוחמד? הוא עושה לילות כימים, בשכר שלעולם לא יצדיק את המאמץ, כדי להיטיב עם כולנו.
ומי מהשלושה היינו רוצות שיטפל בעסקאות החטופות והחטופים? נכון, זה שנושא את שמו של נביא האסלאם, ובחר להקדיש את חייו לבריאותנו.
יש את זה ביותר גזעני?
איך הגענו למצב שבו הדרה של המפלגות הערביות נחשבת לגיטימית ומי שמצהיר שישתף איתן פעולה הופך מוקצה? איך הפכו בן גביר וסמוטריץ' למיינסטרים החדש בעוד החברה הערבית, שמתאמצת להשתלב וזוכה לאמון שלנו בבואנו לבית חולים, מנודה?
בבחירות הבאות אצביע רק למפלגה שתתחייב לשותפות מלאה עם הערבים ומפלגותיהם. יאיר גולן מתקרב למקום הזה, איזנקוט שולח בלוני ניסוי, ויתר מפלגות האופוזיציה? צריכות לפנות לבדיקת עמוד שדרה במרפאה של ד"ר מוחמד.
3 צפייה בגלריה
מנסור עבאס. אצביע רק למפלגה שתתחייב לשותפות מלאה, או למפלגה ערבית
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אם לא תהיה מפלגה שתבטיח ממשלת שילוב-על-מלא, אצביע למפלגה ערבית, וכשהמפלגות הערביות יהיו גדולות דיין, המפלגות הצבועות ישנו את צבען.
זה על הכתפיים היהודיות שלנו
ההכלאה הדוחה בין גזענות ליהדות פשתה ולכן האחריות על ניתוק הקשר מוטלת עלינו, העוסקות בהוראת יהדות. אם נקרא לסיום החרם הגזעני, ונצהיר שלא נצביע למפלגה שמחרימה מפלגות ערביות, יש סיכוי שהמפלגות הרופסות יקלטו את המסר.
שברו את הכלים וכן משחקים
אגדה מפורסמת מספרת על היום שבו פוטר רבן גמליאל מנשיאות בית המדרש. מדובר ביום של אומץ וחירות מחשבתית שהתרחש (לכאורה, ככל אגדה תלמודית) ביבנה, במפנה המאות הראשונה והשנייה לספירה. הנשיא לא פוטר בגלל שוחד, מרמה והפרת אמונים, בוודאי לא בשל חשד לבגידה בתוך לשכתו. רבן גמליאל פוטר משום שהיה מנהיג כוחני שלא אהב מחלוקות, והתעמר בחכמים שהתנגדו לו, ובמיוחד ברבי יהושע; אופוזיציונר חזק, ממעמד כלכלי חלש, שגם היה תלמידו של ה-Frenemy, רבן יוחנן בן זכאי.
האגדה מספרת שביום שבו סולק רבן גמליאל מתפקידו, התרחשה מהפכה בבית המדרש, וחוקים שרבן גמליאל ניסה לכפות בכוח או לעצור זכו לטיפול דמוקרטי. אחד החוקים דן בדיוק בנושא שלנו, בקשר בין יהדות לגזענות. הדיון מלמד על האומץ של חכמינו בעבר, וכמה רחוקים משם נציגי היהדות מטעם עצמם בימינו (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כח עמוד א. בתרגום המילים הארמיות):
בו ביום (שפיטרו את רבן גמליאל מהנשיאות) בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש, אמר להם: מה אני לבוא בקהל? אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה לבוא בקהל. אמר לו רבי יהושע: מותר אתה לבוא בקהל. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'". אמר לו רבי יהושע: וכי עמון ומואב במקומן הן יושבים? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות... וכל שפורש, מהרוב הוא פורש. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר "וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם ה'" וכבר שבו. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר "וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל" ועדיין לא שבו. מיד התירוהו לבוא בקהל.
קואליציה עם עמונים ומואבים
ה"אחר" שלנו תלוי תקופה. פעם אלה היו העמלקים, בהמשך היוונים, אחר כך הנוצרים, במקומות ובזמנים אחרים היו אלה המוסלמים. הגרמנים זכו בצדק במעמד שנואי היהודים במאה ה-20, והיום אלה הערבים. התורה מסדרת דרגות זרות ואחרות ובתחתית הרשימה שלה נמצאים עמלקים, ממזרים, עמונים ומואבים. למה? ככה. אפשר למצוא הצדקות לשנאה, ואפשר להבין שלקהילות יש צורך בהגדרת אויבים והבחירה די אקראית.
לפי החוק המקראי אין דרך לשלב בקהילה אנשים מאותם מעמדות שנואים. את חרפת הדרת הממזרים עדיין לא הסרנו (ומי שנקלעו לתסבוכת זו סובלים סבל רב), אבל אנו זוכות לקבל הצצה לרגע ולפרוצדורה של הסרת החרם על העמונים והמואבים.
עמוני אחד התאמץ להתגייר וכחלק מהתהליך העניק לעצמו את השם "יהודה". אלא שלעמונים מותר להתגייר אבל אסור להם להיות חלק מהקהילה. כלומר, יהודה גר עמוני חי בשטח הפקר, וגם ילדיו ונכדותיו לא ישולבו בקהילה. יהודה מקווה שהשינוי בבית המדרש יעבוד לטובתו, והוא מגיע ושואל את החכמים: "מה אני לבוא בקהל?" באומץ קובע רבי יהושע: "מותר אתה". רבן גמליאל, שכבר לא יכול לכפות את עמדתו, משתתף בדיון כשווה בין שווים ומזכיר לרבי יהושע שפסיקתו מנוגדת לכתוב בתורה. רבי יהושע לא מתרגש (הרי הוא יודע שהוא סותר דברי תורה) ומציע מעקף לאיסור המקראי: עמון ומואב כבר לא יושבים במקומותיהם, שהרי סנחריב, מלך אשור, הגלה את העמים, וכבר לא נדע מי מואבי ומי רק נחשב למואבי.
רבי יהושע מחזק את דבריו בעזרת הכלל "כל שפורש, מהרוב הוא פורש": כשאין דרך לדעת מה מעמדו של פרט הוא נדון על פי הרוב, וכיוון שרוב העמונים התערבבו בין האומות, יהודה הגר לא נחשב לעמוני.
רבן גמליאל מתעקש ומביא פסוק שממנו נלמד שהאומות שהוגלו הוחזרו למקומן. רבי יהושע לא מוותר ודורש דרשה שלפיה כל עוד עם ישראל לא שב לארצו, גם יתר האומות לא שבו לארצן. "מיד התירוהו לבוא בקהל". יהודה גר עמוני הגיע לבית המדרש ביום המהפכה והצליח לייצר תקדים מפואר לדורות הבאים.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןאז מי אנחנו שנתנשא ונתגזען?
אם בית המדרש ביבנה מיהר להתיר איסור תורה ולבטל את נידוי העמונים והמואבים (וכמה נורא שהם לא ניצלו את הרגע כדי להסיר את כתם הממזרות), מי אנחנו, יהירים וגזענים שכמונו, שנחליט על חרם שלא נכתב בתורה? מי אנחנו שנתגזען על האוכלוסייה הערבית?
רן גואילי, שהקריב את חייו להצלת אחרים, בשבי. עלינו להשיבו למשפחתו, למנוחת עולמים.
שבת שלום!
Ruhamaweiss1966@gmail.com
