האירועים האחרונים סביב מחאות הפלג הירושלמי, הקריאות להסרת כל רסן והדיבורים על הסגרה המונית של עריקים כדי לשתק את מערכות האכיפה צריכים להדאיג כל אזרח במדינת ישראל. לא רק בגלל חסימות הכבישים או הפגיעה בסדר הציבורי, אלא משום שהם חושפים תופעה עמוקה יותר: התגבשותה של תפיסה פונדמנטליסטית הרואה במדינה גוף זר, ולעיתים אף יריב.
התגובה האינסטינקטיבית של המדינה למצבים כאלה היא בדרך כלל תגובת כוח: יותר מעצרים, יותר אכיפה, יותר ענישה. יש בכך היגיון מסוים. מדינה אינה יכולה להשלים עם הפרת חוק מאורגנת. אולם ההיסטוריה מלמדת שכאשר מדובר בתנועות פונדמנטליסטיות, כוח לבדו כמעט אף פעם אינו פותר את הבעיה. לעיתים הוא אף מחריף אותה.
פונדמנטליזם ניזון מתחושת מצור. הוא זקוק לאויב כדי להצדיק את קיומו. כל תמונה של שוטר גורר מפגין, כל מעצר מתוקשר וכל עימות מתלהם הופכים מיד להוכחה שהעולם כולו נלחם בקבוצה ושהמנהיגות הקיצונית צדקה לאורך כל הדרך. כך נוצר מעגל קסמים שבו המדינה מגבירה לחץ, והקיצוניים מגבירים את כוח המשיכה שלהם.
לכן השאלה איננה כיצד להעניש את הקיצוניים יותר, אלא כיצד לצמצם את בסיס התמיכה החברתי שמאפשר להם לצמוח. מדיניות חכמה צריכה להתבסס על הבחנה ברורה בין אמונה ובין אחריות אזרחית. למדינה אין עניין להילחם באורח חיים חרדי, בלימוד תורה או בזהות דתית. להפך. עליה לכבד ולשמור על חופש הדת. אך באותה נשימה עליה לקבוע שכל אזרח וכל מוסד הנהנים ממשאבי הציבור נדרשים להשתתף במאמץ המשותף של החברה הישראלית.
המשמעות המעשית היא מעבר ממדיניות של כפייה למדיניות של אחריות. לא שלילת זכויות, אלא יצירת זיקה ברורה בין זכויות להשתתפות. מוסדות המבקשים תקצוב ציבורי יידרשו ללמד מיומנויות יסוד. צעירים יקבלו מגוון מסלולי שירות צבאי, אזרחי או קהילתי המותאמים לאורח חייהם. קהילות שיבחרו להשתלב יזכו להשקעה מוגברת בהכשרה מקצועית, בתעסוקה ובהשכלה גבוהה.
במקביל, על המדינה להיות תקיפה מאוד במקום שבו נחצים קווים אדומים. חסימת כבישים, אלימות, הסתה והפרת חוק מאורגנת אינן דרכי מחאה לגיטימיות אלא פגיעה בציבור כולו. האכיפה צריכה להיות נחושה, אך ממוקדת במבצעי העבירה ולא בקהילה כולה.
הטעות הגדולה ביותר תהיה לראות בכל החברה החרדית מקשה אחת. מרבית החרדים אינם אנשי הפלג הירושלמי. רבים מהם עובדים, לומדים, משרתים במסגרות שונות ומבקשים להיות חלק מהחברה הישראלית מבלי לוותר על זהותם. כל מדיניות שתדחוף אותם אל אותה פינה יחד עם הקיצוניים תהיה מתנה לפונדמנטליסטים.
מנחם בומבךצילום: שרון גבאימדינת ישראל ניצבת בפני הכרעה אסטרטגית. היא יכולה לבחור בעוד סבב של עימותים, מעצרים וכותרות זועמות, או שהיא יכולה לגבש מדיניות ארוכת טווח שמחזקת את השותפים ומחלישה את הקיצוניים.
המאבק בפונדמנטליזם לא יוכרע בכביש גהה ולא בכניסה לירושלים. הוא יוכרע בכיתה, במקום העבודה, בשירות הלאומי, במפגש האנושי וביצירת עתיד משותף. מדינה חזקה איננה רק מדינה שיודעת לאכוף את החוק. מדינה חזקה היא מדינה שיודעת לגרום לרוב אזרחיה לרצות להיות חלק ממנה.
מנחם בומבך עומד בראש רשת החינוך "נצח"
