ברילוצ'ה, ארגנטינה

משפחת קליין: "זכינו לשלוח חבילת חג למשפחה יהודית אחת שגרה בעיר הכי דרומית בעולם, אושוואיה"
זה חצי שנה ששליחי חב"ד בברילוצ'ה, בועז ופרדי קליין, חיים על מזוודות עם שני ילדיהם. עד שהתחסנו – השמיים נסגרו, ארגנטינה נכנסה לסבב חדש של התפרצות הווירוס, וכעת מתקדמת לקראת סגר נוסף. אחרי תשעה חודשים שבהם היה בית חב"ד הדרומי בעולם סגור, הוא נפתח בשלהי ינואר בידי זוג יהודים שהגיע מחב"ד בבואנוס איירס. את ניהול בית חב"ד בעיר התיירות שהתיירים נטשו, מנהל הרב קליין מביתו שבישראל.

"התחלואה מגיעה לשיאים שם, והחיסונים ניתנים באלפים בודדים. על כן גם השנה חגגו שם את ליל הסדר עם המשפחה הגרעינית בלבד, ולא קיימו את האירוע המרכזי שבו השתתפו בשנים קודמות יותר מאלף איש. ארגנו חבילות חג מישראל למשפחות היהודיות בברילוצ'ה ובכפרי הסביבה. זכינו להגיע אפילו למשפחה יהודית אחת שגרה בעיר הכי דרומית בעולם, אושוואיה".
את ליל הסדר הקודם חגגה המשפחה, לראשונה זה 12 שנה, לבדה. "היה מרגש, אינטימי ומיוחד", אומר הרב. "כן חשבנו על ההחמצה, על שלא זכינו לארח, אבל ההתעוררות של האנשים סביב החג, בעיקר בכפרים הכי נידחים ומרוחקים – הייתה טובה יותר. יהודים שאוכלים חזיר ונשואים ללא-יהודיות, היו מוכנים להפר סגר ולעשות הכול רק כדי להשיג מצה".
הרב קליין: "את ההתארגנות והרכישות לקראת ליל הסדר אנחנו עושים בדרך כלל חודשים לפני החג, על בסיס תרומות שאמורות להגיע, אבל פתאום הכול נפסק, נעצר וקרס. נכנסנו לבור עצום של חובות"
בגלל הסגר והאיסור לצאת מהבתים, נתקע הזוג קליין עם כמאה חבילות שהיו אמורות להגיע למשפחות יהודיות לפני החג. רופאה מקומית יהודייה התנדבה להשתמש באישור שלה כעובדת חירום, וחילקה בעצמה עשרות חבילות.

"היינו בטוחים שלא נראה אותם שוב"

הרב קליין מספר על הקושי, שאותו הוא מכנה "מכה". "בבית חב"ד פועל בית הכנסת היחיד בברילוצ'ה, ורוב הזמן הוא היה סגור", הוא אומר. "את ההתארגנות והרכישות לקראת ליל הסדר אנחנו עושים בדרך כלל חודשים לפני החג, על בסיס תרומות שאמורות להגיע, אבל פתאום הכול נפסק, נעצר וקרס. נכנסנו לבור עצום של חובות. רוב התרומות שהגיעו אלינו מקורן בארה"ב ובישראל. רק התרומות מישראל המשיכו להגיע".
כך זה נראה בפסח, שנה לפני שפרצה הקורונה
(צילום: דובי נאבול, שלמה נאבול ושמוליק זוהר)
הקורונה זימנה לקהילה הקטנה, 200 יהודים בלבד ועוד כמאה בכפרים מסביב, מראות לא שגרתיים: "ככל הידוע לנו, איש מבני הקהילה לא נפטר מקורונה, אולם זוג יהודים מבוגרים חלה, והוטס ביוזמת יהודים אחרים למרפאה מצוינת בקורדובה. כל הקהילה ליוותה אותם לשדה התעופה ונפרדה מהם בדמעות. היינו בטוחים שלא נראה אותם שוב.
"הייתה סביב האירוע הזה התעוררות מדבקת. התחלנו בתפילות ובמתן צדקה, ולבסוף, נגד כל הסיכויים, הם עברו את זה והחלימו בלי הרבה תופעות לוואי וחזרו הביתה. אלה הם רגעים שמחברים אנשים, ואני ממש מודה על מזלי הטוב שלא נאלצתי לקבור אף אחד".

"נמלטנו ברגע האחרון מחמישה חודשי סגר"

רוב חודשי השנה היתה ארגנטינה נתונה בסגר ששיבש את כל המערכות. "אין חיסונים, אין חל"ת, אין מענקים או תמריצים. למזלנו, חולצנו משם ברגע האחרון. נמלטנו מאימת חמישה חודשים רצופים של סגר. התחושה הייתה שמגיעים לארץ, מנשקים את האדמה ומחכים, כי או-טו-טו תבוא הגאולה. מאז קרו הרבה דברים. לאט-לאט מתחילים להשתחרר מהקורונה, ועדיין אנחנו בהמתנה למשיח צדקנו. השנה הזו החזירה אותנו לבסיס, שכולנו עם אחד וכולנו גוף אחד ולב אחד".
4 צפייה בגלריה
בני הזוג קליין
בני הזוג קליין
"יהודים שאוכלים חזיר ונשואים ללא-יהודיות, היו מוכנים להפר סגר ולעשות הכול רק כדי להשיג מצה". בני הזוג קליין
(באדיבות בית חב"ד ברילוצ'ה)
אז מה נשתנה אצל משפחת קליין השנה? שהשנה הם חגגו את ליל הסדר בישראל ובחיק המשפחה המורחבת: "האדרנלין הכי חזק כאן זה לנקות כמו כולם את הבית לפסח", צוחק קליין. "בין לבין, עשינו הזמנות והפקדות של משלוחים, שיצאו למאות משפחות יהודיות.
"יהודייה מקומית אחת ביקשה לראשונה לחגוג את ערב החג כהלכתו, ורצתה למלא את השולחן במאכלי חג מסורתיים. קישרתי אותה עם העובדת הנוצרייה שלנו. היא כבר 12 שנה איתנו, ובקיאה מאוד בהלכות פסח. מובטח שהיה שם כל מה שהיא יודעת להכין – קניידלך, חריימה, חומוס, סרפלאך, מטבוחה ועוד".

סלטה, ארגנטינה

משפחת טוויל: "התקופה הקשה הגדילה את הצורך במגע אנושי, וזה יצר קונפליקט"
הרב רפי טוויל (40) הוא שליח חב"ד והרב של הקהילה היהודית בסלטה, השוכנת בצפון-מזרח ארגנטינה, על גבול הרי האנדים. האזור אהוב מאוד על מטיילים ישראלים. את שליחותו שם הוא מבצע עם רעייתו חיה (37), וילדיהם: מירי (17), יענקי (16), חני (14), מני (12) והודיה בת השנתיים.
"בשנה שקדמה לקורונה ערכנו בבית חב"ד ליל סדר בהשתתפות כ-120 איש ובארבע שפות בו-זמנית: ספרדית, עברית, אנגלית וצרפתית", נזכר הרב טוויל. "משתתף אחד התנדב לתרגם גם לפורטוגזית, למען חברה מברזיל. רוב המשתתפים היו מהקהילה היהודית המקומית, ומקצתם מטיילים מישראל. לעומת האירוע ההוא, בשנה שעברה נאלצנו לחגוג בפעם הראשונה בחיים רק בהרכב משפחתי, בבית שלנו, עם חמשת ילדינו האהובים, בגלל הסגר".
השנה השתפר המצב אך במעט: "גם השנה חגגנו במתכונת קהילתית מצומצמת, כ-30 איש, בלי מטיילים מישראל. אפילו בני משפחה, שרצו לבוא אלינו לפסח, לא יכלו, כי ארגנטינה לא מאפשרת כניסה לזרים. את ליל הסדר קיימנו באולם גדול, שאיפשר שמירת מרחק, עם שולחנות נפרדים לכל משפחה. רבים עדיין חוששים להתקהל, ולכן סיפקנו לחברי הקהילה יין, מצות, וכמובן קמח מצה לקניידלך".

מסגר מוחלט לאנדרלמוסייה כללית

"ב-19 במרץ 2020 הכריזה הממשלה על סגר כללי ברוב חלקי המדינה", מספר הרב טוויל. "בהתחלה הוכרז הסגר רק עד סוף החודש, אבל הממשלה האריכה אותו שוב ושוב ושוב. על אף זאת, מספר המתים היחסי היה מהגבוהים בעולם. ב-6 בנובמבר הוחלט לסיים את הסגר ולעבור ל'ריחוק חברתי'. הייתה התרגשות גדולה כשהתאפשר לראשונה לנוע בחופשיות בין ערים.
4 צפייה בגלריה
מצות ויין לפסח
מצות ויין לפסח
מצות ויין לפסח
(באדיבות בית חב"ד ברילוצ'ה)
"אבל אחרי הסגר הארוך, שכלל את רוב בתי העסק ואת כל מקומות הבילוי, הכול נפתח בבת אחת וזה יצר אנדרלמוסייה אמיתית. לכך צריך להוסיף עוד אירוע: ב-25 בנובמבר המדינה התאבלה על מותו של דייגו מראדונה, עניין שגרם לאנשים להקפיד עוד פחות על כללי הבטיחות".
הקורונה פגעה קשה לא רק בארגנטינה, אלא בכל דרום אמריקה. בברזיל, מצפון לארגנטינה, המגפה רשמה שיאים עולמיים, ו"הזן הברזילאי" של המגפה מאיים גם על המדינות השכנות, ועלול להוביל לקריסת מערכות הבריאות הציבוריות.

"בנינו סוכה מתקפלת והעברנו אותה מבית לבית"

לאורך השנה האחרונה היה קושי לציין חגים יהודיים, וברוב התקופה הזו בית הכנסת היה סגור, בהוראת השלטונות. הרב טוויל מספר כי "לקראת חגי תשרי נערכנו מראש, ובסיוע צעירי חב"ד בארגנטינה הבאנו לכל משפחה יהודית בעיר ערכה שכללה טעימות משולחן החג, לצד מחזור מקוצר ומגזין מהודר. מאוחר יותר בנינו סוכה מתקפלת, והעברנו אותה מבית לבית, מה שגרם שמחה גדולה ותחושה של קהילתיות, למרות הקושי".
4 צפייה בגלריה
הרב רפאל טוויל בסלטה ארגנטינה
הרב רפאל טוויל בסלטה ארגנטינה
הרב רפאל טוויל והרבנית חיה מעבירים ערכות פסח לחברי הקהילה בסלטה, ארגנטינה
(בית חב"ד סלטה ארגנטינה)
"לקראת חנוכה התלבטנו כיצד לחגוג והיכן נציב את החנוכה הענקית. להפתעתנו, העירייה הקצתה לנו מתחם יפהפה ומרווח, וכך יכולנו לשמור על המסורת ולקיים אירוע בשטח פתוח, ובצורה בטוחה".
הרב טוויל ורעייתו מצאו עצמם מקבלים אישור מיוחד מהשלטונות כדי לצאת לטבול במקווה היחידי, הנמצא במרחק של ארבע שעות נסיעה מסלטה, בנימוק שמדובר ב"טקס טהרה דתי". "באחד המחסומים, השוטר ביקש לדעת אם הנוסעים ברכב הם חסידים. אחרי שנענה בחיוב, שאל אם הם חסידי סאטמר, אך נענה בשלילה. מיד לאחר מכן סיפר כי למד על הצורך לטבול במקווה מצפייה בסדרה של נטפליקס, 'המורדת'".
הרב קליין: "יהודייה מקומית אחת ביקשה לראשונה לחגוג את ערב החג כהלכתו, ורצתה למלא את השולחן במאכלי חג מסורתיים. קישרתי אותה עם העובדת הנוצרייה שלנו. היא כבר בקיאה מאוד בהלכות פסח"
באשר לבתי הכנסת: "בכל מחוז בארגנטינה חלו כללים שונים. בסלטה, בגלל המרכזיות של ענף התיירות, הסגרים היו קצת יותר קצרים בהשוואה לבואנוס איירס. הסגר הראשון אצלנו התחיל כמו בארץ, אחרי פורים, והסתיים ביולי. לקראת החגים היה זינוק במספר החולים, ואז הוחלט על סגר נוסף של כחודשיים שהסתיים ב-31 באוקטובר. חברי הקהילה קבעו ביחד עם הוועד המיוחד למצבי חירום של העיר כללים מיוחדים, שיאפשרו לנו להיפגש בצורה בטוחה".
למה צריך כללים מיוחדים? הרבנית חיה טוויל: "בגלל החמימות הארגנטינאית האנושית. אנשים כאן מורגלים בנשיקה כאמירת שלום, והיה מאוד קשה לשנות הרגלים. התקופה הקשה רק הגדילה את הצורך במגע אנושי אמיתי, וזה יצר קונפליקט. אני אימצתי לעצמי סוג של קידה, שמלווה בחיבוק מדומה. ברוב הפעמים זה יעיל. אבל כשהגיעה אישה שבעלה נפטר, הקבורה נערכה בחיפזון והיא אפילו לא יכלה לשבת שבעה בגלל הגבלות המגפה, הקושי היה גדול שבעתיים והדמעות ירדו מאליהן".
הרב טוויל: "דווקא בגלל זה השתדלנו מאוד לקיים יותר שיחות אישיות עם חברי הקהילה דרך הנייד, וליזום שיעורים ומשחקים בזום".

חיסונים – רק לצוותים הרפואיים ולמבוגרים

"בתי הספר היו סגורים מתחילת המגפה ועד החודש שעבר. הפתיחה מחדש יצרה אופוריה, למרות שכיתות רבות נסגרות בגלל מגע עם חולים מאומתים. בסלטה אין בתי ספר יהודיים, לכן הילדים הקטנים שלנו לומדים כבר שנים באמצעות מחשב, ביחד עם רבים מהילדים של שליחי חב"ד בעולם, שגרים במקומות שבהם אין קהילה יהודית גדולה. הילדים הבוגרים שלנו, שלומדים בבואנוס איירס, נשארו בבית בשנה האחרונה. בחודש האחרון הם התחילו ללמוד בבית הספר, אבל נאלצו לחזור הביתה בגלל גל הדבקות מסיבי".
מה באשר לחיסונים? "חיסונים ניתנים פה רק לצוות רפואי ולמספר קטן יחסית של אנשים מבוגרים. זה לא זמין לכלל הציבור. אני, בכל מקרה, לא אקבל חיסון כי לפני חודשיים נדבקתי בנגיף".
מי עוד במשפחה נדבק? "לא היו מוכנים לבדוק אותנו, כי מבחינתם כל המשפחה נדבקה. החלק המעודד בכך הוא שאנחנו מחלימים, ולכן כעת אנחנו יכולים להיפגש עם אנשים בודדים מתוך הקהילה, המשוועים לביקור אנושי, כמובן תוך הקפדה על מסכות וריחוק. השנה כשנאמר בסיום הסדר 'לשנה הבאה בירושלים', אמנם נתפלל לבקר את המשפחה, אבל גם כדי שכולנו נוכל להתחסן בישראל".
פרסום ראשוני: 15:51 , 25.03.21