איך מרגיש היום איראני שקשר את גורלו כבר שנים דווקא עם ישראל? מי שיכול לענות על השאלה הזאת הוא המוזיקאי אמיר שאהסר, שברח מאיראן בשנת 1989, והפך לנגן וירטואוז, בולט ומוערך שחי ופועל בישראל.
שאהסר הוא חבר בהרכב דיוואן הלב, המחבר מוזיקאים וזמרים בהובלת גיל רון שמע – שהיה ממקימי להקת "שבע", ובהמשך יזם מספר הרכבים המשלבים ביצירותיהם מוסיקה אתנית – ואלון אמנו קמפינו. עוד חברים בהרכב גם דביר כהן, ליאת ציון, רני לורנץ ויאיר צברי. מאז הוקם בשנת 2003, ההרכב משלב פיוטים מהמקורות, שירה תימנית, מוזיקה אפריקנית ולחנים מקוריים לתפילות יהודיות. בשבוע הבא (27.8) תופיע הלהקה בפסטיבל הכליזמרים בצפת.
במהלך שלושת ימי הפסטיבל בצפת (26–28 באוגוסט) יתקיימו שורה של מופעי כליזמרים, מוזיקה יהודית ומוזיקת נשמה – לצד במות רחוב, נגנים ושחקנים באירועים פתוחים ללא תשלום. פסטיבל הכליזמרים חוזר אחרי שבשנה שעברה לא התקיים בגלל ירי הטילים של חיזבאללה מלבנון.
"המסע שלי מאיראן דרך טורקיה לישראל היה הצלה", מספר שאהסר. "איראן התחילה להתקדר. הופיעו עננים גדולים של דת וסגירות תרבותית. המציאות הקשה הקיאה אותי החוצה מאיראן ומצאתי את דרכי לטורקיה. באיסטנבול התבססתי כמוזיקאי עד שפגשתי דמויות מפתח מעולם המוזיקה הישראלית, בייחוד המזרחית, והיגרתי לישראל. השנים הראשונות לא היו קלות. שאפתי למצוינות ולרמה מוזיקלית כמו שיש באיראן ובטורקיה. נקלעתי לסצנה במוזיקה של העדה הפרסית ומוזיקה של חתונות ואירועים שלא כל כך אהבתי, וחשבתי בהתחלה שאלה הם פני התרבות הישראלית.
"לאט-לאט התחברתי אל הרכבים שמנגנים מוזיקה איכותית יותר, מוזיקה אתנית שמשלבת מוזיקת עולם וג'אז. התחברתי למוזיקאים שמדברים איתי בגובה העיניים כמו ישראל בורוכוב, הרב אייל מאני, יסמין לוי, יוחאי ברק מההרכב דיוואן סאז, גיל רון שמע ואלון אמנו קמפינו מדיוואן הלב, שי אמיר ועוד רבים שהתחלתי לזהות אצלם מגמה חדשה, משנות ה-90 ועד ימינו, של מוזיקה ישראלית ופיוז'ן איכותי. היום אני מנגן עם הרבה מוזיקאים צעירים באיכויות גבוהות מאוד שהיו תלמידים שלי. אני יכול להגיד שאני מוצא בישראל עתיד למוזיקה מזרחית מסוגננת ועכשווית, ואני ממש נהנה להיות חלק מהסצנה הזאת".
מה ההרגשה שלך לגבי מעמדה של מוזיקת העולם? באילו מדינות אתה מופיע ופופולרי?
"למוזיקת העולם, בכל רחבי העולם – באירופה, בישראל, במקומות שהופעתי בהם – יש כמה צדדים. בתור מוזיקאי שרכש השכלה גם של מוזיקה קלאסית מערבית, אני מנגן בחליל צד, וגם מוזיקה מזרחית קלאסית, פרסית קלאסית, ערבית וטורקית. אני מוצא שלסצנה הזאת יש כל מיני פנים וצבעים. ישנם דברים שהם יותר פופולריים ושטחיים, ואני פחות מתחבר אליהם, וישנם דברים שהם מאוד מעמיקים ורוחניים, ואני מוצא את עצמי בהם, כי יש עומק של ביטוי בתוך הסולמות, ועומק של ביטוי ברמה של האלתור והסולואים שמאפשר לי להתרחב ולבטא את עצמי ליד מוזיקאים אחרים, ובחיבור איתם, ברמות הכי גבוהות שיש".
לגבי ישראל הוא אומר כי "כאן, סצנת מוזיקת העולם היא ממש סוג של ג'אז. יש מאסטרים גדולים מאוד, כמו זוהר פרסקו, עידן ערמוני, פרץ אליהו, יוחאי ברק ועוד רבים, שיש להם קריירות בינלאומיות כמו שלי, ואני יכול להיפגש איתם בגובה העיניים וליצור איתם מוזיקה חדשנית. אני מאוד-מאוד-מאוד מחובר לדרך שאני עושה כעשרים שנה עם ההרכב דיוואן הלב, גם מהפן הרוחני של ניגון מוזיקה עברית עתיקה, שמחבר אותי בתור עולה, בן לתרבות אחרת מאיראן, שמערבת רקע מוסלמי וזורואסטרי. זה מחבר אותי להוויה פה בישראל, לנגן פיוטים, לנגן מוזיקה מקודשת.
"ברמה של הגשה חדשנית ועכשווית, עם איכויות שחברי דיוואן הלב מקפידים עליהן, זה מרגש אותי, וקשה מאוד לרגש אותי. אני מוזיקאי מאוד אנין, בררן, ואני אוהב מאוד קשב עמוק, נוכחות ושליטה בכלי. אני דורש את זה מכל מי שמנגן לצידי, לכן אני לא מנגן עם הרבה הרכבים. אבל בדיוואן הלב יש משהו מיוחד, גם בעממיות שלו וגם ברעיון של הנגינה במעגל, שהקהל שר איתנו. אני מתקבל בשפה שלי, אני שר בעברית ובפרסית, והחוויה הזאת מחיה אותי".
3 צפייה בגלריה
שאהסר. "אני מוזיקאי מאוד אנין, בררן, ואני אוהב קשב עמוק, נוכחות ושליטה בכלי"
(צילום: דבורה סיני)
איך הרגשת מאז 7 באוקטובר, ובפרט במלחמה עם איראן?
"באשר למלחמה ולכל מה שקורה מאז שבעה באוקטובר, אני מעדיף לא להתייחס לזה. מטבע הדברים אני אדם שברח ממולדתו. יש לי געגועים עזים לניחוחות ולתרבות הפרסית האצילה והאמיתית שהייתה לפני השתלטות האופל עליה. טוב לי כאן בארץ, אני חי בשלום, למרות שלפעמים אני מרגיש שהמצב קשה מאוד. למשל החטופים, זה נורא. אני ממש מתרחק מדעות פוליטיות ובכלל מהעיסוק בפוליטיקה ובאקטואליה. אני אוהב מאוד לקרוא באינטרנט על תחומים שמעניינים אותי, במיתולוגיה, במיסטיקה, בתולדות האנתרופולוגיה. אני מקשיב למוזיקה מיוחדת, לגדולי המוזיקה הפרסית והאזרית, ולא מתעסק בהבלי היומיום שגורמים לדיכאון ולייאוש".
מה אתם מתכננים לבצע בהופעתכם בפסטיבל הכליזמרים בצפת?
"חלק מהקטע של דיוואן הלב הוא שזה הרכב קאלט שאנחנו שרים בו מין מסכת שהיא מסע, רוחני ועכשווי מאוד, של פיוטים משלל עדות ישראל שמוצגים ומלווים על ידי כלים אתניים בעיבודים חדשניים. זה מה שאנחנו נבצע בהופעה שלנו. הדיוואן זו התרחשות שהיא רוחנית, זה כמו בית הכנסת שלי, כמו המסגד שאין לי. הדת שלי היא מוזיקה וקולינריה".
