האם שיר של הדג נחש יכול להעביר מסר גם לנער יהודי בניו יורק, מה אפשר ללמד יהודים אמריקנים על חוסן ישראלי אחרי 7 באוקטובר ומה עידן עמדי מסמל בעיני צעירים יהודים בקולג' בלוס אנג'לס? שאלות כאלה מניעות את ג'ייק גיליס, עולה חדש שהתאהב בתרבות הישראלית ומנסה ללמד את היהודים בארצות הברית מה סוד הקסם הישראלי.
גיליס נולד בפיטסבורג, פנסילבניה, בקהילה יהודית שמונה כ-50 אלף איש, אבל הוא תמיד נמשך לישראל וביקר בה לעיתים קרובות, כולל באוניברסיטה העברית במסגרת תוכנית חילופי סטודנטים. בשנת 2019, בגיל 21, הוא החליט שהגיע הזמן לארוז ולעלות לארץ.
"אחרי שסיימתי את התואר בארה"ב, הבנתי שזה די עכשיו או לעולם לא, והחלטתי לעלות לארץ לבד, בלי המשפחה", הוא מספר. "זה לא היה קל, אבל זה היה משהו שבאמת רציתי לעשות. הרגשתי כל כך מחובר לישראל, הכרתי אנשים פה ורציתי להיות חלק מזה. היו בדרך עליות ומורדות, אבל אז זה נעשה קל יותר עם הזמן. פגשתי את אשתי, שגם היא עולה חדשה במקור, התחתנו, ואנחנו גרים בפרברים, וזה גורם לתחושה נינוחה יותר של חיי משפחה רגועים".
אחרי מגפת הקורונה, מלחמות ולא מעט ימים סוערים, הוא הבין שהייעוד שלו הוא להנגיש את התרבות הישראלית והמוזיקה הישראלית לקהל יהודי אמריקני. מאז 7 באוקטובר, בפודקאסט שלו "סבבוש" הוא מארח אמנים ישראלים לשיחת עומק באנגלית, במטרה לחשוף אותם לקהל אמריקני ולדבר על הניואנסים של היצירה ועל תרבות ישראלית פופולרית. "חוץ מהראיונות אני גם כותב פוסטים ומאמרים על סלנג ושפה, במטרה להציג ליהודים בארה"ב את הלך הרוח הישראלי", הוא מסביר.
מה מקור העניין שלך בתרבות הישראלית? במקרים רבים עולים חדשים נשארים מחוברים לתרבות מארץ המוצא.
"כשהלכתי למחנה קיץ יהודי בגיל 15 בערך, פגשתי שם משלחת של ישראלים. אלה ישראלים שבאים למחנה ועושים עבודות שונות, והיה מדריך בקבוצת הגיל שלי שלימד אותנו קצת סלנג ישראלי. זה היה כל כך חכם, והדרך שבה המילים השונות התחברו ויצרו משמעות עמוקה יותר גרמה לכך שפשוט התאהבתי בזה. זה היה כמו נקודת הכניסה שלי לתרבות הישראלית, דרך העברית ודרך הסלנג. מוזיקה ישראלית התחלתי לשמוע כבר בתיכון בארה"ב, ולמדתי הרבה על התרבות הישראלית גם מתוך צפייה בסדרות ישראליות וקריאה על אמנים".
("ארץ" של עידן רייכל. מבטא שאיפה לתקומה)
אילו אמנים ישראלים הצליחו לפרוץ גם בקרב קהל יהודי-אמריקני?
"אני חושב שבשנים האחרונות אפשר לציין את ישי ריבו, בניה ברבי ויש לא מעט, כמוני, שמאוד אוהבים את הדג נחש".
בתור יהודי אמריקני, אתה יכול להבין את הניואנסים של הדג נחש? אלה מסרים מורכבים.
"כן, יש כל כך הרבה משמעות מאחורי זה, ואני לא חושב שבתיכון באמת הבנתי, אבל במהלך השנים אתה לומד על המשמעויות הפוליטיות, ומי שיותר סקרן, כמוני, חוקר ולומד למה הם כתבו ככה או אחרת. ככל שהעברית שלך משתפרת אתה מרגיש יותר מחובר לטקסט וליצירה".
אבל יש מחסום שפה ומחסום של ניואנסים שהם לעיתים ישראליים מאוד. יהודים אמריקנים באמת יכולים להבין ולהתחבר לזה?
"לפעמים זה לא קל, אבל אם מפרקים את הטקסט, מדברים על המילים והמשמעות שלהן ומסבירים את הדברים גם למי שלא דובר עברית, הם מקבלים הקשר תרבותי. המטרה שלי היא לא לתרגם מילולית, כי את זה כל תוכנת תרגום יכולה לעשות, אלא לתת הקשר ולעשות את זה נגיש יותר לקהל מבחוץ".
זה בכלל מעניין קהל לא ישראלי?
"אני חושב שכן, במיוחד מאז 7 באוקטובר. הרבה יהודים מעורבים יותר במה שקורה בישראל ומחפשים להתחבר בכל מיני דרכים. אחת הדרכים היא תרבותית – אני רוצה לקרוא ספר של סופר ישראלי או לראות סרט ישראלי או לשמוע מוזיקה ישראלית. זאת גם סקרנות אבל גם רצון להיות קרובים יותר. זה לא מחליף בהכרח את התרבות המקומית האמריקנית שלהם, אבל זה הופך להיות עוד חלק. מנגד, יש גם כאלה שלא מתעניינים, וזה גם בסדר גמור. אני רוצה להנגיש למי שסקרן ורוצה לדעת עוד על ישראל, בהקשרים התרבותיים".
לפנות עם היצירה לקהל חדש
בין השאר התארחו בפודקאסט שלו הסופר אתגר קרת, המוזיקאי עברי לידר, מפיק הטלוויזיה אסף גיל, הבמאי יוסף סידר ושדרנית הרדיו אחינועם בר, אבל גם דמויות נוספות שמנסות להסביר ממה מורכבת החברה הישראלית כמו אלקס ריף, פרופ' חיים נוי שדיבר על התופעה הישראלית של "טיול אחרי צבא" והמנטליסט גיא בבלי שניסה להסביר למה בישראל יש כל כך הרבה אמני חושים.
אתה מצליח להשיג בקלות מרואיינים לפודקאסט שלא ממש פונה לקהל היעד שלהם?
"זה הרבה יותר קל ממה שחשבתי. אנשים בישראל נגישים יחסית והופתעתי לא מעט מכמה אנשים פתוחים ועונים להודעות וואטסאפ רגילות, גם אם זה לא בדיוק קהל היעד שלהם. חלק מהם ראו בזה הזדמנות לדבר באנגלית ליהודים בארה"ב, ואולי להתחבר אליהם ולהסביר את היצירה שלהם לקהל חדש".
גיליס מציין כי אחרי 7 באוקטובר התחזקה עוד יותר המגמה של אמנים ישראלים שמנסים לפתח קריירה באנגלית ולפנות לקהלים חדשים, כמו למשל מופעי הסטנדאפ של יוחאי ספונדר ושחר חסון באנגלית. לדבריו, "שני הצדדים צריכים להבין שיש הבדלים תרבותיים אבל גם הבדלים בהגדרות. יהודי חילוני או חרדי בישראל לא יהיו בהכרח אותו הדבר בדיוק בארה"ב. ישראלים, אבל גם יהודים בארה"ב, צריכים להבין שיש הרבה מאוד גוונים של יהדות ויהודים, ולא כולם מתאימים לאותן הגדרות שאנחנו מכירים".
"המוזיקה משקפת תקווה ורצון לתקומה"
הגלגול העכשווי של גיליס מתמקד במוזיקה הישראלית אחרי 7 באוקטובר. "בתחושה שלי המוזיקה השתנתה בדרכים מסוימות, וזה יכול להיות דרך מעניינת להסתכל על מה שקורה מאז 7 באוקטובר, אבל לא רק במובן של המלחמה והכאב, אלא בתרבות עצמה ובחוסן", הוא אומר. "מהמחקר שלי עולה שהרוב המכריע של המוזיקה הישראלית מאז 7 באוקטובר היה מלא תקווה. בהחלט יש שירים שהיו בהם אבל וכאב, וכאלה שחיפשו נקמה או לפרוק כעס, אבל מצאתי גם הרבה תקווה ורצון לתקומה. המסר בשירים רבים היה שקיבלנו מכה חזקה מאוד, אבל שווה להילחם למען המחר".
6 צפייה בגלריה
בני משפחת גולדין באירוע שרים בכיכר ביום הזיכרון בתל אביב, ארכיון. "יש בזה המון עוצמה"
(צילום: מוטי קמחי)
("בסוף אני מגן דוד". מסר ששווה להילחם למען המחר)
באילו שירים למשל זה בולט?
"'ארץ' של עידן רייכל, 'ויהי אור' של התקווה 6, 'בסוף אני מגן דוד' של מועדון הקצב של אביהו פנחסוב וכמובן New Day Will Rise שגם שלחנו לאירוויזיון עם יובל רפאל. חוץ מהדוגמאות בניתי הרצאה שמנסה להמחיש לקהל יהודי בתפוצות מה המשמעות של מוזיקה עבור ישראלים ואיך למשל שירה קולקטיבית היא אלמנט חברתי ותרבותי חשוב מאוד בארץ. לא רק שירה בציבור במובן של פעם, אלא שירים בכיכר בימי זיכרון או לשיר יחד בהופעות. יש בזה המון עוצמה. אני גם מדבר על הכוח של הרדיו ושל תחנה כמו גלגלצ, שהיא לעיתים קרובות ברומטר של מצב הרוח הלאומי".
הוא מוסיף ואומר כי "במוזיקה יש אלמנט מרפא, למשל בתופעה כמו עידן עמדי, שממחיש את החוסן ואפילו מוציא שיר מורכב כמו 'סופרמן' שמדבר על זה בדיוק. ברור שיש פה גם פוסט-טראומה, אבל אחד המשפטים הראשונים המעניינים שלמדתי בעברית היה 'עברנו את פרעה – נעבור גם את זה', וזה כנראה ממחיש את הסיטואציה העכשווית שלנו".
יהודים אמריקנים עדיין רואים את החוסן שלנו, למרות כל מה שקרה?
"כן, הדימוי של הצבר הקשוח והחזק עדיין מאוד דומיננטי. הרבה יהודים מארה"ב הגיעו בשנתיים האחרונות לארץ כדי להתנדב ולעזור, ואני חושב שיש פה הערצה ורצון להתחבר לדמות החסונה הזאת. בזה שהם באים לתרום ולעזור, הם גם מתחברים לזה ומתחזקים בעצמם".
