תאריך מיוחד וייחודי: ראש חודש אלול שחל היום (ו') מציין את פתיחת שנת הלימודים בישיבות, הכנה לראש השנה ויום כיפור וכן את פתיחת חודש הרחמים והסליחות. בני עדות המזרח והספרדים מתחילים ממוצאי שבת הקרוב להגיד סליחות, ועיקר המנהג הוא לומר את התפילה הייחודית אחרי חצות הלילה או לפנות בוקר.
שעות אלה נחשבות ל"עת רצון", שעות שבהן על פי תורת הקבלה מידת הרחמים גוברת בשמיים. על פי הקבלה, הקדוש ברוך הוא שט לאורך הלילה ב-18 אלף עולמות, ובשלוש השעות האחרונות של הלילה שט בעולם הזה - ועל כן יש לקיים את הפסוק מספר ישעיהו: "קראוהו בהיותו קרוב". המנהג האשכנזי הוא להתחיל את אמירת הסליחות ממוצאי השבת הסמוכה לראש השנה.
בחודש זה מדי לילה מתמלאת רחבת הכותל בחצות במתפללים המגיעים לומר סליחות, ובתי כנסת רבים נפתחים באישון לילה או לפנות בוקר. יש הנוהגים לומר את התפילה הייחודית במהלך היום, כדי לא להכביד על העבודה או על הלימודים בחוסר שעות שינה.
לסליחות נוסחים שונים ופיוטים המשתנים בין קהילה לקהילה. חלקם נכתבו בידי רבי שלמה אבן גבירול, רבנו גרשום ורש"י. בחלק מהקהילות, כמו באיטליה, בלוב, בגאורגיה, בפולין, בליטא, בעדות תימן ובפראג, התווספו פיוטים והנהגות שונות, כך שהתפילה בין בית כנסת למשנהו יכולה להיות שונה לגמרי.
בקרב הספרדים נוסח הסליחות נותר כמעט ללא שינוי בין יום ליום, ואילו אצל האשכנזים נאמר סדר סליחות שונה בכל יום. עיקר אמירת הסליחות – החלק המשותף לכל העדות – הוא י"ג מידות: אמירת 13 ביטויים המבטאים סוגים שונים של רחמים, שעל פי המסורת ירדו מפי בת קול למשה רבנו כשביקש סליחה בשם עם ישראל על חטא העגל – "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת, נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה, פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים".
המונים במעמד הסליחות בכותל המערבי
(צילום: אלכס קולומויסקי)
השנה, לאור הביקוש הרב, יתקיימו 19 מעמדי סליחות מרכזיים בליווי חזן, מערכות הגברה ופריסת מסכי ענק בפאתי הכותל בכדי לפזר את העומסים ולאפשר לכלל הציבור להצטרף למעמדי הסליחות לאורך כל תקופת הימים הנוראים. מעמדי הסליחות יועברו מדי לילה בשידור חי ברשתות החברתיות, לטובת מי שאינו יכול להגיע פיזית.
בשנים האחרונות פיוטי הסליחות הולכים וכובשים קהלים גדולים גם מעבר לציבור הדתי והמסורתי. הם זוכים ללחנים מחודשים ולביצועים מודרניים ואף למופעים ולסרטונים. כך נולד גם המיזם "סיור סליחות" של מישאל וקנין, איש עסקים שכיהן גם בתפקידים ציבוריים, בהם יו"ר דירקטוריון הדואר.
"במסגרת הפרויקט 'סיור סליחות' יצאו ספרים, אלבומים מהודרים של הסליחות הספרדיות והסליחות האשכנזיות, יחד עם אלבומי מוזיקה עם הקלטות של הפיוטים", מספר וקנין. הפרויקט רץ כבר שלוש שנים, והשנה יעלה במסגרתו מופע חדש בשם "עקדת יצחק", עם אהוד בנאי, מיה בלזיצמן ואנסמבל הפיוט ירושלים, ב־6 בספטמבר בבית החייל בתל־אביב. "זה מופע שבעצם לוקח שני פיוטי עקדה מאוד ידועים", מספר וקנין, "הפיוט האשכנזי 'אם אפס רובע הקן' והספרדי 'עוקד והנקד והמזבח'. במרכז המופע היצירה מסע בן 900 שנה אל סיפור העקדה התנכ״י, כפי שהוא משתקף בפיוטים במאה ה־12 ועד יצירתו של לאונרד כהן במאה ה־20".
סליחות בכותל
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כך, למשל, בפיוט ״אם אפס רובע הקן״, שנכתב במהלך מסע הצלב השני שהחל בשנת 1147 ומספר את סיפור העקדה המקראי כמופת של הקרבה ומסירות נפש של אברהם ויצחק, מתוארת דמותו של אברהם כאב שממש משתוקק להקריב את בנו לאלהים. את הפיוט ״עוקד והנעקד והמזבח״ כתב באותם ימים ממש יהודה אבן עבאס, דיין בקהילה היהודית בעיר פאס, אחרי שהתבשר שבנו יחידו, שמואל, התאסלם. את השיר "סיפורו של יצחק" כתב לאונרד כהן כמחאה נגד המלחמה בוויטנאם. "זה ערב תרבותי מאוד, באים אליו חילונים ודתיים, הוא מחבר המון אנשים", מסכם וקנין.
