ניצול השואה יהודה אהרן וידבסקי, שהקדיש את חייו לשיקום בתי העלמין היהודיים בפולין, הלך לעולמו בגיל 107. וידבסקי היה ניצול השואה המבוגר ביותר בישראל. בריאיון ל-ynet לפני כשבע שנים, הוא אמר: "הנקמה שלי בנאצים זה שהם הפסידו - ולנו יש את מדינת ישראל. אנחנו חופשיים וחזקים, ואף אחד לא יוכל עוד להשמידנו".
חייו של יהודה אהרן וידבסקי החלו בשנת 1919 בעיירה טורק, השוכנת ליד לודז' שבמרכז פולין, למשפחה ציונית-דתית. אביו, אברהם, היה סוחר - ואמו דאבריש-לאה הייתה עקרת בית. הוא למד בחיידר, אצל מלמד צעיר בשם רפאל ינקלביץ', שבנו זלמן בן יעקב יכהן לימים בכנסת השנייה והשלישית מטעם "אגודת ישראל".
לאורך השנים, נדדה משפחת וידבסקי בפולין, עד שהשתקעה בלודז', בשנת 1933, כאשר יהודה אהרן מנהל את עסקי הטקסטיל של המשפחה. "בשבת החנויות היו סגורות במרכז העיר. הייתה אווירה של שבת. והיו הישיבות, האדמו"רים ותלמידי החכמים הרבים, ביניהם אחי גבריאל שהיה תלמיד בישיבת חכמי לובלין המפורסמת".
את פלישת הנאצים בשנת 1939 חזה וידבסקי הצעיר מבעוד מועד, וכאשר אולצו יהודי לודז' לעבור לתחומי הגטו, חיכתה ל-15 בני משפחתו דירה שבה התגוררו עד 29 באוגוסט, 1944. באותו יום מר יצאה הרכבת ובה המשלוח האחרון מלודז' למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, ועליה בני משפחת וידבסקי. ההורים נשלחו למשרפות עם האח הגדול, גבריאל. האח הצעיר, חיים משה, נספה בבוכנוואלד. האחות יוכבד נרצחה במחנה שטוטהוף שבפולין.
יהודה וידבסקי. ניצול אושוויץ
רק יהודה אהרן ואחיו יהושע שרדו את הסלקציה, ולאחר תקופה קצרה באושוויץ הועברו למחנה עבודה בפרידלנד, השוכנת ליד ברסלאו, שם היה מפעל גרמני להרכבת כנפיים למטוסים. וידבסקי סיפר בריאיון ל-ynet לפני שבע שנים שכאשר הוא וחבריו נשאלו מה המומחיות שלהם, כולם טענו שהם מהנדסים, פועלי ייצור או מומחים אחרים בתחום התעופה - ורק הוא השיב בכנות כי הוא סוחר. "הייתי משוכנע שהכנות הזו תעלה בחיי", הוא מספר, "אבל להפתעתי המנהל הגרמני צעק: 'כולכם שקרנים. יש רק אדם אחד ישר - תנו לו מנה כפולה של אוכל חם'".
וידבסקי הפך למנהיג הבלתי רשמי של קבוצת הפועלים. כאשר הגרמנים החליטו להעלות את מכסת הייצור משישה לשמונה כנפי מטוס ביום, הוא הגה תוכנית שבמסגרתה חבריו יגנבו שתי כנפיים, ובכל פעם שלא יעמדו במכסת הייצור - הם ישתמשו בכנפיים הגנובות כדי להשלים את הפער ולהפגין כושר ייצור גבוה.
בנוסף למזון המועט ולקושי הפיזי לעמוד במכסת הייצור הגבוהה, נאלצו הוא וחבריו לעבור מסע יומי מפרך אל המפעל ובחזרה. "כל יום הלכנו תשעה ק"מ לכל כיוון. זה היה נורא, אבל חיינו בתקווה שנעבור את זה", הוא מספר. הסיוט הסתיים ב-9 במאי 1945, כאשר חיילי הצבא האדום שחררו את המחנה.
וידבסקי בבית העלמין בלודז' שבו שיפץ אלפי מצבות
יהודה אהרן וידבסקי חזר ללודז'. הוא נשא לאישה את דאבריש לבית וסרצוג, שהצליחה לשרוד יחד עם אחיה מנשה ועם אמה. לבני הזוג נולד הבן אברהם. בשנת 1950 עלו לישראל והשתקעו בתל אביב, שבה נולדה הבת לאה, על שם הסבתא שנספתה.
בשנת 1978 החליט לשוב לפולין שהייתה אז מאחורי מסך הברזל הסובייטי. הוא נדהם לגלות שבכל רחבי המדינה השמידו הנאצים לא רק את היהודים ורכושם, אלא אף הרסו את רוב בתי העלמין היהודיים. חיפוש אחר קבר סבתו בבית העלמין המוזנח בלודז' – הוביל אותו לראש העיר, שפתח בפניו את הארכיב. עם המסמכים שהשיג, החל וידבסקי למפות את החלקה הענקית שבה נקברו חללי הגטו בתקופת המלחמה. לאורך כ-200 שנים נקברו בבית העלמין קרוב ל-200 אלף יהודים, ואילו בתקופה שבין 1944-1939 עד לחיסול הגטו, נקברו במקום 50 אלף יהודים.
וידבסקי בטקס באושוויץ
בעזרת התיעוד הצליח וידבסקי לזהות ולהקים מצבות על יותר מ-3,000 קברים. בעיירה סוכטשוב איתר את קברו של האדמו"ר הראשון, רבי אברהם בורנשטיין, מחבר ה "אבני נזר", ודאג להקים "אוהל" על קברו. במקום גם קבור רבי שמואל בורנשטיין, מחבר הספר "שם משמואל", שכיהן כאדמו"ר השני של חסידות סוכטשוב.
מאז 1978 נסע וידבסקי עשרות פעמים לפולין, כדי להציל עוד ועוד בתי עלמין וקברים. בין היתר, דאג לשיפוץ ה"אוהל" על קברו של הרב ישראל טאוב, האדמו"ר הראשון של חסידות מודז'יץ, שכונה "דברי ישראל". קשריו הענפים הפכו את וידבסקי לדמות מוכרת בתחום, ורבים שניסו לאתר קברים או להשיג רכוש שנגזל, נעזרו בו. על פעילותו הציבורית זכה להכרה של "יד ושם" בשנת 2012, כשנבחר להדליק משואה בטקס יום השואה הממלכתי.
נשיא המדינה, יצחק הרצוג, ספד: "הצטערתי לשמוע על פטירתו של יהודה אהרן וידבסקי ז״ל, ניצול אושוויץ והמחנות הנאציים, בגיל 107. כשהיה בן 104, זכיתי לארח את יהודה בבית הנשיא יחד עם משפחתו המפוארת. התרגשתי לשמוע ממנו על סיפור חייו ועל הבחירה שלו לחזור לפולין שנים אחרי שעלה לישראל כדי לחפש את קבר סבתו. החיפוש הזה הפך למפעל חיים - במשך עשרות שנים פעל יהודה לאיתור ולשיקום בתי עלמין וקברי יהודים בפולין, וסייע בזיהוי יותר מ-3,000 קברים. יהודה אמר פעם כי הנקמה שלו בנאצים זה שהם הפסידו - ושלנו יש את מדינת ישראל. ואכן, חייו היו עדות מופלאה לניצחון החיים, לזיכרון ולתקומה. יהי זכרו של יהודה ברוך".
