פרופ' אבי שגיא, עמית מחקר במכון הרטמן ומרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, הלך לעולמו בגיל 72. הלווייתו תתקיים היום (ו') בשעה 13:30 בבית העלמין ירקון.
פרופ' שגיא נולד בבת-ים, בצעירותו היה בבני עקיבא ולאחר שסיים את לימודיו התיכוניים הוא שירת בנח"ל המוצנח. בשנת 1979 הוא סיים תואר ראשון בפילוסופיה ובמחשבת ישראל בהצטיינות יתרה באוניברסיטת בר-אילן, בשנת 1980 השלים תואר שני בפילוסופיה בהצטיינות יתרה, עם עבודת מחקר שעסקה בבעיית זהות העצמי בפילוסופיה של דייוויד יום ופרידריך ניטשה, ובשנת 1987 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה על עבודת מחקר שכותרתה "קירקגור: דת ואקזיסטנציאליזם".
פרופ' אבי שגיא
(צילום: מכון הרטמן)
את דרכו האקדמית באוניברסיטת בר-אילן החל בשנת 1981 כעוזר הוראה. בין השנים 1985–1988 שימש מדריך, בשנים 1989–1990 היה מרצה, בשנים 1991–1993 מרצה בכיר, ובין השנים 1994–1996 כיהן כפרופסור חבר. בשנת 1997 מונה לפרופסור מן המניין.
מאז 1986 שימש פרופ' שגיא עמית מחקר בכיר במכון שלום הרטמן. בשנת 1999 ייסד את התוכנית ללימודי הרמנויטיקה ותרבות ועמד בראשה עד שנת 2013. בין השנים 2002–2005 כיהן כיו"ר המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן, ומשנת 2003 היה חבר בוועדת ההיגוי לגיבוש הקוד האתי של צה"ל.
פרופ' שגיא כתב וערך למעלה מ-40 ספרים ומאות מאמרים בתחומי הפילוסופיה הכללית והיהודית, ההלכה, חקר הספרות וביקורת התרבות. נוסף על כך היה עמית מחקר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון שלום הרטמן, ערך את סדרת הספרים "פרשנות ותרבות" והיה עורך שותף בכתב העת "תרבות דמוקרטית". בשנת 2022 הוא קיבל את פרס ביאליק על פרסומיו בתחומי ספרות יפה וחוכמת ישראל.
"מעמיק, חד, חסר מורא ובעל אומץ ציבורי נדיר"
במכון הרטמן ספדו לפרופ' שגיא: "בעצב עמוק ובזעזוע, מכון הרטמן מתאבל על לכתו בטרם עת של מורנו וחברנו פרופ' אבי שגיא ז"ל. אבי היה מעמודי התווך של מכון הרטמן, פילוסוף מבריק ופורה, איש ערכים ומוסר, חכם ונביא, אחד העם ומוכיח בשער, תומך מעודד ועוזר. חברי קהילת מכון הרטמן הכואבים מבקשים להביע תנחומים לבני המשפחה על האובדן".
תומר פריסקו, עמית מחקר במכון שלום הרטמן, ספד גם הוא: "מעמיק, חד, חסר מורא ובעל אומץ ציבורי נדיר, שגיא חקר וכתב ופיתח את הזהות היהודית המודרנית בכלל והישראלית בפרט. בחן את הקשר בין דת ומוסר. כתב על אפשרות האמונה והפולחן הדתי בעולם מחולן. העמיק בזיקה בין ההגות הציונית לאקזיסטנציאליזם. הגותו נעה סביב ציר מרכזי אחד: אמון עמוק באדם. בכל כתיבתו חזרה ועלתה התביעה כלפי הסובייקט האנושי, חילוני או דתי, לקחת אחריות ולא לברוח תחת מרות חיצונית. הוא ביקש להעמיד את הקיום האנושי והיהודי על מחויבות ואחריות, ולא על ודאות מטאפיזית או כניעה לסמכות, וראה בפרט סובייקט פרשני ומוסרי הנושא באחריות עליונה לעולמו המוסרי והרוחני".
פריסקו הוסיף: "שגיא צמח בציונות הדתית והיה עד מותו נאמן לרוח המתונה ואוהבת האדם של תנועת המזרחי. הוא התעקש שהמסורת אינה חפץ חתום מן העבר אלא שיחה חיה שבני אדם מקיימים עמה ודרכה הם מעצבים את עצמם ואת החברה שסביבם. הוא לא הפריד בין המחקר האקדמי לבין המחויבות הציבורית והחינוכי וכל חייב שירת את הציבור במגוון מסגרות".
