הידעתם שזו בכלל חנה בת מתתיהו שעוררה את אחיה החשמונאים לפתוח במרד מול היוונים? או שזו בכלל יהודית שכבשה את ליבו של שר הצבא האשורי, ערפה את ראשו והצילה את אנשי יהודה? לנשים יש לא מעט מקום במסורת היהודית – ויש גם חג שלא רבים מכירים, שחל ממש היום (ד', ראש חודש טבת, נר שישי של חנוכה), ומעלה על נס את כל הטוב שנשים עושות בעולם.

הכירו את עיד אל-בנאת, חג הבנות שנחגג בעיקר בקהילות יהודי תוניסיה, לוב, ג'רבה, מרוקו, אלג'יריה, טורקיה וסלוניקי, אך כמעט ואבד בדרכו לישראל. מקורו של החג מיוחס לכמה מסורות לאורך ההיסטוריה היהודית, בין היתר, לספר עזרא, ולפיהן ביום זה הותר לחזור ולשאת נשים מבנות ישראל, ובו גם הומלכה אסתר תחת ושתי (על פי המסורת – בא' בטבת).

אז מה קורה בחג הבנות?

בעיקר חגיגה של אחווה נשית, של גיבוש ושמחת נשים. החגיגות כוללות התכנסות של נשים בלבד, ואכילת מאכלים חלביים. ביוון נהגו הנשים להשלים זו עם זו, כמו ביום כיפור – ובאי ג'רבה נחגג החג על ידי רווקות כסגולה לשידוך מוצלח.
3 צפייה בגלריה
תוניסיה, בית הכנסת אלגריבה
תוניסיה, בית הכנסת אלגריבה
תוניסיה, בית הכנסת אל-גריבה
(צילום: AP)
במקומות מסוימים נשים מתכנסות בבתי הכנסת, מתפללות ומנשקות את ספרי התורה. במקומות אחרים – שולחות זו לזו משלוחי מנות, ויש שנהגו לקיים ביום זה חגיגה לכל בנות המצווה, שלאחריה ניגשות הנשים לנשק את ספר התורה.
החג עצמו מציין גם את ניצחונם של היהודים על הרדיפה הדתית והפוליטית של השליט היווני שדיכא אותם בארץ ישראל. למרות העובדה שהסיפורים הדומיננטיים בחנוכה עוסקים בגברים, החג מעלה על נס את העוצמה הנשית: הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות.
(המיזם הלאומי "הלו"ז העברי" - קובעים מועדים לדורות' מבית סנונית)

באומץ לב ובהקרבה עצמית פעלו אסתר, יהודית ובת מתתיהו, המועלות על נס בחג הזה. הן סיכנו את עצמן למען עמן ופעלו בתחכום רב כדי לשנות את המציאות הקשה שבה חיו. אסתר הצילה את עמה מידי המן, יהודית, שכבשה ביופייה את הולפונרנוס שר הצבא, ערפה את ראשו והצילה בזכות מעשיה את אנשי יהודה. יש הטוענים שהשם יהודית מזכיר את השם יהודה, כך שנוח להשוות את גבורתה לגבורתו של יהודה המכבי, מה גם שעל פי המסורת התרחש הסיפור בימי החנוכה.
חנה בת מתתיהו כהן התמרדה נגד גזרת "הלילה הראשון" שגזר ההגמון על בנות ישראל, ולפיה הייתה זכות הלילה הראשון לנישואים נתונה לו. במחאה על שתיקתם של אחיה היא קרעה את שמלתה בליל כלולותיה לעיני כל, וציוותה עליהם לנקום את חילול כבודה וכבוד הבנות היהודיות. המעשה התרחש בתקופת החשמונאים, ימי חנוכה שבהם חל ה"עיד אל-באנת".
יש הקושרים את החג לסיפוריהן של נשים גיבורות נוספות כמו דבורה ויעל, שרח בת אשר, חנה ושבעת בניה וברוריה אשת רבי מאיר.

מסיבת רווקות משוכללת

אסתר דגן קניאל, מחברת הספר "קוראים אותי אסתר", חלקה ב-ynet את זיכרונותיה מהחג: "בעיר הולדתי סוקאל כמיס שבתוניסיה, התקבצו בבית הכנסת הבנות שהגיעו לגיל מצוות לבושות בלבן. סבי, הרב עמוס אריס זצ"ל, ששימש כרב העיירה, היה פורש את שתי ידיו מעליהן ומברך אותן בברכת 'מי שברך' שתיקן במיוחד עבורן. לאחר הברכה ניגשו כל בת ובת להיכל, ונישקו את הפרוכת. בדרשתו ציין הרב שלבנות יש יכולות ועוצמות לצמוח להיות מנהיגות כמו יעל, חנה, יהודית, ברוריה ואסתר".
3 צפייה בגלריה
תוניסיה, בית הכנסת אלגריבה
תוניסיה, בית הכנסת אלגריבה
נשים מתפללות באל-גריבה
(צילום: AP)
"לאחר מכן היו הבנות נאספות בביתה של אחת החברות. כל אחת ניגשה לרעותה, הן אחזו ידיים וביקשו סליחה על כל הרעות שעשו אחת לשנייה, ובסוף ההתפייסות התחבקו (כמנהג יום כיפור). לאחר ההתפייסות חילקו מתנות זו לזו, והפרישו מעשר בעבור הנזקקים.
"בקצה הרחוב התגוררה מדאם כהן שלא היו לה ילדים. היא פתחה את ביתה לכל הבנות הרווקות לערב של שמחה והודיה, כמקובל בליל 'עיד אל באנת'. היא נהגה להזכיר לכולן שההשתתפות במסיבה היא סגולה לשידוך טוב. מדאם כהן הרשתה לי 'להתגנב' למסיבת הרווקות.
"נהגתי לשבת באחת הפינות של החדר, בוחנת כל אחת: מי יותר יפה, ומה לבשה. בתחילה היו הבנות רוקדות בחדר, ומרוב שמחה והתלהבות הן פרצו לחצר כאשר האימהות והסבתות שצפו בהן מהחלונות ומהמרפסות, מלוות אותן בצהלולים".

סגולה לשידוך מוצלח

דגן קניאל מספרת עוד כי ב"עיד אל בנאת", שכונה בצרפתית La fete des filles (חגן של הבנות), היה נהוג שכל ארוסה קונה מתנה לחתנה לעתיד והוא היה קונה לה, והמתנות הוענקו בערב החג. מנהג זה רווח בתוניסיה ובמרוקו.
חלי טביבי ברקת, יוזמת "הלו"ז העברי", מספרת כי בשעות אחר הצהריים הייתה משפחת הכלה מביאה למשפחת החתן מגש עמוס כל טוב, מיני מתיקה ודבש. בערב הביא החתן לבית כלתו מתנות כגון בשמים, תכשיטים ובגדים. בתוניסיה נהגו להניח את המתנות בסלסילת קש מקושטת ב"פאל" וביסמין. הורי הכלה היו מזמינים את החתן ואת בני משפחתו לארוחת ערב ולהדלקת נרות החנוכה. בערב זה השמחה המשותפת לשתי המשפחות שקושרות את חייהן זו בזו הייתה גדולה.
3 צפייה בגלריה
חלי טביבי ברקת
חלי טביבי ברקת
חלי טביבי ברקת
(צילום: יוסי גמזו לטובה)
לפני ההתכנסות נוהגות הנשים להכין עוגות מסורתיות, ובעיקר עוגות דבש. בערב מתכנסות נערות וקשישות לערב של לימוד, ריקוד ושירה. נוסף על כך, הן מדליקות נר של ראש חודש כבכל חודש (המכונה "קנדיל") ונר חנוכה.
בקהילות תוניסיה ולוב נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה במהלך היום. בג'רבה נקרא היום "ראש חודש של הבנות", והוא היה נחלתן של הבנות הרווקות. המסיבה נחשבה כסגולה לשידוך מוצלח עוד באותה השנה. ההכנות למסיבה נעשו באווירה חגיגית, ונחשבו כיום של כיף והנאה. קניית המצרכים לארוחה והבישולים נעשו במשותף. בערב היו הבנות הרווקות מתכנסות לביתה של אחת מהן לערב של לימוד, שירה וארוחה משותפת.
בסלוניקי נהגו הבנות להתכנס יחד ולבקש סליחה אישה מחברתה. כנראה שמקור המנהג הוא בתענית הכוללת צום ואמירת סליחות, שיש הנוהגים לקיימה מדי ערב ראש חודש.