הרעיון המקראי שמאחורי ספירת העומר - המצווה היהודית לספור שבעה שבועות בין פסח לשבועות - ביקש להתמקד בתקופה החקלאית הקריטית כל כך באותם זמנים, שבין יבולי השעורה והחיטה, והבאת קורבנות מיוחדים המתאימים לתקופה.
אלפי שנים אחר כך, במהלך המאה ה-17, הפכה המצווה למשמעותית במיוחד, הודות להשפעה העצומה של קבלת האר"י וחוג מקובלי צפת על התפילה היהודית. לפי הקבלה, מעשיו של האדם ועוד יותר הכוונות שלו בזמן קיום המצוות, משפיעים ישירות וביכולתם "לתקן" את העולמות העליונים האלוהיים ש"נשברו" בעת בריאות העולם.
לפתע, הודות לאותם רעיונות קבליים, נוספו קטעים נוספים למצוות ספירת העומר, המתמקדות לעתים קרובות במשמעויות המיסטיות המיוחסות למחזור של שבעה שבועות עם שבעה ימים כל אחד. עם הפנמת וקבלת רעיונות הקבלה, החלו המאמינים להבין את ספירת העומר, ולצקת משמעות רוחנית בכל אחד מהימים שסופרים. שבעת השבועות ושבעת הימים התקשרו באופן טבעי לשבע הספירות התחתונות של הקבלה, שנתפסו כיחידה נגישה יותר לאדם בתוך העולמות העליונים. כך יצר הכינוי "ספירת העומר", חיבור למונח הספירות הקבליות.
לייפות את המצווה
המוקד המיסטי החדש שקבלת האר"י הביאה לסידור התפילה, הפך לפופולרי בקרב יהודים רבים שלא השתייכו לקבוצות הלומדות ובוודאי השפיע הרבה מעבר לחוגים המצומצמים של מתעמקים בקבלה. מהר מאוד הודפסו מהדורות של ספרי תפילה מיוחדים לספירת העומר, הופקו כתבי יד מאוירים להפליא, והכול כדי לעזור לייפות את המצווה ולסייע לאדם להתמקד במשמעות הקבלית של הספירה.
קבלת האר"י יצקה לעתים קרובות מיסטיקה בטקסים יהודיים קיימים, במיוחד סביב ה"כוונות" שמטרתן לאחד את המרכיבים השונים בעולמות העליונים של המיסטיקה היהודית. הקבלה גם מילאה תפקיד של פופולריזציה, ויצרה טקסים ותפילות שהשתתפו בהם יהודים מלומדים יותר ומלומדים פחות גם יחד.
לקראת ל"ג בעומר, הספרייה הלאומית חושפת כמה דוגמאות מאותם ספרי תפילה המשקפים את ההתלהבות ההולכת וגוברת ממצוות ספירת העומר במאה ה-17.
5 צפייה בגלריה
כתב היד "דרושים שהועתקו מכתבי האר"י, חיים ויטל, יוסף אבל טובול ואחרים" שהכין הרב מנחם די-לונזנו ב-1610
(הספרייה הלאומית)
את התמונה המבוססת על כתב היד "דרושים שהועתקו מכתבי האר"י, חיים ויטל, יוסף אבל טובול ואחרים", הכין הרב מנחם די-לונזנו ב-1610. די-לונזנו היה מקובל וחוקר חושב מאוד במאה ה-17, ובמקרה זה הוא העתיק דרשות קבליות מקודמיו.
כתב יד זה מהווה את אחד המקורות החשובים ביותר לקבלת האר"י הקדומה, למרות שדי-לונזנו עצמו לא היסס גם לבקר את המקובלים שקדמו לו. בדף הוא מסביר את משמעות ספירת העומר על פי קבלת האר"י: אפשר לראות באותיות גדולות בצד ימין את המילה "סוד" ולאחר מכן "ספרית העומר".
5 צפייה בגלריה
חוברת קטנה המיועדת אך ורק לתפילות המיוחדות לספירת העומר עם הכוונות הקבליות
(הספרייה הלאומית)
החוברת הקטנה בכתב יד מיועדת אך ורק לתפילות המיוחדות לספירת העומר עם הכוונות הקבליות. אלו כוללות פסקאות רבות המיועדות לעזור לאדם לכוון את הכוונות הטובות בזמן התפילות או קיום המצוות.
5 צפייה בגלריה
כתב יד מברטיסלבה משנת 1734. הכתב יד מדגיש מאוד את נושא ספירת העומר.
(הספרייה הלאומית)
בסידור משנת 1734 המופיע בכתב יד שנוצר בעיר ברטסלבה, היום בירת סלובקיה, החליט הסופר לתת דגש מאוד חזק על ספירת העומר, ומילא דפים רבים בה - הרבה מעבר למה שנדרש ולמרות שמדובר בסידור שלם עם תפילות רבות.
גם אחרי המצאת הדפוס: תפילות מהודרות בכתב יד
בכתב יד עם הכותר "זמירות שבת, קידוש ועוד: זמירות ליל שבת עם הקידוש, קידוש לבנה , עירוב תבשילין וספירת העומר", יש אוסף מגוון של תפילות קצרות ולא שגרתיות. אין כאן את תפילות היומיום כמו שחרית או מנחה, אלא תפילות מיוחדות הנאמרות מדי פעם.
כך לדוגמה, "קידוש לבנה" הנאמר רק פעם בחודש, בימים הראשונים אחרי ה"מולד" - ועירוב תבשילין, מצווה שמקיימים אך ורק בימי חג שנופלים ביום שישי. כנראה שיוצר כתב היד רצה להדגיש את אותן תפילות שקוראים רק מדי פעם. גם כאן יש יחידה מיוחדת המוקדשת לתפילות סביב "ספירת העומר", מצווה שמקיימים רק בתקופה שבין פסח לשבועות.
ויש גם סידור מקושט וקטנטן, מעוטר מלאכת מחשבת מאיטליה, אך ורק למצוות ספירת העומר. ייתכן שהכוונה הייתה שהבעלים ישמור את כתב היד בכיס, כדי לא לשכוח לומר את התפילות המיוחדות לספירת העומר, כל יום בין פסח לשבועות.
ד"ר יואל פינקלמן הוא אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית
