כולנו מכירים את קולות הילדים המתרוצצים, את הסוכריות הצבעוניות ואת החיוכים בהקפות של שמחת תורה, שחל מיד אחרי סוכות. כולנו גם מכירים את הבאסה של "אחרי החגים" המגיעה מיד אחרי שמחת תורה. כולנו, חוץ מיוצאי תוניסיה וג'רבה. למה? כי אצלם החג אינו מסתיים גם כשאחרון המתפללים הולך הביתה. עם סיום ההקפות, משאירים בני הקהילה את ספרי התורה מחוץ לארון הקודש עד לתאריך ז' בחשוון - שמגיע רק 15 יום לאחר מכן. כלומר, היום (יום ד').

אי החזרת הספרים נעשית מתוך הזדהות עם עולי הרגל לירושלים. המטרה היא להשאיר אותם בחוץ עד שאחרון עולי הרגל יגיע בשלום לביתו. ואז, ביום ה-15, מתחיל חג "קיאמן אל-ספרים", חג "החזרת הספרים להיכל". למרבה השמחה הוא חל דווקא בחשוון, חודש נטול חגים, וכך מוסיף לא מעט כיף לחיי הקהילות שחוגגות אותו.

כך תחגגו: הילולה בבית הכנסת

הספרים הונחו כשבועיים מחוץ לארון הקודש על שולחן או על ספסלים מיוחדים בהיכל, כשהם מכוסים בדים ססגוניים רקומים במלאכת יד. החזרתם של הספרים לארון הקודש מלווה בטקס מוזיקלי של שירת פיוטים, שבמהלכו הילדים אומרים "ימלוך" - והקהל כולו חוזר אחריהם בשמחה גדולה. בטקס היו דורשים בדברי תורה ומוסר, רוקדים, מנגנים, נודרים נדרים ומכריזים על נדבות שיינתנו לציבור. וכמו בכל חג יהודי, גם פה נערכת לבסוף סעודה חגיגית.
1 צפייה בגלריה
(צילום: AFP)
"קיאמן אל ספרים" הוסיף נפח של שמחה לחיי הקהילה. החיבור בין הספרים לאנשים מעודד את תשומת הלב הקהילתית לקצב המיוחד של החיים. הוא מחבר במקום ובזמן בין האדם לקרובים ולרחוקים ממנו, ויוצר קשר וערבות הדדית בין בני הקהילה.
ולא רק לחזרתם של ספרי התורה ממתינים יהודי תוניסיה וג'רבה. "תפילת הגשם" לשנה ברוכה ופורייה, נאמרת לרוב בשמיני עצרת, הנחגג בישראל עם חג שמחת תורה. אך יהודי תוניסיה וג'רבה ממתינים עם תפילה זו עד ז' בחשוון – המועד שבו מתחילים יהודי ארץ ישראל לבקש על הגשמים בברכת השנים.
וכי למה? בימי בית שני, היו תושבי ארץ ישראל עולים לירושלים כדי לחגוג את חג הסוכות. בתום החג, יהודים שגרו במרחקים היו צריכים לשוב לבתיהם מבלי להיקלע לגשם או לדרכים בוציות. לכן נהוג להמתין עם התפילה עד שכל היהודים ישובו לבתיהם.
ההמתנה לתפילת הגשם והחזרת ספרי התורה נועדו להשוות בין הספרים לבין האנשים: האנשים יוצאים מבתיהם וחוזרים לאחר שבועיים, וכך גם הספרים יוצאים ממשכנם ושבים שבועיים לאחר מכן.
למרות שלא כל היהודים נאלצו לצאת למסע, העם כולו המתין עם תפילת הגשם עד שכולם שבו לבתיהם. במנהגם המיוחד, יהודי תוניסיה וג'רבה מבקשים ללמד את כולנו שיעור חשוב בדאגה, עזרה הדדית והתחשבות. אגב, פעמים רבות יורד הגשם הראשון סביב אותו תאריך מיוחד - ז' בחשוון.
  • בסיוע "הלו"ז העברי - קובעים מועדים לדורות"
פורסם לראשונה: 13:34, 16.12.20