סוד גלוי של תושבי ניו יורק הוא ש"העיר שלעולם לא ישנה" דווקא די אוהבת לנקר. מי שמגיע ל"בירת העולם" ממדינות חמימות עם תרבות סיאסטה עשירה מתאכזב לא פעם לגלות שחוץ מאפל סטור שפועלת 24/7 בשדרה החמישית וכמה משולשי פיצה מפוקפקים שאפשר למצוא בשעות הקטנות, העיר מורידה את השאלטר קרוב לחצות. אבל בימים האחרונים, ההבטחה הקלישאתית פתאום התקיימה. העיר נמצאת בסחרור חושים שלא נראה כמותו עשרות שנים, והכול בגלל קבוצת הכדורסל העירונית, ניו יורק ניקס, שעלתה לגמר ה-NBA בפעם הראשונה מאז 1999.
כמו בעונה ההיא, לפני 27 שנים, הניקס יפגשו בסדרת הגמר את סן אנטוניו ספרס, החל מהלילה שבין רביעי לחמישי. מכוני קעקועים בניו יורק, כמו אלו הפועלים בשולי צ'יינהטאון ובפרברי לונג איילנד, מדווחים על תורים ארוכים של אוהדים שמבקשים לקבע את הרגע הזה על עורם. אוהדים כמו ג'ונתן רובין סיפרו לנו שזהו בדיוק הזמן "ללחוץ על ההדק" ולהוסיף את לוגו הניקס לאוסף הקעקועים שלהם. אחרים, כמו תלמיד התיכון נואה, הוסיפו אותו דווקא לאוסף הכיפות שלהם.
7 צפייה בגלריה
ג'יילן ברנסון, כוכב ניו יורק ניקס. העיר בסחרור חושים
(צילום: Gregory Shamus / Getty Images North America / AFP)
ב"ג'ו-יורק", העיר עם הקהילה היהודית הגדולה בעולם, הכיפות האלה נחטפו מהמדפים על ידי מאות אלפי האוהדים היהודים של הקבוצה. אך הריצה של הניקס אל עבר הגמר יצרה גם התנגשות חזיתית עם הקהילה התוססת הזאת. שורש הבעיה התגלה כשהנהלת ה-NBA פרסמה את המועדים הרשמיים של משחקי הגמר.
הליגה, שמתחשבת בעיקר באחוזי הצפייה ובזמני שידור השיא של הטלוויזיה האמריקנית, שיבצה את משחק מספר 2 בסדרה ליום שישי, 5 ליוני, בשעה שמונה וחצי בערב שעון ניו יורק – כחצי שעה אחרי זמן כניסת השבת, הקידוש וסעודת שישי. הפלונטר עשוי להחריף בהמשך: אם הסדרה תתפתח בהתאם לציפיות האוהדים, בעזרת השם, משחק מספר 7 שיקבע את זהות האלופה ייפול על יום שישי, 19 ליוני. שוב בערב שבת. גם משחק מספר 5 בסדרה (13 ביוני), אם יהיה בו צורך, יחל במהלך השבת – חצי שעה לפני צאת השבת.
משחק 7 בשבת – ההוכחה שהיהודים לא שולטים בעולם: סרטון משעשע שפרסם אוהד הניקס
הזעם הציף את הפיד של האוהדים שומרי המצוות, שחלק ניכר ממנו מחזיק במנויים עונתיים או עוקב באדיקות אחרי הקבוצה. עבור מי שחיכה כל חייו לגמר של הניקס, מדובר במבחן ה-FOMO האולטימטיבי, כשכל העיר מדברת על דבר אחד. אחד האוהדים כתב קריאה נואשת לחשבון הרשמי של הליגה: "!!!NBA change this NOW", עם שלושה סימני קריאה – דרישה שזכתה לאלפי לייקים ושיתופים בתוך שעות ספורות. אחרים טענו בשיא הרצינות כי הנהלת הליגה "אנטישמית", גם אם יהודי, אדם סילבר, עומד בראשה. אחדים תהו "למי צריך לתת תרומה בעיר הזאת" כדי לשנות את המצב, וקראו לכל מפיצי הקונספירציות: "אם יהודים באמת היו שולטים בעולם, נראה לכם שמשחקי הניקס היו נקבעים בשבת?"
מנדי, אוהד חרדי מושבע שמחזיק בכיסאו באולם המדיסון סקוור גארדן כבר 15 שנה, אמר: "חיכינו לרגע הזה עשרות שנים, פשוטו כמשמעו. הנהלת ה-NBA צריכה להבין שניו יורק היא לא כמו כל עיר אחרת. יש כאן קהל יהודי עצום, מנויים ואוהדים שרופים, שמודרים מהרגעים הכי גדולים של המועדון רק בגלל בחירת שעות אטומה".
לדברי מנדי, בן 34 מבורו פארק, "זה מייצר דילמה פנימית לא פשוטה. אתה יושב ליד שולחן השבת, שר זמירות ומנסה להיות נוכח לחלוטין עם הילדים, אבל בחלק האחורי של המוח מנקרת המחשבה: מה התוצאה ברבע השלישי? כמה נקודות ברנסון כבר הספיק לקלוע?"
7 צפייה בגלריה
שחקני ניו יורק ניקס חוגגים את אליפות המזרח והעלייה לגמר ה-NBA
(צילום: David Dee Delgado / Getty Images North America / AFP)
בבתי ספר דתיים, בבתי כנסת ובקבוצות וואטסאפ שכונתיות כבר התחילו להסתובב בקשות לא לגלות תוצאות עד צאת השבת. הורים מנסים לשכנע נערים להניח את הטלפון בצד, נערים מנסים לברר אם אפשר "רק לבדוק את התוצאה" ואוהדים מבוגרים מתכננים לראות את המשחק המוקלט אחרי ההבדלה כאילו מדובר בשידור חי. במובן הזה, הניקס מתפקדים בימים אלה כמעט כמו דת אזרחית ניו-יורקית. למדיסון סקוור גארדן יש שפה, טקסים, מזמורים, צבעים קדושים ומיתולוגיה של סבל וגאולה.
אתגר חינוכי
הניקס חווים ריצת פלייאוף יוצאת דופן, כזו שהעירה מחדש זיכרונות רדומים מתקופות זוהר רחוקות. ברחובות מנהטן, ברוקלין, קווינס ואפילו סטטן איילנד קשה להתעלם מהשינוי באווירה. החולצות הכתומות והכובעים הכחולים הפכו למדים הלא-רשמיים של תושבי העיר, ושיחות רבות ברכבות, בבתי הקפה ובברים נסובות סביב השאלה האם ג'יילן ברנסון וחבריו יכולים להוביל את המועדון לאליפות ראשונה מאז 1973. העיר מתנהגת כאילו נפתח בה לוח שנה מקביל, שבו ערב משחק חשוב יותר מכל חג או מועד, וכל סל של ברנסון או טאונס מקבל מעמד של אות משמיים.
רבקה, מורה בבית ספר יהודי אורתודוקסי בברונקס ואם לשלושה בנים מתבגרים, מתארת את המצב כאתגר חינוכי יומיומי: "הבנים שלי מדברים על השחקנים של הניקס באותה מידת עניין והתלהבות שבה הם מדברים על פרשת השבוע. בתור הורים, אנחנו מנסים להנחיל להם את הידיעה הברורה ששבת קודמת לכל דבר ועניין, אבל אנחנו גם מבינים את המציאות שבה הם חיים. בניו יורק, לאהוד את הניקס זה לא סתם תחביב, זה חלק בלתי נפרד מהזהות המקומית שלך. כשהמשחק הכי חשוב של השנה נופל על ערב שבת, מדובר במבחן אמיתי לנערים צעירים שמרגישים שהם נשארים מחוץ לסיפור הגדול של העיר שבה הם גדלו".
המיזם שמחלק כרטיסים לאוהדים שיתחייבו לשמור שבת
7 צפייה בגלריה
אוהדי ניו יורק ניקס חוגגים את אליפות המזרח והעלייה לגמר ה-NBA
(צילום: David Dee Delgado / Getty Images North America / AFP)
מהצד השני צמחה יוזמה יהודית שדווקא מנסה להפוך את טירוף הפלייאוף למנוף של שמירת שבת. מיזם "ILoveShabbat" מחלק מדי שבוע פרסים למי שמתחייבים לשמור שבת כהלכה, ולכבוד העלייה לפלייאוף, הציע לאוהדי הניקס להשתתף בהגרלות על כרטיסים למשחקים בשווי מוערך של בין 3,000 ל-6,000 דולר. גולשים שמתחייבים לשמור שבת באותו שבוע נכנסים להגרלה על כרטיסים למשחקי הגמר – אלה שיתקיימו בימי חול, כמובן. הארגון, שממומן בעיקר בידי אנשי עסקים ופילנתרופים חרדים, טוען שכבר יותר מ-5,000 אוהדים התחייבו לשמור שבת, עשרה כרטיסים כבר חולקו, והיד עוד רושמת.
"היצר הרע הוא פוליטיקאי מתוחכם, ולפעמים הוא בוחר ללבוש גופייה כתומה עם המספר 11 של ברנסון", אומר אחד התומכים של המיזם, שביקש להישאר בעילום שם. "המיזם לא בא להילחם באהבה לספורט או לגנות את האוהדים. כולם מבינים את כוחו של הפיתוי, אבל המטרה היא להזכיר שהניצחון האמיתי של אדם יהודי הוא היכולת לשמור על הערכים שלו גם מול הלחץ הסביבתי הגדול ביותר. הקבוצות על המגרש ישתנו, שחקנים יימכרו, הנהלות יתחלפו – אבל השבת תישאר איתנו תמיד. כשאוהד צעיר בוחר להישאר בבית הכנסת או להאריך את סעודת השבת שלו במקום לרוץ למסך, הוא ה-MVP האמיתי של השבוע, וזה מעשה שיש בו גבורה שקטה".
מספר הניצחונות כמספר המצוות
הקשר העמוק ולעיתים טעון בין יהודי ניו יורק ובין הניקס אינו תופעה חדשה. הוא מושרש עמוק בתהליך ההגירה וההשתלבות של הקהילה היהודית בעיר ובארצות הברית בכלל. העובדה שהעלייה לגמר התרחשה דווקא במהלך "חודש המורשת היהודית-אמריקנית", שצוין ברחבי המדינה, רק הוסיפה נדבך של סמליות. למעשה, מאז ומתמיד הקבוצה לא רק ייצגה את העיר מבחינה גאוגרפית, אלא גם שיקפה את הדמוגרפיה החברתית שלה.
ב-1946, שנת הקמתה של ליגת ה-NBA ושל מועדון "ניו יורק ניקרבוקרס" המקורי, כלל סגל הקבוצה לא פחות משישה שחקנים יהודים. אוסי שכטמן, בן למהגרים מרוסיה, היה האיש שקלע את הסל הראשון בתולדות ה-NBA, ב-1 בנובמבר 1946. שכטמן עלה לפרקט באותו משחק היסטורי כשהוא פותח בחמישייה לצד שלושה שחקנים יהודים נוספים מהקבוצה: הקפטן סוני הרצברג, מלך הסלים לאו "אייס" גוטליב, וראלף קפלוביץ.
באותן שנים ראשונות, כדורסל נתפס כספורט עירוני מובהק, משחק ששוחק באולמות קטנים ובחצרות שכונתיות צפופות, ושימש עבור בני המהגרים היהודים ככרטיס כניסה להיטמעות במרקם האמריקני החדש – מבלי למחוק את המורשת, הקהילה ובית הכנסת.
יהודים ליוו את המועדון גם ברגעי השיא המקצועיים שלו בשנות ה-70 של המאה הקודמת. שתי האליפויות היחידות של הניקס עד היום, ב-1970 וב-1973, הושגו תחת הנהגתו הקפדנית של המאמן וויליאם "רד" הולצמן. הולצמן, שנולד וגדל במשפחה של מהגרים יהודים רומנים-רוסים, נחשב עד היום לאדריכל המקצועי הגדול ביותר של המועדון, והוא זכה למקום של כבוד הן בהיכל התהילה הכללי של ה-NBA והן בהיכל התהילה הבינלאומי של הספורט היהודי. המספר 613 – מספר הניצחונות שלו כמאמן הניקס – תלוי באולם לצד מספרי האגדות הגדולות של המועדון, ובמקרה או שלא במקרה הוא זהה למספר המצוות במסורת היהודית.
7 צפייה בגלריה
לטרל ספריוול מניו יורק ניקס בהופעה הקודמת של הקבוצה בגמר ה-NBA, ב-1999
(צילום: Jamie Squire / Allsport / Getty Images)
בהמשך הגיעו דמויות כמו ארני גרונפלד, שחקן יהודי יליד רומניה ששיחק בקבוצה והפך מנכ"ל הניקס בשנות ה-90, והשדרן מארב אלברט, שנולד בברוקלין בשם מרווין אופריכטיג – הקול המזוהה ביותר עם הניקס במשך עשרות שנים. אלברט קיבל את הזדמנות השידור הראשונה שלו בשנת 1963 כמחליף זמני לשדרן יהודי ותיק אחר, מרטי גליקמן, והפך במשך קרוב לחמישים שנה לפסקול הבלתי-מעורער של אוהדי הקבוצה. קריאת ה"Yes!!!" המפורסמת שלו, שליוותה כל קליעה חשובה ברגעי ההכרעה, נחרתה בזיכרונם של אבות ובנים שישבו יחד סביב מקלטי הרדיו ומכשירי הטלוויזיה בעיר.
ראוי לציין כמובן את אמארה סטודמאייר, ששיחק במדי הקבוצה בין השנים 2010 ל-2015, והיה אחד הגורמים המרכזיים להחזרת רוח הלחימה וההתרגשות למדיסון סקוור גארדן. לאחר שסיים את הפרק המרכזי בקריירת ה-NBA שלו, בחר סטודמאייר להעתיק את חייו לישראל, שיחק בליגה המקומית וזכה באליפויות עם הפועל ירושלים (שבה גם החזיק בחלק ממניות הבעלות) ומכבי תל אביב. בהמשך עבר תהליך גיור מלא, קיבל אזרחות ישראלית ואימץ את השם יהושפט בן אברהם.
7 צפייה בגלריה
אמארה סטודמאייר במדי הניקס. גם הוא חלק מההיסטוריה היהודית של המועדון
(צילום: Jamie McDonald / Getty Images)
כעת, כשהניקס עומדים בפני הזדמנות פז להתמודד על האליפות, ההיסטוריה הזאת חוזרת לשיח היהודי דרך שאלה מרכזית: מה עושים כשהרגע הגדול ביותר של הקבוצה שלך מגיע חצי שעה אחרי הדלקת נרות שבת? חלק מהאוהדים יבחרו במשחק, אבל אוהדים דתיים רבים ישמרו על ניתוק מלא ויבקשו שלא יגלו להם כלום עד צאת הכוכבים למחרת.
דווקא בשנה הנוכחית, שהיא אחת המורכבות והמאתגרות ביותר שידעה הקהילה היהודית בעיר, הריצה של הניקס בפלייאוף ה-NBA נושאת איתה משמעות רחבה בהרבה מעבר לגבולות המגרש. הבמאי היהודי בן העיר, ג'וש ספדי ("מרטי סופרים", "גוד טיים"), ניסח זאת היטב: "קיים מתאם חזק בין יהדות לכדורסל של הניקס, וזה קשור לסבל ולניסיון להבין את החיים שלך".
