העבודה על חנוכיית החניתות בנפחיית יוסי גור אריה בעפרה
(צילום: עידו חברוני)
היוונים והמכבים לחמו אלה באלה בחניתות ארוכות. אותן חניתות ממש שימשו את האחרונים כאשר הם רצו להדליק מנורה בבית המקדש. 2,186 שנים אחרי ניצחון המכבים על היוונים, שוחזרה המנורה שהלוחמים הדליקו באירוע שבזכותו מציינים מדי שנה את חנוכה.
8 צפייה בגלריה
מנורת ראשי החניתות המשוחזרת. "ביטוי לנבואה מישעיהו: 'וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת'"
(צילום: עידו חברוני)
"החשמונאים אלתרו את המנורה מראשי חניתות שבעזרתן הם נלחמו בקרבות, בשיטה שהייתה מקובלת על לוחמים יוונים", אומר ד"ר עידו חברוני, מרצה במרכז האקדמי שלם, שיזם את שחזור המנורה יחד עם יוסי גור אריה, מומחה לחישול ברזל בטכניקות עתיקות ובעל סטודיו לאמנות הברזל ביישוב עפרה.
ד"ר חברוני, חוקר תלמוד וספרות חז"ל שמרצה גם על ספרות יוונית ורומית עתיקה, החל להתעניין בנפחות כשחקר את הסוגיה המפורסמת בתלמוד שעוסקת במריבה הטרגית בין רבי יוחנן וריש לקיש (מסכת בבא מציעא). שני החכמים שחיו במאה השלישית לספירה, התווכחו מה השלב שבו מסתיימת הכנת כלי נשק, כמו למשל רומח ופגיון. רבי יוחנן טען כי זה קורה מהרגע שבו הברזל נצרף בכבשן. ריש לקיש אמר שהנשק לא מוכן גם אחרי ההוצאה מהתנור, אלא רק אחרי שמצחצחים אותו במים. בתגובה הזכיר רבי יוחנן לריש לקיש כי לפני שחזר בתשובה ולמד תורה, הוא היה שודד שבקי בשימוש בכלי נשק.
"למרות העובדה שרבים וטובים עסקו בסיפור", אומר ד"ר חברוני, "איש לא בחן לעומק את התהליכים האלה. כדי לפצח את הסיפור, הלכתי ללמוד נפחות, והתאהבתי במקצוע. חישול כלי מתכת נעשה היום בעזרת אש, פטיש וסדן, באופן כמעט זהה לזה שבו עבדו לפני אלפיים שנים. את המסקנות שלי פרסמתי לא מזמן במאמר אקדמי.
"קודם לכתיבת המאמר נתקלתי במאמר מרתק של הרב פרופ' דניאל שפרבר, שבו הוא מסיק ממגילת תענית ומברייתות בתלמוד הבבלי שהחשמונאים הכינו את המנורה הראשונה שלהם מראשי חניתות. המאמר סיקרן והלהיב אותי, והידע שצברתי בתחום הנפחות הוביל אותו להחלטה לנסות לשחזר את המנורה הזו.
"כדי להתכונן למשימה למדתי כיצד נראו חניתות בתקופה הרלוונטית, וחברתי ליוסי גור אריה, וביחד יצרנו את ראשי החניתות שמהן שחזרנו את המנורה, באותן טכניקות שבהן הדבר התבצע בתקופת המכבים".
הגמרא מציינת שהמנורה הוכנה מ"שיפודים". זה לא ציוד של מנגל?
"הרב פרופ' שפרבר ציין במאמרו ש'קשה להניח שמתוך התאבקות במלחמה נכנסו חשמונאים להיכל... ושיפודים שעליהם צולים בשר היו בידם. ובכן נראה לי לפרש כי שיפודים אלה מין כלי זין הם'. הוא גם ציין שיש תיעוד לכך שהחיילים היוונים באותה תקופה השתמשו בראשי החניתות שלהם כבסיס לנר. הצד האחורי של ראש החנית, שמכונה 'פותה', הוא חלול. כאשר מפרידים את ראש החנית מהמוט, אפשר לנעוץ את הקצה החד באדמה, למלא שמן בפותה ולהדליק בה נר".
המנורה נגזלה, השמן נטמא
לדברי חברוני, "המנהג הזה נזכר גם אצל אריסטו, שהיה המורה של אלכסנדר מוקדון. כאשר הוא מדבר על המנהיג הראוי הוא מדמה אותו לראש חנית שמשמש גם כנר. כלומר, המדינאי, לדעתו, צריך להיות גם איש של צדק ומשפט וגם להאיר באור התבונה.
8 צפייה בגלריה
ראש חנית. הרב הנזיר כתב: "ונראה שכך סידרו את המנורה – על כידונים ורמחים כלי נשקם במלחמת החשמונאי"
(צילום: אלעד יהודה)
"הגמרא במסכת ראש השנה מביאה דעה שאסור לעשות במקדש מנורה מעץ 'כדרך שעשו מלכות בית חשמונאי'. עוד לפני הרב פרופ' שפרבר, הראשון שקישר בין חניתות המכבים ובין המנורה היה הרב דוד כהן, שכונה 'הרב הנזיר'. הוא כתב: 'ונראה שכך סידרו את המנורה – על כידונים ורמחים כלי נשקם במלחמת החשמונאים'. הניתוח הזה גם מסביר את הדיון בגמרא על עשייתה של מנורת המקדש מעץ. מדובר, כנראה, במוטות של החניתות".
הוא מוסיף כי "בהקשר הזה אפשר לראות במנורת החניתות של המכבים ביטוי לנבואה המפורסמת של הנביא ישעיהו (ישעיהו ב', ד'): 'וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה'".
למה המכבים לא השתמשו במנורת המקדש ובשמן?
"לפי ספרי המקבים, אנטיוכוס בזז את כלי המקדש ולכן לא הייתה מנורה. בנוגע לשמן יש כלל הלכתי של 'טומאה הותרה בציבור' שמאפשר כניסה למקדש גם כשאינך טהור, אבל ברגע שהשמן שהיה במקדש שימש לפולחן לאלים אחרים, אסור להשתמש בו. לכן חיפשו שמן טהור ואלתרו מנורה".
איך לא חשבו על זה קודם?
"החידוש בזיהוי מנורת החשמונאים העשויה מחניתות, קשור למעבר היהודי מגלות לתקומה. שני הרבנים שזיהו את ההיבט הזה עשו את זה מפני שלראשונה לאחר 2,000 שנה הם חשבו על חנוכה לא רק מההיבט הדתי אלא גם מההיבט הצבאי".
לא מלחמת דת, אלא הגנה על הדת
על פי הטענה של ד"ר חברוני, גם הגננות וגם הרבנים טועים בהבנה של מרד החשמונאים. "זו לא הייתה מלחמה בתרבות היוונית, כי החשמונאים שמרו מצוות, אבל גם היו 'מתייוונים' – כלומר, בקיאים בשפה ובתרבות היוונית, שותפים בפוליטיקה העולמית ואפילו לוחמים מצוינים, שמוזכרים במקורות עתיקים כמי ששירתו בצבאות שונים".
אז למה אנטיוכוס עשה לנו צרות?
"בעקבות מות אלכסנדר מוקדון, התפצלה האימפריה שלו לכמה ממלכות שנלחמו זו בזו. שליט הממלכה הסלאוקית, אנטיוכוס הרביעי, שכינה את עצמו אפִּיפָנֶס, כלומר התגלות של האל זאוס, כונה על ידי מתנגדיו 'אנטיוכוס אפימנס', כלומר המטורף. הוא חבר לקבוצה יהודית אינטרסנטית שנלחמה נגד הסממנים היהודיים, הציב פסל של זאוס בבית המקדש בירושלים, אסר על קיום המצוות ודרש להקריב קורבנות טמאים. זה הרגע שבו החשמונאים החליטו להילחם".
אז זו הייתה מלחמת דת.
"לא מדויק. במלחמה כזו יש לרוב שני צדדים שמנסים לכפות את הדת שלהם האחד על השני. אבל היהודים לא היו מעוניינים לכפות על אף אחד את האמונות שלהם. בעקבות גזירות אנטיוכוס בשנת 167 לפני הספירה, החשמונאים יצאו ל'מלחמת הגנה על הדת'".
למה חז"ל הצניעו את ניצחון המכבים והתמקדו בנס פך השמן?
"בספרים מקבים א' ומקבים ב' הקרבות מתוארים בפירוט ומתארים ניצחון צבאי שיש לו משמעות דתית ולאומית. אבל התלמוד הבבלי נערך קרוב ל-800 שנה אחרי תקופת החשמונאים, אחרי תקופה ארוכה בגלות. חנוכה הוא לפני הכול ניצחון צבאי, אבל מה הקשר של יהודים בגלות, לניצחון של יהודים בקרב מאות שנים קודם לכן? זה היה מבחינתם דבר חסר משמעות.
"הייתה מסורת יהודית שחוגגים שמונה ימים לזכר טיהור בית המקדש, והחכמים חיפשו בה משמעות. לכן כשהגמרא במסכת שבת שואלת 'מאי חנוכה?' – כלומר למה מציינים חנוכה – היא מזכירה שהשמן שאמור היה להספיק להדלקת המנורה במקדש יום אחד, הספיק לשמונה ימים. נס פך השמן, לדעתי, מסמל את הרעיון של חנוכה – ניצחון המעטים על הרבים בעזרת האל".
"יהודה המכבי היה בקי בטקטיקה צבאית, והבין שבמקום להתמודד במישור מול המערך היווני של פָלַנְקְס הכולל לוחמים עם חניתות, כדאי לעשות מארב במעבר הררי צר ולתקוף את האויב מהאגפים", מוסיף ד"ר חברוני, "אבל בתקופת הגלות לא התייחסו לניצחון הצבאי, אלא לעובדה שהניצחון הצבאי הושג בעזרת האל. הפן של הנס דיבר אליהם הרבה יותר מהפן הצבאי. זו סיבה טובה לשמר את חנוכה. לדעתי, זה היה למעשה ניסיון של חז"ל להציל את החג ולשמר אותו, כדי שיהודים ימשיכו לחגוג אותו הרבה שנים אחרי שהם איבדו את העצמאות".
