לשכות סעד ובתי תמחוי פועלים כבר עשרות שנים באותה שיטה: מטבח מרכזי אחד, סירים ענקיים ותור ארוך של אנשים שמחכים לאוכל. אלא שבשנים האחרונות נוצר סוג חדש של צורך: אנשים נורמטיביים לגמרי, שאינם מוכרים לרשויות הרווחה, חווים קושי זמני חריף בגלל מחלה, זִקנה, בדידות או משבר משפחתי פתאומי. עבורם, הליכה לבית תמחוי אינה אפשרות. המחסום הנפשי קשה מדי.
כדי לפתור את הבעיה הזו הוקם מיזם "מטבח של לב" בידי מטה חב"ד העולמי, המוקדש לזכרו של הרב משה קוטלרסקי, שניהל את מערך השליחות העולמי של החסידות ונפטר לפני כשנתיים. המיזם, שהתרחב במהירות לעשרות ערים בעולם, מציע שיטה אחרת לגמרי שמזכירה רשת מסחרית מודרנית הרבה יותר מאשר ארגון צדקה קלאסי.
במקום לבנות מרכזי הזנה יקרים, המטה המרכזי של החסידות בניו יורק מספק לבתי חב"ד ברחבי העולם "ערכה" מוכנה לפעילות: מיתוג אחיד, ספרי מתכונים, מערכות מחשוב לניהול המתנדבים ואתרים להרשמה. מכאן, הניהול עובר לקהילה המקומית.
בתי חב"ד המקומיים בערים הגדולות בעולם משתמשים במטבחים הקיימים שלהם. פעם בשבוע הם מקיימים ימי בישול מרוכזים, שאליהם מגיעים מתנדבים מהשכונה – מאנשי עסקים ועד בני נוער וסטודנטים. יחד הם מכינים ואופים ארוחות כשרות ואיכותיות שנארזות בסטנדרט גבוה של קייטרינג.
החידוש הגדול הוא שלמיזם אין תור פיזי. הארוחות לא מחולקות במקום, אלא נשלחות בדיסקרטיות ישירות לבתי הנרשמים: קשישים שחיים לבד, חולים שנמצאים בתקופת החלמה בבית או משפחות שיושבות שבעה.
המשלוח הישיר מפרק את הסטיגמה ומאפשר לאנשים שלא היו דורכים בבית תמחוי לקבל את העזרה שהם צריכים. כדי להפוך את הסיפור לאישי יותר, המתנדבים מצרפים לכל מארז עם ארוחה גם איגרת אישית שנכתבת בכתב יד. "מרבית המתנדבים שמגיעים לבשל בלונדון, בפריז או בניו יורק הם תושבים מקומיים שפשוט רוצים לעזור", מספר הרב מנחם קוטלרסקי ממטה חב"ד העולמי, "חלקם הגדול בכלל לא שייך לגרעין הדתי של הקהילות היהודיות. המטבח הופך למרכז חברתי שכונתי".
המודל הזה מאפשר לקהילות בעולם להקים מערך תמיכה עצמאי ומהיר, ללא צורך לחכות לתקציבים ממשלתיים או לעזרה מבחוץ. התוכנית של התנועה היא להמשיך ולהטמיע את המערכת בעשרות מדינות נוספות, ולהציע חלופה מודרנית, יעילה ומכובדת לעולם הרווחה הישן.
