בימים שבהם ישראל מתמודדת עם אתגרים ביטחוניים וחברתיים ובזמן שצה"ל מתמודד עם מצוקת כוח אדם, יש צעירים שבוחרים אחרת. צעירים מכל רחבי העולם עוזבים הכול, משפחה, קריירה, שפה מוכרת, כדי לעלות לישראל ולהתגייס לצה"ל. לא מתוך חובה, אלא מתוך בחירה. הם לא חייבים, אבל הם מרגישים מחויבים. החיילים הבודדים העולים מחזירים למילים כמו "ייעוד" ו"שליחות" משמעות בעצם הבחירה להיות כאן ומלמדים אותנו שיעור מרגש בציונות של מעשה.
מאז פרוץ המלחמה נרשם גידול ניכר במספר הצעירים שבחרו לעלות דווקא עכשיו, מתוך רצון לתרום, להשתייך ולהיות חלק ממשהו גדול מהם. על פי נתוני התוכנית לחיילים בודדים של נפש בנפש ו-FIDF, בשנים שלפני המלחמה עמד מספרם של החיילים הבודדים בשירות פעיל על כ-3,400. מאז מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר חלה עלייה של כ-10%, והיום משרתים בצה"ל יותר מ-3,700 חיילים בודדים עולים.
מדי שנה מצטרפים עוד כ-1,300 צעירים, רובם מארצות הברית, רוסיה, אוקראינה וצרפת, אך גם ממדינות מרוחקות יותר כמו גואטמלה, הונג קונג, דרום קוריאה ועוד. מדובר בעלייה אמיצה, שמגיעה לא רק מתוך זהות, אלא מתוך אמונה בדרך.
החיילים הבודדים משרתים בכל זרועות הצבא: בחטיבות החי"ר השונות: צנחנים, גבעתי, כפיר, נח"ל וגולני, בחיל ההנדסה הקרבית, השיריון והרפואה, חטיבת החילוץ והגנה אווירית. הם מגיעים מרקעים שונים, דוברים שפות אחרות, אבל חולקים את אותה תחושת שליחות עמוקה. כ-2,390 מהם גברים ו-1,319 נשים, צעירים וצעירות בגילאי 18 עד 24, שבחרו לעצור את חייהם, לעזוב הכול מאחור, ולשרת מדינה שעבור חלקם זו הפעם הראשונה שהם דורכים בה.
אבל מאחורי המספרים והאירועים יש אנשים. חייל ישראלי שחוזר הביתה בסוף השבוע יודע שלרוב מחכה לו שולחן שבת, כביסה נקייה ואוזן קשבת. עבור חייל בודד שעלה ארצה מחו"ל, המציאות שונה. הוא מתמודד עם קשיים מנטליים, רגשיים ופיזיים, עם געגוע למשפחה ועם פערי תרבות ושפה. מדובר בצעירים שעזבו חיים שלמים מאחור רק כדי להגיע לכאן ולשרת בצה"ל.
מאחורי הקלעים פועלות מסגרות שונות שתומכות בחיילים הבודדים לאורך השנה, מעניקות להם מקום לפנות אליו, אוזן קשבת וסיוע בהתמודדות עם אתגרי השירות והחיים בארץ. בתקופה האחרונה, ובעקבות המלחמה, נפתח גם מרכז חוסן בשיתוף המרכז הרפואי שיבא, שנועד לספק תמיכה נפשית לחיילים בודדים משוחררים ולעזור להם לעבד את החוויות שעברו. דווקא עכשיו, כשכולנו מחפשים תקווה ותחושת שייכות, כדאי להביט עליהם, הצעירים שבוחרים בישראל כל יום מחדש.
נויה גובריןצילום יוסי צבקרהיום (חמישי) מתקיים בתל אביב "יום הסידורים", שאותו מובילים התוכנית לחיילים בודדים של נפש בנפש ו- FIDF יחד עם מרכז הבודדים של צה״ל. זהו יום הוקרה מיוחד שבו משתתפים למעלה מ-5,000 חיילים בודדים. במקום אחד התכנסו עשרות משרדי ממשלה, רשויות וארגונים כדי להעניק שירותים, להקל על ההתמודדות עם הבירוקרטיה ולסייע לחיילים במימוש זכויותיהם. זהו יום שמגלם היטב את עקרון ההדדיות: הם התגייסו למען המדינה והעם ועכשיו מתגייסים למענם.
אני מרגישה שזו החובה שלנו כחברה, להושיט להם יד, לתמוך בהם, ולהיות להם כתובת חמה וקשובה. כאמא לחיילים ששירתו בתפקידים משמעותיים בצה"ל, אני מזדהה עם ההורים של החיילים הבודדים, אלה שנמצאים הרחק מכאן, דואגים לילדיהם ומנסים להבין את המורכבות של השירות הצבאי הישראלי מהצד השני של העולם.
הבחירה שלהם להיות כאן, דווקא עכשיו, היא אולי השיעור החשוב ביותר שאנחנו, הישראלי, יכולים ללמוד. הם מזכירים לנו מה זה אומר להיות ישראלי, לא רק מלידה, אלא מבחירה אמיתית מהלב.
נויה גוברין, סמנכ"לית קשרי צבא וקהילה בתוכנית לחיילים בודדים של נפש בנפש ו-FIDF, הפועלת למען החיילים הבודדים העולים מעל לעשור
