אווה שלוס, ניצולת אושוויץ ואחותה החורגת של אנה פרנק, הלכה לעולמה בשבת בגיל 96 בלונדון. כך אישר בית אנה פרנק. פטירתה מסמלת את אובדנה של אחת מעדות הראייה האחרונות והמשמעותיות למחנות ההשמדה הנאציים. מעבר לכך, שלוס הייתה לוחמת בלתי נלאית נגד גזענות, חוסר סובלנות ושנאה.
המלך צ'ארלס ספד לשולס: "אשתי ואני עצובים מאוד לשמוע על מותה של אווה שלוס. הזוועות שסבלה כאישה צעירה הן בלתי נתפסות, אך למרות זאת היא הקדישה את שארית חייה להתגברות על שנאה ודעות קדומות, לקידום טוב לב, אומץ לב, הבנה וחוסן נפשי באמצעות עבודתה הבלתי נלאית למען קרן אנה פרנק בבריטניה ולמען חינוך בנושא השואה ברחבי העולם. שנינו זכינו להכירה והערצנו אותה עמוקות. מי ייתן וזכרה יהיה לברכה לכולנו".
אווה, נולדה בווינה במאי 1929, נמלטה מאוסטריה לאחר שהיטלר סיפח את המדינה בשנת 1938, והציב את היהודים בסכנה מיידית. היא הגיעה לאמסטרדם בשנת 1940 עם הוריה ואחיה היינץ, והתגוררה מול בית משפחת פרנק. אווה ואנה שיחקו יחד, מבלי לדעת שחייהן ישתלבו מאוחר יותר באופן טראגי.
בשנת 1942, לאחר שאחיה קיבל זימון "לעבוד בגרמניה" ונרצח, משפחת גיירינגר הסתתרה במשך שנתיים, ונבגדו על ידי "ידידה" הולנדית ששיתפה פעולה עם הנאצים. ב-11 במאי 1944, יום הולדתה ה-15 של אווה, היא ומשפחתה נעצרו וגורשו לאושוויץ. אווה ואמה שרדו את תנאי המחנה הקשים, אך אביה אריק ואחיה היינץ נרצחו.
לאחר שחרור אושוויץ על ידי הכוחות הסובייטיים בינואר 1945, חזרה אווה להולנד, שם פגשה את אוטו פרנק, אביה של אנה והיחיד ממשפחתו הקרובה ששרד. אוטו הפך לימים לאביה החורג של אווה, התחתן עם אמה אלפרידה בשנת 1953, ועודד את אווה לעסוק בצילום - נתיב שהוביל אותה ללונדון ולחיים חדשים.
ב"דיילי מייל" פורסם כי במשך יותר מארבעה עשורים, אווה שמרה על שתיקה בנוגע לעבר. מאוחר יותר היא הסבירה מדוע בחרה לדבר: "דיברתי על כך לראשונה ב-1988, כאשר התערוכה המוקדשת לאנה פרנק הגיעה ללונדון". שלוס הוסיפה: "הייתי רחוקה מפוליטיקה, אבל הבנתי שהעולם לא למד לקחים מאירועי 1939 עד 1945, שמלחמות נמשכות, שרדיפות, גזענות וחוסר סובלנות עדיין קיימים. ואז התחלתי לשתף את החוויה שלי, לקרוא לשינויים בעולם".
מאותו רגע ואילך, אווה הקדישה את עצמה לחינוך, והרצתה בבתי ספר, אוניברסיטאות ובתי כלא ברחבי העולם. היא קיימה הבטחה שניתנה לאביה ולאחיה, בזמן שהיו בדרכם לאושוויץ, להציל את יצירותיהם. עשרות שנים לאחר מכן, אווה תרמה את ציוריו של היינץ למוזיאון ההתנגדות ההולנדי נגד הנאצים באמסטרדם.
אווה המשיכה לתמוך בבית אנה פרנק לאורך כל חייה. בשנת 2017, בגיל 88, היא חזרה לבית ילדותה כדי לדבר עם תלמידי בית ספר, ואף הראתה להם את המספר המקועקע על זרועה. אווה שלוס נפטרה תשע שנים לאחר בעלה צבי. היא הותירה אחריה בנות, נכדים ומשפחה מורחבת.
