לפני חמש שנים בילה הבמאי הקנדי קן סקוט, החתום על סרטים מצליחים כמו "סטארבק – תורם סדרתי" ו"הטעות הגדולה", בפסטיבל קומדיות צרפתיות המתקיים בהרי האלפים. במהלך שהותו שם, בעודו נהנה מהנוף המרהיב ושואף אוויר פסגות, הוא קיבל הצעה מפתיעה.
"אנשים מחברת ההפקה 'גומון' שאלו אותי אם אני מוכן לקרוא את האוטוביוגרפיה של עורך דין יהודי צרפתי בשם רולאן פרז, המספר על ילדותו. רולאן נולד עם מום ברגל והוא פיתח הערצה לזמרת הנודעת סילבי ורטן, ובהמשך הם הפכו לחברים טובים", שיחזר סקוט, כשנפגשנו במלון פריזאי. "נעתרתי לבקשה וקראתי את הספר. אהבתי אותו מאוד, ואז הנחתי אותו בצד, ואז חזרתי אליו וכשקראתי אותו שוב, פיתחתי ממש אובססיה לסיפור ורציתי לחלוק אותו עם אחרים. מיד התחלתי לעבד אותו לסרט. הנחתי בצד את כל הפרויקטים האחרים שלי ולמרות האתגר הכתיבה ממש זרמה".
6 צפייה בגלריה
"פיתחתי ממש אובססיה לסיפור". מתוך הסרט "היה הייתה אמא שלי"
(צילום: באדיבות סרטי נחשון)
מה משך אותך במיוחד בסיפור הזה של פרז וסילבי ורטן?
"רולאן מדבר על דבר מאוד רציני ועצוב, אבל הודות לאישיות יוצאת הדופן של אימו הסיפור מתובל באנושיות ובהומור, וזה סוג הסיפורים שאני אוהב. בסיפור של רולאן היה ממש מרתק לראות איך אמנות, כל צורה של אמנות, ואיך יוצרים, שחקנים או זמרות, יכולים להשפיע כל כך על אנשים. לעיתים, אנחנו כאמנים שוכחים שאנחנו יכולים להשפיע על מה שאנשים מרגישים ועל מה שהם חושבים ולגעת בהם".
וכך, סקוט יצר את הדרמה הקומית "היה הייתה אמא שלי", שמגיעה אלינו השבוע. הסרט מביא את סיפורו של פרז, בן למשפחה יהודית ממוצא מרוקאי, שגדל בשנות ה-60 ברובע ה-13 בפריז, ובגלל המום ברגלו נאלץ להיות מקורקע וספון בביתו. בגיל 5 הוא עדיין זחל והעביר את שעות אחר הצהריים עם אימו והשכנות שלה. אימו המסורה עשתה הכול, כנגד כל הסיכויים, כדי לשנות את מצבו. היא הבטיחה לבנה שהוא יוכל ללכת ושיהיו לו חיים נפלאים. בעזרת טיפול מיוחד והעידוד שפרז שאב משיריה של סילבי ורטן, ברבות הימים הוא הפך לעורך דין, שבין לקוחותיו נמנית הזמרת שהעריץ בילדותו.
סקוט (55) מפליא לא רק לשחזר את הלוק והאווירה של הסיקסטיז, אלא גם מצליח ללכוד את ההוויה של משפחה יהודית מרוקאית, על חגיה, טקסיה ומנהגיה.
אחד הדברים שגרמו לי הנאה גדולה ב"היה הייתה אמא שלי" הוא הדרך שבה אתה מציג את המשפחה היהודית, וזאת למרות העובדה שאתה לא נמנה עם בני עמנו. איך עשית את זה?
"היה נהדר ומרתק לצלול לעולם של משפחה יהודית, כמו משפחת פרז, ולכל הקהילה שעוטפת אותה. רציתי לצלול לכל אותם דברים שהיו מיוחדים לתקופה. נעזרתי בתמונות משפחתיות של רולאן, כדי לשחזר את התקופה והווי המשפחה. בכלל, רולאן היה נדיב למדי עם הזמן שלו והוא סייע לי לעשות זאת. אחת המחמאות המרגשות שקיבלתי מאנשים שחיו באותם ימים הייתה: 'יכלנו להריח את השנים האלה, רק מלראות את הדירה בסרט'".
סקוט סובר ש"היה הייתה אמא שלי" מדבר לכל צופה, ולא בהכרח לצופים יהודים או ישראלים. "למרות העובדה שהעלילה מתרחשת בתוך משפחה יהודית ספרדית בפריז, החל משנות ה-60 ועד ל-2010, זה סיפור אוניברסלי. כל אחד ואחת יוכלו למצוא את עצמם בסיפור, דרך מערכת היחסים בין אם לבנה. זה סיפור אינטימי, באותה מידה שהוא סיפור גדול".
6 צפייה בגלריה
מתוך הסרט. פרז סיפר: "אימי התכחשה למציאות וחיכתה בעקביות ובאמונה שלמה לנס"
(צילום: באדיבות סרטי נחשון)
בריאיון שהעניק פרז לאחרונה, הוא הרבה לדבר על אמא אסתר – מופת של מה שנהוג לכנות "אמא יהודייה". "אמא שלי הייתה המושכת בחוטים במשפחה", סיפר פרז. "היא הייתה מנהיגת הבניין, מצחיקה מאוד, ותכננה את החיים לכל ששת ילדיה.
"אימי התכחשה למציאות, וכשהיא הבינה שהרפואה לא תוכל לסייע לי, היא פנתה לתפילות וחיכתה בעקביות ובאמונה שלמה לנס. היא הייתה קצת שמנמנה, אבל תמיד טענה שכל נהגי המוניות מפלרטטים איתה, כי לעיתים היא נראתה כמו השחקנית קלאודיה קרדינלה ולעיתים כמו סופיה לורן. אמא עיצבה את השיער שלה בתסרוקות שגרמו לה להיראות כמו שחקנית בסדרה 'שושלת'. היא תמיד חתכה אנשים בשיחה ונכנסה לדבריהם ושיקרה ללא הרף למען מטרות צודקות, כלומר בעבור ילדיה. היא שינתה דברים רבים, היינו נבוכים ממנה, אבל לא יכולנו שלא להעריץ אותה. היא תמיד נראתה כמו גיבורה מסרט".
עם זאת, בשלהי ימיה של האם אסתר, היחסים בינה ובין בנה היו מורכבים, וסקוט מתאר אותם ללא ריכוך או עידון.
הדרך שבה הצגת את הקשר ביניהם בזקנתה, עם איך שרולאן נהג בה, ממש שוברת לב.
"מה שמעניין בסיפור הוא שאלו היו יחסים מאוד-מאוד מורכבים. למרות שכולם אמרו שרולאן יהיה נכה לכל שארית חייו, האם נלחמה עבורו ונתנה לו הכול, וזה השפיע על מערכת היחסים. בזכות הנוכחות והנחישות שלה, היא הצליחה לשחרר אותו מהנכות שלו. אבל היא גם הייתה אדם בלי פילטרים. היא הפעילה מניפולציות על כולם ולעיתים פעלה בחוסר היגיון. היו בה את כל המעלות ואת כל החסרונות. היא ההתגלמות של כל ההפכים.
"ככל שהוא התבגר, רולאן היה חייב להשתחרר מאימו, וזה יצר את המורכבות במערכת היחסים ביניהם. רציתי להראות כמה קשה לעזוב את כל אותן האימהות וכמה רגשי האשמה משתלטים עליך – כשאתה מצליח לנתק את עצמך ממישהי שנתנה הכול עבורך. הרבה אנשים הזדהו עם מערכת היחסים שהצגנו בסרט וקישרו אותה לזאת שהם מנהלים בחייהם. בהקרנות ניסיון שעשינו, אנשים אמרו: 'עכשיו, אנחנו חייבים להתקשר לאמא שלנו'. אגב, בעבודה על הסרט, הרגשנו כאילו אסתר פרז מתבוננת עלינו".
לתפקיד האם אסתר בחרת בשחקנית לא יהודייה – ליילה בקטי. בשנים האחרונות נשמעים קולות נגד ליהוק של שחקנים לא יהודים לתפקידים של דמויות יהודיות. המקרה המובהק היה ההתקפה על "גולדה", שבו גיא נתיב ליהק את הלן מירן לתפקיד גולדה מאיר. מה עמדתך בסוגיה ובוויכוח?
"בחרתי בליילה כי היא שחקנית נפלאה. היינו צריכים אישה עם כריזמה, כוח ונדיבות, בעלת היכולת לעבור מהקומי לדרמטי ולהפך, וליילה הייתה הבחירה המתבקשת. כולם הסכימו שליילה היא בגיל המתאים שנוכל לבגר אותו במהלך חמישים שנה. אני מבין לגמרי את הדיון שדיברת עליו ויש לי יחס אליו, אבל אני גם מאמין שאמנות הוא תחום שבו אנשים צריכים להרגיש חופשיים, כדי לבטא את עצמם. אני לא עשיתי סרט תיעודי – ביימתי סרט עלילתי, וזו אמנות, ועבור שחקן או שחקנית, העניין הוא למצוא את ההבדל בין האדם לדמות. ככל שההבדל גדול יותר, כך האמנות גדולה יותר. זו התחושה שלי".
סקוט ליהק לסרט את סילבי ורטן (81) לתפקיד עצמה. "כילד, במשך השנה וחצי שבהן הייתי מטופל, הייתי במיטה מול הטלוויזיה, המבט שלי נמשך למבט בעיניה של סילבי ורטן, לתנועות שלה, לבגדים שלה", סיפר בשעתו פרז. "למדתי לכתוב ולקרוא עם השירים שלה. היא הייתה התרופה שלי ונשארה הדבר שמגן עליי. אני לא חושב באובייקטיביות כשמדובר בה. אני יכול לטעון שהיא שרה טוב יותר ממריה קאלאס, אני שמח בכל השמחות שלה ושמח בכל הצלחה שלה. הייתי יוצא לדו-קרב עבורה. כל משפחתי מכירה את שיריה בעל-פה. שירה האהוב עליי ביותר הוא 'לא אני לא אותו דבר' (Non je ne suis plus la même) ואני יכול לומר שהודות לה, אני לא אותו דבר".
סקוט מעיד שהוא שמע על ורטן עוד בצעירותו. "הכרתי את הלהיטים הגדולים שלה, גם כי גדלתי בקוויבק ואמא שלי פרנקופילית. כשהתחלתי לעבוד על הפרויקט הזה, קראתי את הביוגרפיה שלה וגיליתי שהייתה לה קריירה מדהימה, לא רק בצרפת אלא בכל העולם. קראתי בביוגרפיה שלה שהיא גילתה את הזמר הישראלי מייק בראנט, כשהופיע במועדון לילה בטהרן".
ורטן הייתה בת זוגו ואם בנו של ג'וני האלידיי, השחקן והזמר שכונה "אלביס פרסלי הצרפתי". ורטן הייתה גם הראשונה ששרה את לחנו של יאיר קלינגר שנהפך לימים לשיר "הביתה" של ירדנה ארזי, ואומץ בשנים האחרונות כהמנון המאבק למען שחרור החטופים והחטופות.
היה קשה לשכנע את ורטן להופיע בתפקיד עצמה?
"הסרט שלי הוא בין השאר על צירוף המקרים שבו התפתחו חייו של רולאן ואיך סילבי ורטן הפכה להיות חשובה בהם יותר ויותר. היא עדיין קרובה מאוד לרולאן ורצתה מאוד להיות שחקנית בסרט, אז כשפניתי אליה, היא הייתה מאוד נלהבת ומחויבת".
איך התרשמת ממנה?
"תראה, היא כוכבת ענקית, ממש אייקון, והיה מפתיע כמה היא הייתה טבעית וכמה היא רצתה להיות חלק מהסרט. סילבי עדיין כוכבת גדולה ואחד השירים שלה הפך פופולרי מאוד בשנים האחרונות, דרך הטיקטוק".
סקוט ליהק לסרט גם רבים מבני משפחתו של פרז. "לא אשכח את היום שבו צילמנו את יום החתונה של רולאן. מתוך מאה הניצבים בסצנה, 80 לפחות היו מבני המשפחה של רולאן וחוג מכריו. רבים מהם נכחו בחתונה המקורית. ריגש אותם מאוד לראות את השחקנית המשחקת את אשתו ליזי (יהודייה ממוצא תוניסאי שנפטרה ב-2006, א"ק) לבושה בשמלת כלה, זו שליזי פרז לבשה בחתונה הזאת. בסצנה הזאת הרולד, בנו של רולאן בחיים, הוא זה שמחזיק בסצנת ריקוד ההורה בחתונה את הכיסא, שעליו יושבת השחקנית שמגלמת את אימו המנוחה. זה היה רגע מאוד סמלי. כולם רקדו, שרו ושמחו, למרות יום הצילום ארוך".
ומה הייתה התגובה שלהם לסרט?
"קיימנו הקרנה פרטית והזמנו את רולאן, את שלושת ילדיו ואת המשפחות שלהם. לי היה חשוב שהוא יזהה בסרט את הסיפור שלו. עבורי זה היה המבחן החשוב ביותר. ההקרנה הזאת הייתה רגע מרגש מאוד לכולם".
סקוט התפרסם בזכות הסרט "סטארבק – תורם סדרתי" שעסק בשליח ונהג משאית מקוויבק, שעובד בעסק הבשר המשפחתי ונהנה מחיי רווקות. דווקא כשהרווק הנצחי כבר מתחיל לחשוב להתמסד, הוא מתבשר שהוא למעשה אב ל-533 ילדים. מתברר שבצעירותו הוא נהג לתרום לבנק הזרע, ועכשיו, 132 מהצאצאים שנולדו לו דורשים מבית המשפט לחשוף את זהותו של האב הביולוגי.
"עניין אותי לעשות סרט שיבדוק מה זה אומר להיות אבא", אומר סקוט. "חשבתי שאוכל לבדוק זאת באמצעות סיפור על תורם זרע שיש לו הרבה מאוד ילדים. זו הייתה דרך נהדרת לבדוק בדרך הומוריסטית מהי המשמעות של אבהות ומה אבא צריך להיות. הסיטואציה המתוארת בסרט היא מאוד מודרנית. התופעה הזו של תורמי זרע שמהם נולדים הרבה מאוד ילדים היא תופעה שבאמת מתרחשת בימינו. כשהתחלתי לכתוב בחרתי באקראי את המספר של 150 ילדים וחשבתי שזה הרבה. אחרי כמה שבועות של עבודה הופיע סיפור על בחור שהיו לו 250 ילדים. המשכתי בתחקיר וגיליתי שבאנגליה יש תורם שהפך לאבא של 500 ילדים".
כשסטיבן ספילברג צפה ב"סטארבק – תורם סדרתי", הוא כל כך נהנה והתמוגג, עד שהוא החליט לרכוש את הזכויות ולהנפיק לו גרסה הוליוודית דוברת אנגלית, "Delivery Man", שהופצה בארץ תחת השם "הטעות הגדולה" (2013). ספילברג לא הסתפק בכך, ואפילו הפקיד את הבימוי בידיו של סקוט. בתפקיד הראשי הופיע וינס ווהן, והסרט זכה להצלחה קופתית נאה.
"כשהתחלתי לקדם את 'היה הייתה אמא שלי', פתאום עלתה בי המחשבה ש'סטארבק' היה סרט על מערכת יחסים הורית מרהיבה בין אב לכל הילדים שלו, והנה 'היה הייתה אמא שלי' הוא סיפור על אמא והילד שלה", אומר סקוט, "אלה לא סיפורים דומים, אבל בכל זאת יש בהם משהו דומה. אני תמיד מחפש את הסיפור שיש בו דרמה טובה וקומדיה טובה".
