הוא כעס שלא מבינים אותו
הכול התנהל ברוטינה הקבועה לרתיחות פוליטיות ערב בחירות; הרב דוב לנדו, המנהיג הרוחני של הציבור ליטאי, דיבר סרה באנשי הכיפות הסרוגות: "יש רשעים... אני מדבר על הכיפות הסרוגות שמחייבים ללכת... אם המדינה שולחת אנשים, חיילים, לשם כבוד המדינה, והורגים אנשים, גם זה מותר? רצח ממש. אז הם מסיתים לרצח. הם עושים מלחמות לא לשם הצלה, רק לשם כבוד המדינה". במשך כ-24 שעות געשו כותרות העיתונים, האופוזיציה גינתה, נתניהו גינה בלי להזכיר את שמו של הרב לנדו וסמוטריץ' התפתל, ואז עברנו לרתיחה הבאה.
הרב לנדו, אדם שלא נבהל ממחלוקות (אך בדרך כלל מקיים אותן בגבולות הקהילה החרדית), לא התנצל על דבריו אלא הוסיף לתקוף – והפעם לא רק את הציונות הדתית, אלא את מי שהעזו לטעון שהבינו את דבריו: "כמו שהוכח ביממה האחרונה, כאשר התפרסמו דברים שאמרתי בשיחה פרטית, ובשנאת עמי הארצות, התייחסו לדברים בעיוות ובחוסר הבנה מוחלט!"
דברי הרב לנדו על הלוחמים חובשי הכיפות הסרוגות
משיבה כהלכה
אנסה להיצמד להוראת חכמי המשנה (מסכת אבות, פרק ה' משנה ז') – ומשיב כהלכה ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון – ואתייחס לכל אחד מסעיפי תגובתו הקצרה של הרב לנדו.
א. זו לא הייתה שיחה פרטית. מי שרוצה שיחה פרטית לא מקיים אותה מול מצלמה ומכשירי הקלטה גלויים. ב. אני לא יודעת למי אתה מתכוון בכינוי "עמי הארצות" אבל יש לי חשד שמדובר בנו, בכל מי שלא שייכת לחוגים החרדיים, ואם כך הדבר, טעית בענק. העובדה שאנו לא מסכימות עם דעותיך לא הופכת אותנו ל"עמי ארצות". הגיע הזמן שתשלים עם זה שיש לנו דעות והן מבוססות. ג. הבנתי את טענתך הלא-מסובכת (וכבר אסביר אותה), ואם נדמה לך שלא הבנתי נכון, האר את עיניי בפרשנות שונה.
"כת של אוכלי מוות"?
לא הזדעזעתי מדברי הרב לנדו. הם קרובים לביקורת שנשמעת מהצד השמאלי של המפה, על ההתנהלות הצבאית של מדינת ישראל. כך למשל יאיר גולן, יו"ר מפלגת הדמוקרטים, אמר בשנת 2025: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". קדמה לו עדי אנגרט, קצינת בריאות הנפש בחטיבת אלכסנדרוני, שכינתה בשנת 2024 את הציונות הדתית "כת של אוכלי מוות".
גלריה
יאיר גולן. אני לא אוהבת את גסות הניסוחים, אבל מצטרפת לזעזוע מהזילות של חיי אדם
(צילום: אמיר יעקובי)
אני לא אוהבת את גסות הניסוחים האלה (כולל ההתנסחות של הרב לנדו). אני גם לא מבדילה את הציונות הדתית משאר חלקי הצבא. עם זאת, אני מצטרפת לזעזוע ולכאב מהזילות של חיי אדם וממעמדו ההרואי של המוות במלחמה. שניהם מסוכנים.
החרדים והשמאל הישראלי
במאמר מקיף שכתב אלי ביתאן (מקור ראשון, 30.6.2023) הוא מתאר את יחסו של הרב לנדו למדינת ישראל: "בנושא היחס למדינה, הרב לנדו מביא איתו תפיסת עולם קנאית. הוא ממוקם בקצה השמרני של החרדיות: נוטה להתבדלות חריפה ממי שאינם חרדים, מתנגד להשכלה גבוהה וללימודי ליבה לבנים, ומפגין יחס עוין לתנועה הציונית ולפוליטיקה הישראלית. אלא שגם כאן, לצד השימוש בשפה אנטי-ציונית בנוסח נטורי קרתא, הרב לנדו דווקא מגלה נטייה מעשית בכל הקשור לשיתופי פעולה פוליטיים והצבעה בבחירות".
אני לא מתרגשת מההתבדלות ומהאנטי-ציונות של לנדו, אבל מי שמגביל את עצמו לקואליציה עם מפלגות ציוניות בלבד, מוטב שיחשוב שוב על ישיבה עם המפלגות החרדיות, וגם עם מנסור עבאס, שהשבוע מיקם את עצמו הרבה לפני המפלגות החרדיות במדד הציונות, כשהביע תמיכה בשירות לאומי-אזרחי לערבים.
לחרדים ולשמאל הישראלי יש מכנה משותף חשוב ביותר. שתי הקבוצות מבקשות למזער שימוש בכוח, מתנגדות לפתרונות צבאיים ומפחדות מרעיונות של כיבוש "קברי צדיקים" ומימוש חזון ארץ ישראל השלמה. אלה שתי קבוצות שעבורן החיים בישראל הם עניין פרגמטי בעיקרו ולא משיחי.
הרב דוב לנדו
(צילום: קובי הר צבי)
אלא שבמשנת החרדים העמדה האנטי-מלחמתית קשורה לבדלנות יהודית ולחיוב הגלות. הרב לנדו מעוניין ביהדות של גטו, שיכולה מבחינתו להתקיים בישראל או בכל מקום אחר. לעומת זאת, השמאל הישראלי בוחר בעמדה אנטי-מלחמתית מתוך תפיסת עולם הומניסטית ורצון לשלב את מדינת ישראל בקהילה הבינלאומית.
הכניעה של הליכוד למפלגות הקצה המשיחיות ("הציונות הדתית" ו"עוצמה יהודית"), ולמלחמות האינסופיות שהן מזינות, מעמידות את הקהילה החרדית בפני צורך לשוב ולבחור את דרכה. האם האתנן הנדיב שמחלק להם הליכוד יכסה על חטאי הלאומנות והמשיחיות, או שהפוליטיקה החרדית תחבור למתינות הלאומית ולעמדה האנטי-משיחית של השמאל החילוני בעיקרו (שנוסף על היותו חילוני, לא מסמא את עיניהם במתנות שמעניק להם ביבי)?
זו גם ההזדמנות של השמאל הישראלי לבחון את הבריתות שלו באומץ, בלי להיות שבוי בקונספציות של נתניהו ובסרטוני הבינה המלאכותית שלו.
אני בעד קואליציית שמאל-מרכז רחבה שתכיל גם את מנסור עבאס וגם את החרדים, ותושתת על ההבנה שעל כולנו לתרום שירות משמעותי לקהילה.
המסורת הגלותית של התלמוד
זיכרון מלחמות החשמונאים והמנהיגים המושחתים והאלימים שהביאו לעולם חבר לזיכרונות טריים וקשים של כישלונות מרד החורבן, מרד התפוצות ומרד בר כוכבא – וכל אלה הובילו את המיינסטרים התלמודי לעמדה אנטי-ריבונית. חכמי התלמוד הבינו שריבונות יהודית מתחילה אולי בשאיפה להקלת הסבל, אבל מסתיימת בתרועת המשיח. תנו לעם היהודי נשק וריבונות – והוא יהפוך לעם משיחי, אז הם בחרו בגלותיות.
סמוטריץ' ובן גביר. המשיחיות הרימה ראש
(צילום: אלכס קולומויסקי)
התנועה הציונית מרדה ביהדות הגלותית-תלמודית וסירבה להאמין שבעל כורחה תהפוך לחמורו של המשיח, והנה זה בא עלינו.
שלוש השבועות
הטקסט המכונן של היהדות הגלותית (ולכן גם טקסט מכונן של החברה החרדית בעת הזו) הוא דרשת שלוש השבועות. הדרשה בנויה על שלושת הפסוקים בשיר השירים שבהם מוזכרת השבּעה חידתית שהשביעה האהובה את חברותיה "בנות ירושלים" (שיר השירים ב', ז'): "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" (ובנוסח קרוב גם בשיר השירים ג', ה' וגם ח', ד').
הדרשן, שקורא את שיר השירים כשיחה בין עם ישראל לאלוהים, מנסה להבין את משמעות ההשבעה המשולשת. לדרשה נוסחים שונים ואני מביאה כאן אחד מהם (מדרש תנחומא דברים, ד'):
שלוש שבועות שהשביע הקדוש ברוך הוא בשיר השירים למה? אחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא יגלו את הקץ, ואחת שלא ידחקו את הקץ, ואחת שלא ימרדו על המלכויות. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מקיימים את השבועות מוטב ואם לאו אני מתיר בשרכם כצבאות וכאילות שאין להם דורש ומבקש, כך לא אדרוש את דמכם.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןמבחינת הרב לנדו וקודמיו לדרך, ולמעשה מבחינת היהדות המסורתית שגדלה על ברכי התרבות התלמודית, הציונות דוחקת את הקץ ומורדת במלכויות (השבועה הראשונה, איסור על גילוי הקץ, מתייחסת לאיסור לחשוף את מועד הגאולה, עניין שמשיחיים אוהבים לעסוק בו). הגישה האנטי-ריבונית ובוודאי אנטי-משיחית שאפה, ובמשך שנים רבות גם הצליחה, להרתיע את הקהילה מפני המשיחיים. מי שידחק בקץ וימרוד באומות העולם – דמו יופקר כדמן של חיות הבר.
אני מקווה שלא נגלה שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ושנצליח לשקם את המדינה כמדינה ריבונית ולא משיחית. מדינה שיודעת את גבולותיה ומגבלותיה ושמחה בהם.
שבת שלום!
Ruhamaweiss1966@gmail.com
