הדי-ג'יי היהודייה עלתה להופיע, מאות אנשים התחילו למחות והניפו כרזות נגדה, בקבוקים נזרקו לבמה והאווירה התחלפה ממסיבה לאירוע אלים ותוקפני. כעבור 20 דקות ירדה הדי-ג'יי מהבמה, ההופעה הופסקה "משיקולי ביטחון" והמוחים ניצחו – האירוע לא הגיע לסיומו.
אפשר היה למסגר את האירוע הזה כעוד תקרית אנטישמית, אחת מני רבות, שהתרחשה בצרפת 2026, מדינה שגלי האנטישמיות בה כבר הפסיקו להפתיע. אלא שהפעם קרה משהו שונה – מדובר בתקרית שהצליחה להוציא מהאדישות גם את אלה שכבר התרגלו למציאות שבה תוקפים יהודים על יהדותם. תקרית שאולי מסמנת את גבולות המחאה.
ברברה בוץ', התקליטנית שהותקפה, גדלה במשפחה יהודית מסורתית, כבת לאם יהודייה אשכנזית ואב ממוצא יהודי-ספרדי ממרוקו. היא לסבית מוצהרת, היא חלק מחיי הלילה וסצנת המסיבות הצרפתית, ויש לה קרובי משפחה בישראל.
מדוע אנשי השמאל הקיצוני שפוצצו את ההופעה שלה סימנו דווקא אותה? לטענתם היא תומכת במדינת ישראל, הביעה אהדה לחקיקה פרו-ישראלית, הופיעה במצעד הגאווה בתל אביב ויצאה נגד אנטישמיות בצרפת אך המעיטה בביקורת על המלחמה בעזה. המוחים, מרביתם ממפלגת השמאל הקיצוני "צרפת הבלתי כנועה" (LFI), טענו שמדובר ב"מחאה פוליטית לגיטימית" נגד עמדותיה של האמנית, אבל לרבים ברור שמדובר היה במסווה לאנטישמיות קלאסית. במהלך ההפגנה נזרקו לעברה בקבוקי זכוכית, והיא ספגה קללות והטרדות קשות ברשתות החברתיות שכללו התייחסויות גזעניות, אנטישמיות והומופוביות.
למה זה יכול להיות קו פרשת המים?
עד כאן הכול כרגיל – אנשים תוקפים יהודים, מוצאים תירוצים על קשר לישראל, ועל הדרך גם מנסים להרוויח עוד נקודות במגרש הפוליטי ולרכוב על הקיטוב בחברה הצרפתית. אבל יכול להיות שהפעם המוחים הלכו רחוק מדי. גל תגובות קשה העלה את השאלה הבסיסית: למי יש בכלל זכות לשפוט את אמנים על מוצאם או דעותיהם?
אגודת Retour de Scène, האחראית על תכנון הפסטיבל, ציינה כי "ביטול מופע על בסיס דעות הוא מעשה חמור שיהפוך ארגונים תרבותיים לשופטים אידיאולוגיים"; סגן ראש העיר לתרבות בגרנובל, אלכסי מונז', שעלה לבמה באותו ערב, הצדיק את הזמנת הדי-ג'יי מטעמי "חופש אמנות ויצירה"; שר הפנים הצרפתי, לורן נונייז, גינה את הפסקת ההופעה וכתב שלאנטישמיות, לאיומים וללחצים אין מקום ברפובליקה. עצומה נגד התקרית, שפורסמה יום לאחר מכן, הדגישה כי "תקיפת די-ג'יי יהודייה לא תשחרר את פלסטין".
(תיעוד המחאה והתקיפה עד שבוץ' ירדה מהבמה)
בהמשך, הדי פיצוץ ההופעה הגיעו בעוצמה רבה לפרלמנט הצרפתי (האספה הלאומית), והאירוע הפך למוקד של עימות פוליטי חריף וישיר בין מפלגות המרכז והימין למפלגת השמאל הקיצוני. נציגי מפלגות המרכז והימין תקפו מעל במת הפרלמנט את חברי הפרלמנט מטעם LFI. הם האשימו את הנהגת השמאל הקיצוני בכך שהיא נותנת גיבוי לפעילים מקומיים שמנהלים "משטרת מחשבות" וסימון מטרות אנטישמי נגד אזרחים צרפתים יהודים.
בתגובה, יו"ר סיעת LFI באספה הלאומית, מתילד פאנו, נאלצה להתייצב מול המצלמות והביקורת. פאנו הגנה באופן חלקי על המוחים, וטענה כי לא מדובר באנטישמיות וכי בוץ' חתמה על עצומה התומכת בהצעת חוק שמטרתה, לטענתה, להשתיק קולות פרו-פלסטיניים.
בעקבות הסערה בפרלמנט וברחוב הצרפתי, שרת התרבות קתרין פגאר התערבה באופן אישי באירוע. היא נפגשה עם בוץ', גינתה את פיצוץ ההופעה בראיונות לתקשורת, וכינתה את האלימות והשלכת החפצים לעברה "בלתי קבילים לחלוטין בדמוקרטיה".
בוץ'. על הכוונת של מפלגת השמאל הקיצוני בצרפת
(צילום: כרזת פסטיבל בפריז)
בוץ' עצמה פרסמה יומיים אחרי התקרית מאמר דעה ב"לה מונד" שבו גינתה "אלימות פוליטית" ו"תגובות משמיצות". היא כתבה: "באותו ערב נחצה גבול. הגבול המפריד בין מחאה לכפייה, בין חילוקי דעות להפחדה, בין דיבור לאלימות. לא הגיבו לאמנית – אלא היא גורשה מהבמה".
חלק מ"פינקווש" ישראלי?
המחאה נגד בוץ' לא התחילה בהופעה בגרנובל. היא סבלה מרדיפה אחרי שהופיעה בקטע מוזיקלי-ריקודי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת פריז 2024, שצופים רבים פירשו כפרודיה על ציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. היא עמדה מול שולחן ארוך ולבשה שמלה כחולה עם כיסוי ראש כסוף גדול שנראה כמו הילה סביב ראשו של ישו, כשהיא מוקפת ביותר מ-12 מלכות דראג משני צידי השולחן – מה שנתפס כמקביל ל-12 השליחים בנצרות. מאוחר יותר על השולחן הופיע גבר בלבוש חשוף וצבוע בכחול בתפקיד דיוניסוס, אל היין היווני.
בעקבות הסערה היא עצמה הפכה למטרה לפגיעה קשה – עורכת דינה מסרה שהיא הותקפה באיומי מוות, עינויים ואונס, וכן הייתה מטרה לעלבונות אנטישמיים, הומופוביים, סקסיסטיים ופוגעניים כלפי משקלה. היא קיבלה "עשרות אלפי הודעות שנאה", וצוות מיוחד הצליח לזהות מאות אנשים ששלחו את ההודעות האלימות ביותר.
בוץ' (במרכז) בקטע מטקס הפתיחה באולימפיאדה
(צילום: חשבון ה-X הרשמי של המשחקים האולימפיים)
למחאה הזאת, שהייתה בעיקר על רקע נוצרי והומופובי, הצטרפו גם טענות לגבי "פינקווש" – שימוש בתדמית פרוגרסיבית וידידותית לקהילה הגאה (+LGBTQ) כדי "להלבין" או להסיח את הדעת מביקורת על מדיניות שנויה במחלוקת – במקרה הזה, מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים. במילים אחרות, הטענה הייתה שישראל עורכת למשל את מצעד הגאווה בתל אביב כדי לשווק תדמית ליברלית, ושהיא משתמשת בזה כדי "להלבין" את המלחמה בעזה.
לגבי בוץ', טענה דוברת "ארגון הסולידריות הטרנסית": "כפעילים.ות טרנסים, אנחנו נגד פינקווש ישראלי. לברברה בוץ' יש תדמית קווירית שמשרתת במלואה אג'נדה פוליטית". מכתב פתוח מטעם קבוצת "Vallées En Lutte" טען שברברה בוץ' "תומכת באופן פעיל במלחמה הקולוניאלית והרצחנית של מדינת ישראל נגד הפלסטינים", וקרא לבטל את הזמנתה לפסטיבלים בטענה שהיא "משרתת את הפינקווש הישראלי", כלשון מנסחי המכתב.
ברברה בוץ'. סובלת מהתנכלויות אנטישמיות
(צילום: Shane Anthony Sinclair / Getty Images)
לגבי הטענות האלה כתבה בוץ' בטור המיוחד כי "האנטי-ציונות שהופעלה בגרנובל הייתה רק המסווה של האנטישמיות. לסימון אנשים ממיעוט מסוים למטרת התקפה, בתואנה של התנגדות לדעתם – האמיתית או המשוערת – אין קשר לניהול דיון דמוקרטי תקין".
בוץ' אף הצהירה: "אני צרפתייה, אני לא ישראלית". היא הוסיפה כי הפוליטיקה והמדיניות של ישראל אינן נוגעות אליה, שהיא מצביעה אך ורק בצרפת, וכי מדובר בערבוב מוחלט ופסול שעושים המוחים בין יהודי צרפת למדינת ישראל. היא הדגישה שהיא אשת תרבות, מוזיקה ואהבה, וכי ניסיונות להוציא אותה מהמרחב הציבורי או להטיל עליה "חרם פוליטי אלים" בשל מוצאה או תפיסה שגויה הם בריונות מסוכנת.
מה יקרה עכשיו?
ברקע הדי התקרית, היא עברה למסלול של חקירה פלילית ענפה והובילה להסקת מסקנות מעשיות, חוקתיות ופוליטיות בצרפת. נפתחה חקירה פלילית רשמית של התובע הכללי שבודקת "פגיעה מכוונת ומאורגנת בחירויות", והמשטרה בוחנת את השלכת בקבוקי הזכוכית וחפצים אחרים לעבר הבמה, הטרדות מילוליות קשות וביצוע מעשי חבלה מכוונים במערכת החשמל של הפסטיבל כדי להשבית את ההופעה. בוץ' ועורכת דינה הגישו תלונות פליליות בגרנובל ובפריז. התלונה הוגשה ישירות נגד מפלגת "צרפת הבלתי כנועה" (LFI), נגד נציגים מקומיים שלה ונגד פעילי רשת. סעיפי התלונה כוללים: הסתה פומבית לשנאה ולאלימות, אלימות בנסיבות מחמירות, פגיעה בחופש היצירה האמנותי ובריונות-סייבר מחמירה.
שרת התרבות קתרין פגאר הודיעה על הסקת מסקנות מבצעית ושיגרה שני חוזרים ממשלתיים דחופים. ההנחיות החדשות מחמירות במידה ניכרת את האכיפה והענישה נגד הפרעה ושיבוש של אירועי תרבות, ומחייבות את רשויות החוק לפעול ביד קשה ובאופן מיידי נגד פעילי מחאה שמנסים לצנזר אמנים באלימות.
האם האירוע יסמן שינוי אמיתי בשטח? קשה כמובן לדעת, אבל לפחות אפשר להתנחם בכך שהוא לא עבר באדישות, ואולי הפעולות שננקטו ירתיעו את המוחים הבאים שינסו לפגוע באמן רק בגלל מוצאו או עמדותיו.
