חשד לפשע שנאה נוסף בארצות הברית: כמה ימים לאחר שמאות מחברי הקהילה היהודית בפסדינה שבקליפורניה התכנסו לציון שנה לשריפת הענק שכילתה את בית הכנסת שלהם, התגלו כתובות נאצה בוטות על קירות המתחם שטרם שוקם.
הרב יהושע רטנר, רב הקהילה, סיפר כי חבר קהילה שעבר במקום ביום ראשון בבוקר נחרד לגלות את הגרפיטי שרוסס בצבע שחור לרוחב קיר חיצוני לבן. על הקיר, שנותר חשוף מאז השריפה, רוססו באותיות דפוס גדולות המילים "RIP RENEE" ומתחתן הכיתוב "FUCK ZIONIZM".
הרב רטנר פירש את האזכור של "Renee" כהתייחסות ישירה לרנה גוד, אם לשלושה שנורתה למוות בשבוע שעבר בידי סוכן משטרת ההגירה במיניאפוליס. באופן אירוני, הרב ציין כי הזכיר את גוד ואת הטרגדיה בתפילה שנערכה לאחרונה בקהילה.
הגרפיטי עורר זעזוע בקהילה, שכן במקום אין כל שילוט המזהה את האתר כבית כנסת או כמרכז יהודי, מה שמעלה חשש למעקב מוקדם או לידע פנימי של המבצעים. המשטרה פתחה בחקירה בחשד לפשע שנאה וונדליזם, והקהילה שכרה חברת אבטחה פרטית שתשמור על המקום.
הוונדליזם התגלה בנקודת זמן רגישה במיוחד, סמוך לאירועי הזיכרון לשריפת "איטון" הקטלנית. השריפה, שהשתוללה בינואר אשתקד, גבתה את חייהם של 19 בני אדם והחריבה אלפי בתים ועסקים במחוז לוס אנג'לס, בהם גם מתחם בית הכנסת "המרכז היהודי של פסדינה" שעמד על תילו מאז 1941.
ההרס בעקבות גל השריפות בלוס אנג'לס בינואר שעבר
(רויטרס)
בתוך הכאוס של אותו לילה, נרשמו גם רגעי גבורה והצלה: החזנית רות ברמן האריס ונשיא הקהילה הצליחו לחלץ את כל 13 ספרי התורה של בית הכנסת רגעים ספורים לפני שהמבנה כולו קרס לתוך הלהבות. כמו כן, ציור קיר נסתר נחשף לעין כול רק לאחר שהקירות סביבו נפלו. בקהילה העריכו כי הציור, סצנה תנ"כית המתארת את בני ישראל נודדים במדבר, צויר ככל הנראה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, אולי כקישוט למסעדה או פונדק דרכים שפעל במבנה לפני שהפך לבית כנסת.
הגילוי נתפס כ"נס קטן" בתוך החורבן, אך למרבה הצער, הקיר שעליו צויר הציור לא היה יציב מבחינה מבנית, וצוותי ההריסה נאלצו למוטט אותו זמן קצר לאחר מכן, לא לפני שחלקים ממנו תועדו ואף ניצלו למזכרת.
בשבוע שעבר התכנסו מאות מחברי הקהילה, שכנים ותומכים תחת אוהל מואר בכחול שהוקם במגרש הריק, במקום שבו עמד פעם ציור הקיר. זו הייתה הפעם הראשונה שבה רבים מחברי הקהילה שבו לאתר מאז האסון. הקהילה, המונה כ-450 משפחות, ספגה מכה קשה: 30 משפחות איבדו את בתיהן בשריפה לפני שנה ו-45 משפחות נוספות נעקרו מבתיהן עקב זיהום, רבות מהן עדיין מתגוררות במקומות אחרים.
עבור דיק וקריסטל דייוויס, שביתם ברחוב סמוך לבית הכנסת נשרף כליל, מדובר בפעם השנייה שהם מאבדים בית לאש באזור זה, לאחר שב-1993 נהרס ביתם הקודם בשריפת "קינלואה". ג'ודי היל, שביתה שרד ברחוב שבו נהרסו תשעה בתים אחרים, אמרה כי היא סובלת מפוסט-טראומה ושקשה לה עם "השקט המצמרר" ששורר כיום בשכונה.
למרות ההרס הפיזי, הפעילות הקהילתית נמשכת במקומות חלופיים כמו כנסייה סמוכה, חצרות פרטיות ואודיטוריום של בית ספר קתולי. מארק אגילניק, חבר קהילה שהגיע ב-2020 משיקגו, אמר כי האסון דווקא הידק את הקשרים בין החברים וגרם להם להבין כי "בית הכנסת הוא הקהילה עצמה ולא מבנה פיזי".
לדברי הרב רטנר, אותה נחישות באה לידי ביטוי בטקס הזיכרון לפני שבוע, שהסתיים ברגע של התעלות: להקת כליזמר מקומית ניגנה את השיר "לחיים" מתוך המחזמר "כנר על הגג", וקהל הנוכחים פרץ בריקוד הורה ספונטני בין ההריסות.
