בספר בראשית מתואר איך אברהם אבינו מגיע לגרר ושם נלקחת ממנו שרה על ידי המלך אבימלך. כאשר בחלום הלילה מתגלה אליו הקדוש ברוך הוא ומזהירו, שואל אבימלך: "הגוי גם צדיק תהרוג"? כלומר, נאמר לי שזאת אחותו ולא רעייתו, ולכן נכשלתי. "בתום לבבי ובניקיון כפיי עשיתי זאת". תשובת הקב"ה: "גם אנוכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת". בהמשך, כאשר אבימלך מוחה בפני אברהם מדוע לא הזהירו שאכן מדובר באשתו, עונה לו אברהם: "כי אמרתי רק אין יראת א־לוהים במקום הזה". כמו כן, הוא מעדכן ששרה היא בת אביו אך לא בת אימו.
ההתרחשות הזאת והשיחות האלה מורות בצורה ברורה על קיום מערכת מוסרית המצופה מהאדם באשר הוא אדם. "תום לב" ו"ניקיון כפיים" הם ביטויים מכוננים המצויים גם בימינו במרכז מערכת המוסר האנושי. מעבר לכך, טיעונו של אברהם אבינו בדבר קיום או היעדר "יראת א־לוהים במקום הזה" מורה לנו מהו המבחן הקובע אצל אבי האומה הישראלית: יראת השם. לא רק זאת, אלא שבפרקי אבות אנטיגונוס איש סוכו דורש מהמאמינים לקיים את התורה שלא על מנת לקבל שכר. עם זאת, את האמירה שלו מסיים התנא במילים: "ויהי מורא שמיים עליכם". גם מי שזוכה לקיים מצוות לשמן ובדרגה הגבוהה ביותר, צריך להיזהר לא להזניח את יראת השמיים הבסיסית.
בימים אלה תחושת התסכול שלי מהחמצת האמור לעיל מתחזקת. כיצד ייתכן שמקיימי מצוות מסוימים, לעיתים אלה העושים זאת בהקפדה רבה, רואים בהיבט "המוסרי" של חייהם דבר נפרד ועצמאי? כיצד ייתכן שדווקא הדרישה והציפייה האמורות אינן המצפן המרכזי של חייהם? המוסר אינו דבר נפרד מאמונתנו. להפך: הוא פועל יוצא הכרחי של אמונתנו במי שאמר והיה העולם. אנו משתמשים במונח "מוסר", אבל למעשה "מוסר אביך" הוא תולדה ברורה של התורה עצמה.
פרופ' מירון ח. איזקסוןצילום: דינה גונהפוליטיקאי שמתיימר לייצג את אמונת ישראל מחויב להקפיד על לשונו, על יושרו, על הבנת הזולת, על זכויות בני אדם, על קיום הבטחותיו, על תמיכה רק בהנהגת מדינה הגונה וזהירה, ועוד. מובן שגם "מהצד השני" הפרדת המוסר מהאמונה היא בעיניי בעייתית ביותר: מי שמתייחס ברצינות לדרישות מוסריות אינו יכול להתעלם לדעתי מהיותו של האדם נברא בצלם א־לוהים, ומכך שבאדם יש רובד רוחני יסודי ומכונן. אבל דבריי כאן מכוונים בעיקר לדוברים בשם מסורת ישראל. אלה שבכנסת ואלה שלהבדיל בבית הכנסת. אלה שעוסקים בהוראה ואלה שזוכים ללמוד.
ידוע לי כי רבים בתוכם דורשים מעצמם לנהוג בדרכי המוסר. אולם דווקא רבים מהפעילים בעולם הציבורי שלנו, נכשלים בכך יותר ומביאים נזק לכולנו ולעצמם. כפי שנאמר: אם אכן יש "יראת א־לוהים במקום הזה", השיח של המפלגות הדתיות וסדרי העדיפויות שלהן צריך לעבור תיקון גדול.
- המשורר מירון ח. איזקסון הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת בר-אילן
