יש משהו נוח למדי בבחירה להסביר לאישה שהבעיה היא ביציבה שלה: תתאמצי יותר. תשני מבפנים. תשכנעי את הרבנים. תפסיקי להצביע להם. כל עצה, כשלעצמה, הגיונית. יש רק אפשרות אחת שאנחנו קצת פחות אוהבים לבדוק: האפשרות שהרצפה עקומה.
זה, פחות או יותר, הסיפור של נשים חרדיות וייצוג. אני מכירה את הרצפה הזאת גם מהחיים שלי. במהלך השנים מצאתי את עצמי במקומות לא מעטים שבהם יכולתי לדבר ולהשפיע. אני יודעת שהדרך לא תמיד חסומה. אבל אני גם יודעת כמה קל להסתכל על מי שהצליחה לעבור ולהסיק שאין מכשול.
גלריה
פעילים נגד הפרדה מגדרית באקדמיה. אי אפשר לנהל בלי הנשים החרדיות את המאבקים הנוגעים להן
(צילום: משנים כיוון)
כששואלים למה אין נשים במפלגות החרדיות, אחת התשובות היא שזה עניינה של החברה החרדית. אם נשים חרדיות רוצות ייצוג, שיילחמו עליו; ואם הן ממשיכות להצביע למפלגות שלא מציבות נשים ברשימה, אולי זה פשוט לא מספיק חשוב להן. יש משהו בטענה הזאת. שינוי בתוך חברה צריך לבוא גם מתוכה. אבל אי אפשר מצד אחד להטיל על נשים חרדיות את מלוא האחריות לשינוי, ומצד שני להניח שאפשר לנהל את המאבקים הנוגעים להן בלעדיהן.
הרי יש כבר נשים שנאבקות למען שוויון. מה בעצם חסר? חסר הקול החרדי. לא מפני שנשים חרדיות צודקות יותר, אלא מפני שהן רואות דברים אחרת. לפעמים הן מבקשות שינוי שאחרות לא חשבו עליו, ולפעמים הן מבקשות לעצור במקום שבו אחרות רוצות להמשיך.
ד"ר נחומי יפה. חרדית שנכנסת לפוליטיקה לא בהכרח פועלת לפי תסריט שמישהו אחר כתב
אני מכירה את זה מקרוב. בעתירה נגד הרחבת ההפרדה באקדמיה, שבה הייתי בין העותרות, ביקשנו לשרטט גבול שונה מזה שביקשו פמיניסטיות חילוניות בעתירות קודמות. לא התנגדנו לעצם קיומם של מסלולים נפרדים בתואר הראשון, שמאפשרים לחרדים רבים לרכוש השכלה. התנגדנו להרחבת ההפרדה לתארים מתקדמים, שבהם היא עלולה להפוך ממפתח שפותח דלתות למחסום שסוגר אותן. לא היינו צריכות שמישהי תחליט בשבילנו איזה משני המחירים חשוב יותר.
הסיפור של רדיו "קול ברמה" ממחיש את הצד השני. במשך תקופה נשים לא נשמעו בשידורי התחנה. בעקבות התערבות הרשות השנייה החלו נשים לעלות לשידור, וארגון קולך ניהל מאבק משפטי נגד מדיניות ההדרה. ומה קרה כשהמיקרופון נפתח? נשים חרדיות השמיעו קול חרדי מאוד. הן דיברו על הנושאים שהעסיקו אותן, בשפה שלהן ומתוך סדרי העדיפויות שלהן. הן לא הפכו לגרסה חרדית של הפמיניסטיות שנאבקו על זכותן לדבר.
בעיניי, זאת בדיוק ההצלחה. אם אני נאבקת על זכותה של אישה לדבר רק בתנאי שהיא תגיד אחר כך את מה שאני רוצה לשמוע, לא באמת נאבקתי על הקול שלה. נאבקתי על עוד רמקול לקול שלי.
הנה דוגמה מהשבוע האחרון. ד"ר נחומי יפה, מועמדת מפלגת הציבור החרדי, התראיינה בפודקאסט של אילון לוי. המפלגה שלה תומכת בגיוס גברים חרדים שאינם לומדים ובצמצום התלות בקצבאות. אבל יפה לא אימצה את המסקנות שלוי ציפה לשמוע: היא לא תמכה בגיוס נשים חרדיות, וגם הגנה על סבסוד התחבורה הציבורית, בטענה שעדיף להרחיב את השימוש בה מאשר לקצץ בהנחות. לוי הקשה עליה. יפה עמדה על שלה.
פוסט ביקורתי של אילון לוי עם קטע מהריאיון עם ד"ר נחומי יפה. עמדה על שלה
אפשר לחלוק על התשובות שלה, כמובן. אבל הריאיון המחיש היטב שאישה חרדית שנכנסת לפוליטיקה כדי לשנות את החברה שלה אינה בהכרח מתכוונת לשנות אותה לפי התסריט שמישהו אחר כתב. זו בדיוק הסיבה שצריך אותה בשיחה.
נשים חרדיות אינן מקשה אחת. יש שרוצות יותר הפרדה ויש שרוצות פחות. יש שרוצות שינוי ויש שחושבות שחלק גדול מהשינוי שמציעים להן מבחוץ הוא בדיוק הבעיה. ככה נראה ציבור.
פנינה פויפרצילום: אלכס קולומויסקיגם אני לא מתיימרת לדבר בשם כל הנשים החרדיות. אני יכולה לדבר בשם עצמי, ואולי בשם עוד כמה נשים שחושבות כמוני. הייתי רוצה שיהיו מספיק נשים חרדיות בשיח הציבורי כדי שאף אחת מאיתנו לא תצטרך להיות "האישה החרדית" בחדר.
זה צריך לעניין גם את הציבור הכללי. כי ההחלטות על הפרדה, השכלה, תעסוקה ומרחב ציבורי אינן נשארות רק בחברה החרדית. הן חלק מהכללים שכולנו חיים לפיהם. אם אנחנו רוצים שהכללים האלה יהיו הוגנים, כדאי שגם מי שחיות עם ההשלכות שלהם יהיו שותפות לקביעתם.
אנחנו לא מבקשות מאחרים לחשוב כמונו. אנחנו מבקשות שלא יחשבו במקומנו. אנחנו לא חייבות להסכים. למעשה, כנראה לא תמיד נסכים, אבל לפחות נוכל להתווכח על רצפה ישרה.
פנינה פויפר היא יזמת חברתית, מייסדת תנועת הציבור החרדי ממלכתי. ביום רביעי (14.10, 19:30) תערוך התנועה כנס במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים, שיעמיד במרכז סוגיות פנים-חרדיות לקראת הבחירות. בכנס צפויים להשתתף השר שלמה קרעי (הליכוד), השר יצחק וסרלאוף (עוצמה יהודית), ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), אמילי מואטי (הדמוקרטים), עליזה בלוך (כחול לבן), יענקי מוזס (ישראל ביתנו), ענבר הרוש גיטי (ישר!), ליאורה אלון (נעם לישראל), נחומי יפה (הציבור החרדי) ולילך חיים אידלברג (עמך ישראל)
