בלפסט, בירת צפון אירלנד, היא עיר שידעה היסטוריה סוערת וסכסוך דמים שהותיר בה צלקות. היא גם עיר הולדתם של ענקים - מהאונייה טיטאניק ועד נשיאה השישי של מדינת ישראל, חיים הרצוג. כיום הקהילה היהודית בעיר, ששורשיה נטועים כאן יותר ממאה שנה, נאבקת להישאר חיה ונושמת. עם פחות ממאה חברים פעילים, סיפורה של הקהילה הוא סיפור של עקשנות, חמימות ופרידה איטית.
במסגרת מסעותיי העסקיים, אני נוהגת להקדיש זמן לחקר קהילות יהודיות מרתקות. במפגש שתואם עבורי מראש עם חברי הקהילה גיליתי שמה שנראה על הנייר כסיפור עצוב של מספרים הולכים וקטנים, הוא למעשה סיפור גבורה אנושי, על קהילה זעירה הנדרשת להתמודד עם קשיים מגוונים ואפילו עם איומי מחיקת היסטוריה - כפי שקרה לאחרונה בשכנה אירלנד, עם הניסיון להסיר את שמו של יליד העיר בלפסט, חיים הרצוג, מפארק בדבלין הסמוכה.
התארחתי לארוחת צהריים חמה בבית הכנסת, ובפגישה עם יו"ר הקהילה היהודית המקומית וסגנו הבהירו לי דבר אחד: בבלפסט, הניצוץ היהודי לא רק שורד - הוא נאבק ומנצח בזכות אותה חמימות, אותה עקשנות, ואותו רצון בלתי מתפשר להיות חלק מסיפור גדול יותר.
הנוכחות היהודית בבלפסט החלה להתגבש ברצינות בסוף המאה ה-19, בעיקר בעקבות גלי הגירה של יהודים ממזרח אירופה (מליטא ומפולין), שנמלטו מפוגרומים וממצוקה כלכלית. כמו בקהילות רבות אחרות בבריטניה ובאירלנד, המהגרים הביאו איתם חריצות ויזמוּת, והתבססו בעיקר בתחומי המסחר והתעשייה.
הקהילה הקימה בתי כנסת ומוסדות קהילתיים. במאה ה-20 הגיע גודלה לשיא, עם כמה מאות משפחות. אחד מבתי הכנסת האורתודוקסיים החשובים פעל במרכז העיר, והיה למוקד החיים הקהילתיים.
תקופת "הצרות" (The Troubles) בצפון אירלנד והמאבק האלים בין קתולים (רפובליקנים/לאומנים אירים) לפרוטסטנטים (לויאליסטים/נאמנים לבריטניה), שהתחוללה מ-1969 ועד שנות ה-90, לא פגעה מבחינה פיזית בקהילה באופן ישיר, אבל לאחר מלחמת העולם השנייה, ובעיקר עם הקמת מדינת ישראל, החלה הגירה נרחבת של צעירי הקהילה. רבים מהם עלו לישראל או עברו לאנגליה, לארצות הברית ולאוסטרליה.
אף על פי שהיהודים לא היו צד בסכסוך, האלימות וחוסר היציבות הפכו את החיים בעיר למאתגרים. הקהילה היהודית הקטנה הרגישה זרה בתוך הפילוג החברתי. רבים נאלצו להתמודד עם השאלה המוזרה: "אתה יהודי קתולי או פרוטסטנטי?" – שאלה המבטאת חוסר יכולת של האוכלוסייה המקומית להכיל זהות שאינה משתייכת לאף אחד מהצדדים.
קהילה קטנה ומבוגרת
נכון לעת האחרונה, מספר חברי הקהילה הפעילים עומד על פחות מ-100 איש (מתוך כ-439 שהזדהו כיהודים במפקד האוכלוסין של צפון אירלנד ב-2021). הקהילה מורכבת בעיקר מאנשים מבוגרים.
מרכז הקהילה היהודית הוא קהילת בית הכנסת העברי בבלפסט (Belfast Hebrew Congregation), הממוקם ברחוב סומרטון (Somerton Road) ומקיים תפילות בנוסח אשכנזי אורתודוקסי. בית הכנסת עצמו יפה ומרשים ביותר, עדות לעושר ולכוחה של הקהילה בעבר. על ארון הקודש כתוב הפסוק "שמע ישראל ה' א־לוהינו ה' אחד".
האתגרים הופכים את השמירה על השגרה של החיים היהודיים כמעט בלתי אפשרית. בשנים האחרונות נאלצה הקהילה להתמודד עם אתגרי גיוס מנהיג רוחני. הרב דייוויד קייל (David Kale) מילא את התפקיד המרכזי עד עזיבתו. לעיתים יש קושי גדול בהשגת מניין לתפילות בימי חול ובשבתות.
במרכז היהודי קיים גם אולם אירועים קטן שבו מציינים אירועים שונים, בית מדרש קטן וכן חדר ישיבות. בבלפסט אין בית ספר יהודי יומי פעיל, והילדים היהודים שבקושי נותרו לומדים בבתי ספר ציבוריים רגילים בעיר.
אין בעיר מוהל מקומי קבוע, והקהילה מסתמכת על מוהלים המגיעים מעת לעת מקהילות גדולות יותר באנגליה, מסקוטלנד או ממדינות אחרות באירופה. המצב בתחום הכשרות מאתגר במיוחד: במהלך השנים נסגרו אטליזים כשרים ומעדניות כשרות שפעלו בעיר, ונכון לעכשיו הקהילה אינה מחזיקה חנות כשרה קבועה ופעילה. למעשה מרבית חברי הקהילה אינם שומרי כשרות ממילא, וחברי הקהילה שכן שומרים נאלצים להזמין בשר כשר מקהילות גדולות בבריטניה (כמו לונדון או מנצ'סטר), או לרכוש מוצרים עם כשרות בסיסית בסופרמרקטים הרגילים.
כאמור, חלק גדול מהפעילות החברתית מתקיימת במתחם בית הכנסת, שם מתקיימות ארוחות כשרות מאורגנות לאירועים ולמפגשי גמלאים, שיש להם ניסיון חיים עשיר כיהודים במקום. ארוחת הצהריים אורגנה עבור חברי הקהילה ואוהבי ישראל שאינם יהודים גם יחד. עבורי הייתה זו חוויה מרגשת במיוחד, והאנשים היו מסבירי פנים, חמים ונפלאים.
בבלפסט יש שני בתי עלמין יהודיים. האחד עתיק ואינו עוד בשימוש, והאחר חדש יותר ופעיל גם בימים אלה.
דגלי פלסטין מול דגלי ישראל
חיים הרצוג, לימים הנשיא השישי של מדינת ישראל, נולד בבלפסט וגדל בדבלין. אביו, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, היה הרב הראשי הראשון של אירלנד. ממש בעת ששהיתי בבלפסט עלתה הצעה במועצת העיר דבלין, בירת אירלנד השכנה, להסיר את שמו של הנשיא המנוח מפארק הרצוג (Herzog Park) בדרום העיר. רעידת האדמה הציבורית בעקבות ההתפתחויות הורגשה עד בלפסט שבצפון אירלנד.
הסערה התחוללה בעקבות קמפיין של פעילים פרו-פלסטינים, על רקע המתיחות הבינלאומית. חלקם דרשו לשנות את שם הפארק ל"פארק פלסטין החופשית" (Free Palestine Park). המהלך התמוה ספג גינוי נרחב לא רק מצד הקהילה היהודית, אלא גם מצד מנהיגים פוליטיים. המועצה היהודית המייצגת של אירלנד אמרה כי הסרת השם תהיה ניסיון למחוק את ההיסטוריה היהודית-אירית ותשלח מסר "פוגע ומבודד" לקהילה היהודית הקטנה. מדובר בביטוי לתחושות אנטי-ישראליות גוברות, שלעיתים מתערבבות עם אנטישמיות, ומקשות על חיי הקהילה. לעת עתה, עיריית דבלין חזרה בה והמהלך הוקפא.
בינתיים בצפון אירלנד, הקהילה היהודית פעילה מאוד במישור החברתי והתרבותי, חרף גודלה המצומצם. היא משקיעה מאמץ רב ביצירת קשרים חזקים עם השכנים הנוצרים, כולל קיום אירועים פתוחים לקהל הרחב ופעילויות משותפות עם ארגונים נוצריים. כמו כן, מתקיימים אירועים חברתיים ופסטיבלי תרבות כמו "Jews Schmooze", שמושכים אלפי מבקרים לא-יהודים.
בדומה למתרחש באירלנד, גם הקהילה בבלפסט מתמודדת עם עלייה באירועי אנטישמיות, כולל גרפיטי ופגיעה בבית הכנסת, אבל לפי דיווחי חברי הקהילה מדובר בעיקר ב"הטרדות מילוליות" ולא באיום פיזי ממשי.
עקב ההיסטוריה של הסכסוך בצפון אירלנד, קיימת רגישות מיוחדת ביחס למצב בישראל. בסיור בבלפסט אפשר לראות שדגלי פלסטין נפוצים בשכונות לאומניות קתוליות, בעוד דגלי ישראל מופיעים לעיתים בשכונות פרוטסטנטיות לויאליסטיות, כמעין הזדהות סמלית שאינה בהכרח נובעת מהבנה עמוקה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
סיפורה של יהדות בלפסט הוא סיפור של קהילה חלוצית שנהפכה לקהילת שרידים. אף על פי שמספר חבריה מצומצם, היא ממשיכה לשמור על ניצוץ יהודי חי בצפון אירלנד, תוך שהיא נשארת עדות להיסטוריה רבת שנים של נוכחות יהודית בפינה המרוחקת של הממלכה המאוחדת.
- אילת מאמו שי היא אשת עסקים, יו"ר לשכת המסחר גיברלטר-ישראל, מרצה בינלאומית, סופרת וחוקרת קהילות יהודיות ברחבי העולם
