מה מחבר בין זוג שנישא בליבורנו שבאיטליה ב-1724, חתן וכלה מתימן וחתונה שנערכה בחיפה בתקופה העות'מאנית? הכתובות שהותירו אחריהן משפחות מרחבי העולם היהודי בגולה, בתפוצות ותקופות שונות מציעות הצצה ייחודית לחיי המשפחה והקהילה היהודית לאורך הדורות, ומגלות כיצד התחייבות משפטית יומיומית הפכה עם השנים גם ליצירת אמנות מרהיבה.
ספריית יד יצחק בן-צבי החלה לאחרונה להנגיש את אוספיה העשירים בפורטל אינטרנט חדש. בחודשים הקרובים יתווספו אליו אוספים נדירים המספרים את תולדות קהילות ישראל, ארץ ישראל וירושלים במאות השנים האחרונות. למעלה מ-200 אוספים לוקטו ונתרמו במשך כמעט מאה שנה, והם כוללים את מיטב אוצרות הרוח והתרבות של עם ישראל. אוסף הכתובות מהווה חלון ראשון וצבעוני במיוחד לעושר הזה.
"מאחורי כל כתובה ניצבים אנשים, והנגשתה מאפשרת לציבור לפגוש אותם דרך שמותיהם, ברכותיהם וההתחייבויות שקיבלו על עצמם", הסביר ד"ר לביא שי, מנהל הספרייה והארכיונים ביד יצחק בן-צבי. "לחוקרים, למורים ולמשפחות נפתח כאן מקור ראשוני שמחבר בין ההיסטוריה הלאומית לבין סיפורו הפרטי של בית אחד. הפורטל מזמין לקרוא את התעודות מעבר ליופיין החזותי - כעדויות לחיי היומיום, למנהגי הקהילות ולדרכים שבהן ביקשו בני זוג להבטיח את עתידם".
כתובה מחיפה, 1875
(צילום: אוסף הכתובות, הספרייה, יד יצחק בן-צבי)
כתובה מירושלים, 1942
(צילום: אוסף הכתובות, הספרייה, יד יצחק בן-צבי)
הכתובה, המוכרת מטקס החופה נועדה בראש ובראשונה להבטיח את זכויות האישה, ולהסדיר התחייבויות כלכליות במסגרת הנישואים ובעת סיומם. נוסחה המסורתי נכתב בעיקר בארמית, אך בקהילות שונות נוספו תנאים שנגעו למגורים, לאיסור על נישואים נוספים ואף להסדרת יציאת הבעל למסעות מסחר ארוכים. לצד המסורת המשפטית, התפתח סביב הכתובות עולם חזותי עשיר.
אוסף הכתובות שפורסם ממחיש את המגוון התרבותי והאמנותי הרחב דרך דוגמאות מרתקות מרחבי העולם. כך למשל, כתובה מפאס שבמרוקו משנת 1895 מציגה כתב רהוט וחתימות מסולסלות ללא מסגרת מצוירת, כאשר שמות בני המשפחה והעדים הופכים אותה למקור מרתק לחקר קשרים משפחתיים. לעומתה, כתובה מליבורנו שבאיטליה משנת 1724 נכתבה על גבי קלף גדול ומעוטר בעושר צבעוני, עם כתר, סמלי מזלות ופסוקי ברכה המקיפים את המסמך המשפטי.
בתימן של שנת 1864 נוצר הרושם הטקסי באמצעות עיצוב האותיות, ברכות ופסוקים, כאשר תאריך הכתובה נכתב למניין השטרות - עדות להתמדתה של מסורת הלכתית עתיקה. בחיפה העות'מאנית של שנת 1875 שולבו עיצובים של קשת, דגים, סהר וכוכב, מראה המבטא מפגש מרתק בין מסורת יהודית לתרבות המקומית הסובבת.
כתובה מתימן, 1864
(צילום: אוסף הכתובות, הספרייה, יד יצחק בן-צבי)
כתובה מפאס, מרוקו, 1895
(צילום: אוסף הכתובות, הספרייה, יד יצחק בן-צבי)
תהליכי המודרניזציה ניכרים היטב בכתובה מירושלים משנת 1942, העשויה טופס מודפס המשלב איורים של המקומות הקדושים כמו קבר רחל, הכותל המערבי ומקום בית המקדש. בשולי כתובה זו אף הוספה הערה אנושית ומיוחדת, לפיה הכלה התחייבה "להשגיח על ילדים אשר לו מאשתו הראשונה ולעשות להם כל צורכם... עד שיתחתנו", ולצד זאת נדרשו הילדים כי "גם המה יעשו לה כבוד".
ד"ר יניב מזומן, מנכ"ל יד יצחק בן־צבי, הסביר כי "הכתובות הן הרבה יותר ממסמכים משפטיים או יצירות אמנות: הן עדויות לחייהם של בני אדם וקהילות, לרגעים שבהם ביקשו זוגות להתחיל את חייהם המשותפים ולדרך שבה כל קהילה העניקה לרגע הזה את ביטויה הייחודי. פתיחת האוסף לציבור מאפשרת לכל אחת ואחד להתבונן בפרטים, לקרוא את הסיפורים שמאחורי השמות והברכות, ולגלות כיצד חיי היומיום של משפחות וקהילות מצטרפים לפסיפס הרחב של ההיסטוריה היהודית. זהו צעד נוסף במאמץ של יד יצחק בן-צבי להנגיש את אוצרותיו לציבור בארץ ובעולם, ולעורר סקרנות, מחקר והיכרות עם העושר התרבותי שלנו"
