לעיתים מזומנות אנו מתבשרים על פרשה או פרשייה חדשה במחוזותינו. בדרך כלל הכותרת הזאת מעידה על אווירה דרמטית, הכוללת רמיזה לסוד גדול שעוד ידובר בו בפירוט. בכך המושג "פרשת השבוע" המלווה את עמנו בכל דורותיו, נתפס במשמעות חדשה ושונה לחלוטין, לפחות לכאורה.
ישנם אלה המוצאים בפרשת השבוע שבתורה רמז כלשהו (על פי נטייתם הערכית או הפוליטית) לפרשה האקטואלית ואז הם נהנים להציג בפנינו גם את הידיעות "המתפרצות" וגם את הסימוכין הוותיק והנאמן. נדמה שמבנה מחודש זה מחמיץ את האתגר שבמשמעות המקורית של המונח "פרשת השבוע".
(צילום: Shutterstock)
לדעתי אין מדובר רק בכותרות של מה שאנו עומדים לקרוא בשבת, מתוך התורה. המהלך נרחב מכך ומציין את שמה של השבת בכללה. מכאן שקריאת פרשה מסויימת דווקא בשבת הוא כמובן עניין חשוב ומרכזי, אבל הוא גם זה שקובע את המהות הפנימית של אותה שבת. אם נצרף לכך את העובדה שגם ההפטרות של הפרשות מהנבואה נבחרו על ידי חכמים על פי קרבתם לנושאי הפרשה, נבין עוד יותר שמהלך תודעתי שלם ומובהק גובש בעבורנו.
ההפטרה בדרך כלל מפתיעה בכך, שקשריה עם הפרשה עמוקים ומרובים יותר ממה שנראה לנו ממבט ראשון. בין שמדובר באזכור של דמות הרלוונטית לפרשה, בין שמדובר במונחים דומים ומפתיעים ובין שניתן לתפוס הבנות נוספות של הפרשה דווקא בעזרת פסוקי ההפטרה. אבל העניין אינו עוצר בכך: זאת פרשת השבת ופרשת השבוע כולו גם מבחינה אתגרית.
עלינו לנסות ולפצח עניינים מהותיים מהפרשה, הנוגעים דווקא לימינו אלה ולמצבנו הנוכחי. עלינו לנסות וללמוד מקטע זה שבתורה הנצחית והפלאית "מה זה אומר לנו כאן ועכשיו". הפרשה היא איפוא לא רק פרשת השבוע במובן הפורמלי והמחייב, אלא גם במובן של הצבת אתגר בפנינו להפוך אותה בפועל במחשבה ובשיחה לפרשה של השבוע "שלנו", למה שקורה בזמן הזה מבחינתנו.
אם משה רבנו מזכיר באותה פרשה למשל עניין הנהגתי, אנו צריכים לבחון את יחסינו למושג ההנהגה העכשווי מתוך דבריו של משה. אם עם ישראל נמצא במלחמה בפרשת השבוע, אנו צריכים לשאוף להמשיך את "שיחת" פרשת המלחמה הזאת למאבקים שלנו. הנבואה אינה מסתכמת בציפיות לעתיד, אלא הרבה מעיסוקה הוא פענוח והגדרה של ההווה. לפיכך פרשת השבוע תהפוף בפועל לכזאת בעבורנו כאשר ננסה ללמוד ולהעמיק בחיינו העכשוויים מתוך קריאת המציאות שלה.
כאן אכן ראוי לקשור את פרשת השבוע "לפרשיות" השבוע המתפרסמות בהתלהבות תקשורתית. ייתכן מאוד שהדומיננטיות של פרשת השבוע המקורית תעמיד באור אחר את עדכוני ההווה, ותסייע לנו להתייחס אליהם בכבוד ובזהירות גם יחד. באופן זה של קריאת התורה כקריאת ההווה ושל דומיננטיות של פרשת השבוע המקורית, נוכל אולי לשמור על נפשותינו, במובן העמוק של שמירת נפש, ולהתיחס בקצת פחות התרגשות לארועים שחלקם מפיצי קולות אך גם מהירי העלמות.
פרופ' מירון ח. איזקסוןצילום: דינה גונה
במידה מסוימת גם המונח החשוב של "בחירות", ראוי להתייחסות דומה. הוויכוח על קיום הבחירה החופשית של האדם עתיק ומורכב. מה שברור למדי שגם אלה מתוכנו המפקפקים בקיום בחירה חופשית ממשית, בפועל מתנסחים כאילו היא קיימת. אחרת לא היינו מרבים להטיל (לדעתי בצדק) אחריות על האדם למעשיו, ולא היינו נוקטים עמדות נחרצות או ברורות בסוגיות רבות.
המונח בחירות חיוני לחיינו הדמוקרטיים במדינת ישראל, וכמו שיש אדם בכיר (לפחות בעיני עצמו) ולא בכיר (לפחות בעיני אחרים), כך יש אדם בחיר במובן של אהוד, מקובל, בעל סיכוי, ואדם שפחות בחיר, או כלל לא בחיר. גם כאן ראוי שלא להחמיץ את הבחירות, לא רק במובן הדמוקרטי היסודי, אלא גם את הבחירות החיוניות לחיינו. אדם חש ללא הרף את עצמו בוחר מהלך כלשהו בין אפשרויות. מבחינה תחושתית אנו נוטים להסיק שממש המון רב של החלטות מצפות להכרעותינו, החל ממה נאכל באותו יום ועד כיצד ננהג בשאלה מוסרית כבדה שמופיעה בחיינו.
מאמר חז"ל "הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים", מניח מרחב רב לאחריות האנושית, שהרי יראת שמים שלנו אמורה לבוא לידי ביטוי במישורים משמעותיים ביותר בחיינו. יש לזכור איפוא "שהבחירות" היסודיות של חיינו קודמות לכל עמדה פוליטית ונוגעות ליסודות חיינו. אולם כפי שפרשת השבוע המקורית יכולה לחבור לפרשת האקטואליה השבועית, מבחינה לימודית או מעשית, כך הבחירות הפנימיות שלנו עשויות לעמוד למבחן משמעותי ביותר במהלך של בחירות פוליטיות. במדינת ישראל ראוי לזכור שהבחירות האנושיות העמוקות ביותר חלות תמיד ולא רק "בתקופת בחירות", אבל שלעיתים הבחירות לכנסת הן כה משמעותיות עד שגם הן כשלעצמן דורשות את מיטב שיקול הדעת שלנו.
המשורר מירון ח. איזקסון הוא פרופסור לספרות באוניברסיטת בר-אילן
