יוחנן חייט, זמר ויוצר בן 36 מבית שמש, נשוי ואב לארבעה, לא תכנן להתגייס לצה"ל באמצע החיים – עד שהמציאות גרמה לו להבין שהוא רוצה להיות שותף במאמץ המלחמתי, ויהי מה. "בעקבות 7 באוקטובר, שכמובן זעזע את כולנו, אני ואשתי דיברנו בינינו וניסינו להבין איך אנחנו חלק מהאירוע. הרגשתי שמשהו חסר", הוא מסביר. הוא החליט להתגייס לשירות קרבי במסגרת חטיבת חשמונאים, במסלול חדש המיועד לחרדים מבוגרים.
חייט גדל בבית חרדי אמריקני. הוא בנו של הרב ברוך חייט (צ'ייט), מוזיקאי ומלחין שכמה מלחניו התפרסמו גם מחוץ לחוגי המוזיקה החסידית – בין השאר הלחין את השירים "מי האיש" ו"כל העולם כולו (גשר צר מאוד)".
אפשר לומר שאביך נתן לך השראה להיות מוזיקאי?
"זה פשוט קרה באופן טבעי, נחשפנו למוזיקה מגיל צעיר. הוא כל הזמן ניגן בבית, שאבתי השראה ממנו וגם מהאחים הגדולים שלי. בזמירות שבת הוא שר את הלחנים שלו, הוא כל הזמן הלחין לחנים חדשים ו'בחן' אותם עלינו לאורך השנים. עד היום. בלי עין הרע, הוא בן 80".
בשנים הראשונות לנישואיו עבד יוחנן בבנק. "אחרי שנתיים-שלוש אבא שלי ישב איתי לשיחה ואמר שהוא רוצה מאוד שאבוא ללמד בישיבה – ישיבת מערבא, ישיבה תיכונית חרדית פורצת דרך שהוא פתח לפני יותר מארבעים שנה", הוא מספר. "אחרי המון מחשבה עזבתי את הבנק והלכתי ללמד אצלו ובישיבה נוספת. עשיתי את זה במשך קרוב לחמש שנים. במהלך השנים האלה פרצה המלחמה".
(הקליפ לשיר "שלום" של יוחנן חייט. נוצר מתוך מחשבות על השיח והפילוג בחברה הישראלית)
איך הוא הגיב על ההחלטה שלך להתגייס באמצע החיים?
"ישבתי איתו במשרד בישיבה ואמרתי לו שאני חושב לעשות את הצעד הזה. הוא הבין לגמרי את התחושות שלי, את הרצון להיות שותף ולשאת בעול, את העניין של 'לא תעמוד על דם רעך'. הוא סיפר לי שכאשר פרצה מלחמת יום כיפור ב-1973, והוא היה אזרח אמריקני שעוד חי אז בארצות הברית, הוא גם הרגיש צורך לעזור ולתרום איך שהוא יכול למה שקורה פה. אז הוא הלך לשאול את הרב משה פיינשטיין, שהיה אחד מגדולי הפוסקים בארה"ב בזמנו, האם מותר לו ללכת לארץ ישראל, שזה מקום סכנה, כדי לחזק חיילים. הוא קיבל את הברכה של הרב פיינשטיין, טס לארץ והתחיל לעבור במוצבים. הוא שר לחיילים, חיזק אותם, דיבר איתם.
"הוא הבין את הצורך והרצון שלי להיות שותף ולא להרגיש מנותק מהכלל. בגדול הוא נתן לי את ברכתו, הבין ותמך. אני חושב שיש לו הרבה נחת מזה. אני לא יכול לדבר בשמו, אבל אני חושב שהוא גם רואה הרבה ערך מוסף בהקמה של חטיבת חשמונאים. יש פה בשורה גדולה, ואני מקווה שעם הזמן יבינו את גודל האירוע".
הרב ברוך חייט. הגיע במיוחד מארה"ב כדי לשיר לחיילים במלחמת יום כיפור
(צילום: אביעד בן סימון, ישיבת "מערבא")
לאחר השלמת ההכשרה השתתף חייט עם חבריו בפעילות מבצעית בצפון במשך מספר שבועות. בימים אלה הם ממתינים להקמת הגדוד ולהשתלבות במערך המילואים. עד אז, הוא הספיק לאחרונה לסגור מעגל וללכת בדרכי אביו, כשנסע להופיע בפני חיילים במוצבים ובחזית. "קשוח שם. לא הבנתי את זה עד שהייתי שם, ואני רק נכנס ויוצא, הלוחמים נשארים זמן ממושך. יש שמירות ופעולות בשעות לא שעות, זה שוחק", הוא אומר. "כשהגדוד יוקם אנחנו אמורים לתפוס קו לכמה חודשים".
לקבל פקודות ממפקדים בני 20
הוריו של יוחנן חייט עלו לישראל מארצות הברית והוא התחנך כל חייו במסגרות חרדיות. עד לגיוס עבד כר"מ (רב-מחנך) ולימד גמרא, ובמקביל עסק בכתיבה, בהלחנה ובשירה. לדבריו, ההחלטה להתגייס לצה"ל לא נולדה ביום אחד. "הרגשתי שקשה לי להמשיך לחיות כאילו שום דבר לא קרה, ושאי-אפשר להתעלם ממה שעם ישראל עובר", הוא אומר.
לצד התחושות הכלליות שעלו בעקבות המלחמה, הייתה גם סיבה אישית מאוד. אחד מאחיו משרת במילואים בחטיבת אלכסנדרוני, ומתחילת המלחמה שירת מאות ימים במילואים. "ראיתי אותו שוב ושוב עוזב את אשתו והילדים ויוצא לעוד סבב בלבנון, בעזה או בסוריה", הוא אומר. "שאלתי את עצמי למה לי יש זכות להמשיך את החיים כרגיל בזמן שהוא נותן כל כך הרבה מעצמו למען כולנו. לא הייתה לי תשובה טובה לשאלה הזאת, וזה ישב עליי חזק. זה באמת הציק לי, זה צרם לי. הרגשתי שמשהו פה לא הוגן ולא נכון".
("מי האיש" – הלחן של ברוך חייט בביצוע חוה אלברשטיין. "נחשפנו למוזיקה מגיל צעיר")
הוא התחיל לבדוק אילו אפשרויות עומדות בפניו בגילו. "הרבה אנשים שאני מכיר התגייסו לתוכנית שלב ב', שכוללת טירונות מקוצרת של שבועיים. נרשמתי לזה, אבל הרגשתי שזה לא מספיק", הוא מתאר. "גיסי התגייס לחטיבת חשמונאים, שגייסה במקביל לסדיר גם פלוגת מילואים, להכשרה מלאה כלוחמים".
אף על פי שלא ידע למה בדיוק לצפות, החליט להצטרף. ההכשרה, הוא מעיד, הייתה מאתגרת במיוחד. במשך כחצי שנה כמעט לא שהה בבית, למעט שבתות, ולעיתים אף פחות מכך. לצד הקושי הגופני, התמודד גם עם אתגרים משפחתיים ומנטליים לא פשוטים. "אחד הדברים המוזרים היה למצוא את עצמי בגיל 36, נשוי ואבא לארבעה, מקבל פקודות ממפקדים בני 20", הוא אומר בחיוך. "פתאום אומרים לך לרוץ, לרדת ל'מצב 2', לעמוד במסדר או לצאת לעוד משימה, ואתה פשוט עושה. זה דורש הרבה ענווה והרבה הסתגלות".
הקושי הגדול ביותר היה המרחק מהבית. "לעזוב אישה וילדים לתקופה ארוכה כל כך זה לא דבר פשוט", הוא משתף. "מצד שני, היו איתי הרבה חבר'ה באותו מצב בדיוק, וזה נתן הרבה כוח. לאט-לאט התקדמנו, שלב אחרי שלב, עד שסיימנו את ההכשרה".
יוחנן חייט. "אנחנו חלק ממשהו היסטורי"
ככל שהתקדם במסלול, הרגיש שההחלטה מקבלת משמעות רחבה יותר. "הבנתי שאנחנו לא רק עוברים מסלול קרבי, אלא שאנחנו חלק ממשהו היסטורי", הוא אומר. "אנחנו שותפים להקמה של מסגרת חדשה עבור הציבור החרדי. פגשתי הרבה אנשים טובים שרוצים לתרום ולשרת, אבל חשוב להם לעשות את זה בלי לוותר על אורח החיים החרדי שלהם. הבנתי עד כמה חשוב שתהיה מסגרת שבאמת מאפשרת את זה. אם רוצים שעוד חרדים יוכלו לבחור להתגייס בעתיד, חייבת להיות אפשרות לעשות את זה בצורה שמכבדת את העולם שממנו הם באים ואת הערכים שעליהם גדלו".
לצד המדים, חייט ממשיך לטפח גם את הקריירה המוזיקלית שלו. לאחרונה הוציא את הסינגל הרביעי שלו, "שלום", העוסק בשיח הציבורי בישראל ובקיטוב הגובר בין חלקי החברה. "השיר נכתב מתוך מחשבות על השיח והפילוג בחברה הישראלית, ועל הצורך לעצור לרגע, להקשיב ולהבין שגם לצד השני יש מקום", הוא מסביר. "המסר המרכזי הוא שלמרות כל המחלוקות וההבדלים, בסופו של דבר כולנו בני עם אחד".
הוא אומר שתקופת השירות העניקה למילים האלה משמעות עמוקה עוד יותר. החיבור בין עולמו המוזיקלי לשירות הצבאי מתבטא גם בקליפ לשיר, שחלקים ממנו צולמו במהלך המסע המסכם ובטקס הסיום של הכשרת הלוחמים בחטיבת חשמונאים. מבחינתו, מדובר בשני עולמות שאולי נראים לעיתים רחוקים זה מזה, אבל בשנה הזו התחברו לכדי סיפור אישי אחד, המשלב יצירה, שליחות ותחושת אחריות כלפי החברה הישראלית.
