רחבת הכותל המערבי העליונה מוכרת לכל יהודי בעולם, שם מתקיימים אירועים המוניים, טקסים מרגשים, תפילות בחגים וביום ירושלים אלפים צועדים עם דגלי ישראל. אך מה שפחות ידוע הוא שבשנים האחרונות הרחבה המתויירת ביותר בארץ תלויה באוויר על עמודים, בזמן שמתחתיה נחשפת בשנים האחרונות עיר תחתית עתיקה. מדובר בשכבות על גבי שכבות של היסטוריה מתקופות שונות, שהולכת ומתגלה בעבודה שמובילה הקרן למורשת הכותל.
בגמרא מובא דברי רבי יוחנן: “אמר הקב״ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה”. אמנם מדובר באמירה בעלת משמעות רוחנית, אך גם במעמקי הרי ירושלים - ובמיוחד באזור הסמוך להר הבית - “ירושלים של מטה” נחשפת ומספרת את סיפורה של הבירה ואת הקשר העמוק שלה לעם היהודי.
מתוך הרחבה בבניין של הקרן למורשת הכותל יורדים במדרגות לעיר התחתית שלא מפסיקה להפתיע. "קודם כל להבין איך תולים את רחבת הכותל באוויר, צריך לחזור למרץ 2020. מדינת ישראל נכנסה לסגר, וגם מנהרות הכותל נסגרו. לראשונה הורגשה מציאות בלתי נתפסת שבה אפילו רחבת הכותל, מקום שפועל בכל שעה ובכל יום בשנה, נסגרת לציבור. בירושלים רגילים לראות את הכותל כבית שלא נסגר לעולם, אפילו בלילות של שלג", מספרת רחלי חדד מהקרן למורשת הכותל.
חדד הוסיפה: "אך דווקא בזמן שבו הרחבה התרוקנה מאנשים, ניצלו זאת במנהרות הכותל כדי לקדם עבודות הנדסיות חסרות תקדים. בתוך שבעה שבועות נוצקו 52 עמודי בטון בעומק של שמונה מטרים, שנושאים כיום את הרחבה העליונה. לאחר מכן פתחו את הריצוף מעל, יצקו רצפת בטון חדשה והחלו בחפירות שמתחת לפני הקרקע".
מתחת לאדמה מתגלית ירושלים ההיסטורית, מטרים בודדים מהיכן שחיילים נשבעים להגן על מדינת ישראל. "באחת החפירות התגלה בית בן ארבעה חדרים מתקופת ימי הבית הראשון, מלפני כ 2,700 שנה. המבנה, המכונה בית ארבעת המרחבים, דומה לממצאים שנחשפו גם בעיר דוד", מספרת חדד.
לדבריה, "בתוך הבית נמצאו ידיות חרס ששימשו לקנקנים שבהם הועבר מס למלך בירושלים. על אחת הידיות הופיעה הכתובת למלך, לצד ציון מקום המוצא סוכו, המזוהה עם תל סוכו שליד בית שמש. הממצא מאפשר לחבר בין הארכאולוגיה לבין ארון הספרים היהודי, שכן גם במסכת אבות מוזכר אנטיגונוס איש סוכו. כך, אחרי אלפי שנים, אפשר עדיין לזהות את הקשר בין הממצאים הקדומים לבין המפה והמסורת היהודית".
זוהי נקודה אחת מתוך המרחבים שהתגלו במרחב התת קרקעי, בהמשך, בין עמודי הבטון מציגה חדד נקודה נוספת. "במהלך הסיור תוארה ירושלים הרומית שבנה הקיסר אדריאנוס לאחר חורבן בית המקדש השני ובתקופת מרד בר כוכבא. אדריאנוס ביקש למחוק את הזהות היהודית של העיר: הוא שינה את שמה לאיליה קפיטולינה, בנה בה עיר רומית ואסר על יהודים להיכנס אליה. הרחובות המרוצפים נבנו כך שכרכרות יוכלו לנוע מבלי להחליק, וסביבם פעלו שווקים סואנים. בתוך כל השפע הזה לא היו יהודים", סיפרה חדד.
היא הוסיפה כי "העובדה שכיום יהודים צועדים שוב על אותן אבנים לאחר כמעט אלפיים שנה מוצגת כהמשכיות היסטורית, יחד עם הסיפור המשפחתי על הסבתא שנמלטה מפולין ערב מלחמת העולם השנייה, אני חושבת שאם היו אומרים לה שהנכדה שלה תעמוד בירושלים איפה שליהודים היה אסור להכנס, כנציגה של הגוף שמספר את הסיפור של המקום הזה, היא הייתה דומעת ואומרת 'היינו כחולמים'".
הממצא המרגש ביותר עד כה מופיע בצעידה מפותלת בין שקי החול שנערמים בחפירות, בין קולות הקידוחים ועובדי רשות העתיקות שמסננים חרסים ומטבעות שנמצאו בעפר.
"בחנוכה האחרון נחשף באזור החפירות גם מקווה טהרה מתקופת הבית השני. הארכאולוגים זיהו תחילה מדרגות של בור מים, אך בהמשך הבינו שמדובר במקווה ששימש את עולי הרגל בדרכם להר הבית", סיפרה חדד. "סביב הר הבית נמצאו עשרות מקוואות, ובמנהרות הכותל לבדן כמה מהם. מה שמייחד את המקווה הזה הוא המדרגות הלא סימטריות שבו, שנועדו לגרום לאדם לעצור ולהתרכז בכל צעד. כך נוצרה הכנה נפשית רגע לפני העלייה להר הבית. תיאורי העלייה לרגל מדגישים את השיירות, המוזיקה והמפגש האנושי שהיו מתנקזים לרגע השיא של ההגעה לירושלים ולבית המקדש".
במקווה התגלה עוד ממצא, אפר שריפה מחורבן הבית. "האפר הזה מלמד על קטסטרופה גדולה שהייתה פה, קרב נוראי בימי החורבן בירושלים, כשמסתכלים כאן על מקום שמחבר עבר והווה הוא בעיניי גם אזהרה לעתיד, לאן החברה שלנו הולכת", אמרה חדד.
חדר נוסף שהתגלה בתחתית החפירות, בשכבה התחתונה עד כה היה ככל הנראה מבנה ציבור שמלמד גם הוא על התקופה. "מצאנו שם נר חרס שלם וכוס שתייה מאבן", היא מספרת "בגלל ההקפדה על הלכות טומאה וטהרה השתמשו בכלי אבן באותם ימים. אני רק מנסה לדמיין את עצמי עושה ארוחת ערב לילדים עם כלים כאלה שהשטיפה שלהם בכיור תהיה עד למחרת".
