כשדוד בן גוריון הקים את המדינה הוא הבין שהצבא צריך להיות מקום לכולם. הוא פירק את המחתרות, וכמובן לא רק את אצ"ל ולח"י אלא גם את הפלמ"ח. הוא גם הבין שכדי לחיות ביחד צריך להגיע לפשרות. הוא הבין שלשם כך המטבח חייב להיות כשר, ועוד כמה דברים שאִפשרו להקים צבא אחד.
כדי לחיות ביחד צריך פשרות. כך הצלחנו לחצות יותר משבעים שנות צבא ומדינה. לאף אחד לא היה קל. בשירותי הצבאי הייתי במוצבים קטנים בלבנון. לרוב הגעתי למוצב והמטבח היה טרף. לא צעקנו, רק הכשרנו. יבואו חיילים דתיים מיותר משבעים שנות צבא ויספרו כמה היה קשה.
4 צפייה בגלריה
חייל עם תפילין, ארכיון. להיפרד לצבא דתיים וצבא חילונים? כך חברה מתפרקת
(צילום: Alexi J. Rosenfeld / Getty Images)
השאלה הגדולה היא האם רוצים להיות ביחד. התשובה הראשונית היא שאם לא נהיה ביחד, לא נהיה כלל. אבל בדיוק על הנקודה הזו מערער בג"ץ בדבר השירות המשותף. ראשי ישיבות ההסדר הודיעו שמבחינתם זה קו אדום. אז מה הפתרון? לחלק את הצבא לשניים, להפריד אותו לצבא החילונים וצבא הדתיים, ואנה אנו באים?
בחוגים דתיים מסוימים מדברים על כך שצריך להתייאש מן ה"יחד" ולהתגייס לחטיבת חשמונאים. כך חברה מתפרקת. במקום הזה לבג"ץ היה אסור בשום פנים ואופן להיכנס. זו החלטה חברתית, אבל בג"ץ אינו יודע את גבולותיו.
כרגע יש סטטוס-קוו. יש חיילות בצה"ל. חיילות ממלאות תפקידים חשובים, וחלק ממעשיהן במלחמה הזו יירשמו בדפי ההיסטוריה. חלק מאותן חיילות הן תלמידות אהובות שלי. הסטטוס-קוו הושג לאחר דיונים, בהסכמה ובפשרה. ראשי הישיבות של הציונות הדתית אינם מוכנים שתלמידי הישיבות ישרתו ביחידות מעורבות. והנה, עכשיו כל ההסכמות מופרות. התחושה בקרב ראשי ישיבות ההסדר היא שכל הסכמה סופה להיפרם ולהתבטל.
תרשו לי להוסיף ממד אישי. כבר שנים אני וחבריי פועלים למען ה"יחד" של עם ישראל. בשנת הרפורמה במערכת המשפט הקמנו קבוצה שקראה לעצור את הרפורמה. לא היינו חסידי אהרן ברק. להפך. אני, שמאמין בעליונות מערכת המשפט, חשבתי שאהרן ברק ערער את אמון העם במערכת. חשבנו שחלק מסעיפי הרפורמה ראויים.
בכל אופן היינו נגד ברפורמה. השקענו מאמצים רבים ונכשלנו. ניסינו מאחורי הקלעים ולפניהם לעצור, ונכשלנו. בקבוצה היו חברים רבים, ובהם ראש ישיבת מעלה אדומים הרב יצחק שילת, ראש ישיבת הר עציון הרב יעקב מדן, ראש ישיבת אורות שאול הרב תמיר גרנות, נשיא ישיבת עתניאל הרב בני קלמנזון, ועוד ועוד.
הרב מדן נאם בהפגנות נגד הרפורמה. גם אני הקטן נאמתי בהפגנות. למה התנגדנו? כי חשבנו שבמדינה כמו שלנו צריך לעבוד ברגישות. במדינה כמו שלנו, גם אם יש רוב של 61 בכנסת, צריך להבין שזה כואב לשמאל ולכן לעצור את הכול. הרוב היה בעד הרפורמה, ובכל אופן קראנו לעצירתה.
4 צפייה בגלריה
מפגש רבנים מהציונות הדתית בעקבות פסיקת בג"ץ, שלפיה על צה"ל לשלב לוחמות בשריון במערך המתמרן
במדינה כמו שלנו, כשהורים שולחים את ילדיהם לצבא ויודעים מה עלול חס וחלילה לקרות, חוסר התחשבות ברגישויות הוא דבר נורא. אני מאמין בזה ולא מצטער על עמדתנו.
אבל כשאנחנו צועקים שהשירות המעורב הזה בשריון הוא קו אדום, אני לא מוצא רגישות לצרכים שלנו. כך אי אפשר לנהל חברה, כך חברה מתרסקת. בסטטוס-קוו, בן גוריון הבין שצריכים להגיע להסכמות. אילו בג"ץ היה קיים ומתערב בנקודת הזמן ההיא, אולי הוא היה דורש עוד חדר אוכל צבאי למי שאינו אוכל כשר? זאת הדרך לפירוק.
אני עזבתי את רוב קבוצות השיח עם השמאל, כי בקבוצות רבות לא מצאתי שם שום קשב או רגישות. זה פוגע. אי אפשר להמשיך כך. אני רועד מקואליציה שיאיר גולן יהיה חבר בה. במקום בג"ץ דרוש שיח אחר.
יש חרדים שמקבלים מהצבא הכול, אבל בינתיים הזלזול בסרוגים נמשך. אנחנו יכולים להיהרג נהדר, אבל להתחשב ברגישויות שלנו זה מוגזם?
הרב אביה הכהן הוא רב-מחנך בישיבות ובמדרשות לבנות, חוקר תנ"ך ותושב אלון שבות, מייסד הארגון "בעד התיישבות – נגד אלימות"
