אנחנו הילדים החרדים של חורף שנת 26
סיפרו לנו שחוק הגיוס הוא שואה, הרגילו אותנו לשיר "נמות ולא נתגייס", לימדו אותנו שהחוק הוא "שלטון הכופרים" ואין גבולות להתנגדות. בעצימת עין לימדו אותנו לסכן את חיינו בעמידה על פיגומים ומנופים, בחסימת מכוניות נוסעות, בעימותים ובהשלכת חפצים. צייתנו וראה, הנה מוטלות גופותינו.
המנהיגים שאמורים לייצג אותנו חברו לאיש עם סיכת חבל התלייה, והם מלמדים אותנו שהחרדים מורמים מעם והערבים לא זכאים להגנה. ועכשיו יוסף אייזנטל בן ה-14 איננו. הנהג שהותקף אולי יואשם בהמתה ואנחנו אולי נואשם במשהו, אולי לא. חברי הכנסת והרבנים יטפחו על שכמנו, ברחובות ירושלים ובני ברק יערכו למעננו מצעדי גבורה. ההפקרות תגבר, המוות והשנאה יאמירו. הסתכנו בשירות המנהיגים וראה, הנה מוטלות גופותינו.
ח"כ מאיר פרוש טוען: "מרעיבים ילדים"
(צילום: ערוץ כנסת)
השבוע, פוליטיקאי שאמור לייצג אותנו השתמש באמנת האו"ם לזכויות הילד כדי לתקוף סנקציות נגד חייבי גיוס שלא התייצבו: "זה תואם את אמנת האו"ם שישראל חתומה עליה? שמרעיבים ילדים קטנים?" הוא שכח לציין שהוא, בסירובו להקנות לנו ידע חיוני, האחראי העיקרי להרעבתנו. הוא וחבריו יודעים שככל שאנחנו רעבים יותר, מפלגותיהם חזקות יותר.
אביר "אמנת זכויות הילד" מקווה ששכחנו איך איפשר לעבריין המין ברלנד להשתתף בהדלקת מדורה חגיגית במירון, או את תמיכת שר הבריאות לשעבר, ליצמן, באנסת הילדות מלכה לייפר. הוא וחבריו מקווים ששכחנו ונוסיף לשכוח שהם אחראים לרעב שלנו, לפגיעות אנחנו סובלים מהן, לשבאבניקים שמסתובבים חסרי מקצוע ברחובות ולמשפחות מרובות ילדים ונטולות פרנסה.
אנחנו הילדים החרדים של חורף שנת 26
ואנחנו נלמד את מנהיגינו תורה (זו לא אשמתם שהם לא יודעים, הם עסוקים בפוליטיקה): הפצצה הרוחנית במרכז הלב היהודי שלנו היא שהתורה שבכתב לא מתייחסת בחוק לאחריות ההורים כלפי בנותיהם ובניהם. אולי המחוקק המקראי שכח, אולי הוא חשב שזה מובן מאליו (טיעון קצת בעייתי כיוון שגם "לא תרצח" אמור להיות מובן מאליו) ואולי התורה חשבה שזה לא עניינה, והדאגה לילדות ולילדים נתונה לבחירת ההורים.
ומה עם חובת חינוך?
מנהיגי "תורתם אומנותם" יטענו שכיוון שחובת החינוך מוזכרת בתורה, וצריך לחנך ילדים (לכל הפחות את הבנים), ברור שיש להאכילם ולשמור על חייהם, אחרת לא יהיה לנו את מי לחנך. אלא שאין בתורה חובת חינוך; יש חובת כיבוד האל, והיא דורשת שנעביר את מורשתו לדור הבא (דברים ו', ז'): "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם" . אז והיום, לא הילדים עמדו לנגד עיני המחוקק, אלא האידיאולוגיה והמפלגה.
הפרחים לאושא
אושא הוא יישוב הגלילי, שמוזכר כמקום שאליו עברה מנהיגות החכמים לאחר כישלון מרד בר-כוכבא. באושא, כמו ביבנה שקדמה לה, היה צורך להתמודד עם המצוקה שלאחר המלחמה. היישוב אומנם התאושש די מהר לאחר המרד, אך בראשית הדרך היו קשיים כלכליים ועוני שהעלו את סוגיית האחריות לרעב של הילדים. מתוך מצוקה זמנית, תיקנה אושא תקנה קבועה ובפעם הראשונה בתולדותינו נחקק חוק שמטיל אחריות להזנת ילדים על הוריהם (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף מט עמוד ב): "באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהם קטנים". מהתקנה נלמד שבשעת מצוקה היו הורים שהעבירו את האחריות על הילדים לקופת הקהילה. ליבי על ההורים שנאלצו לעשות זאת, אלא שגם הקהילה הייתה ענייה וצרכיה מרובים. באין ברירה הודיעו החכמים להורים שהאחריות לילדות ולילדים מוטלת בראש ובראשונה עליהם.
אתם ההורים החרדים של חורף 26
אלה שהולכים אחרי הזרם המרכזי במגזר, ולא מקנים לילדיהם לימודי ליבה בסיסיים – עליכם להכיר את תקנת אושא ולדעת שיום אחד תידרשו להתבונן בעיני הדור הבא ולהסביר איך העזתם לא ללמד אותם מקצוע. איך העזתם לשתף פעולה עם התלות ההרסנית במפלגות החרדיות. איך העזתם לאפשר להם להסתובב ברחובות, לצפצף על החוק ולא לבדוק שהם מפגינים בצורה בטוחה. איך הפקרתם את האחריות על חינוך ילדיכם ועל חייהם בידי מנהיגים ציניים. איך הגענו למוות של נערים מתוקים בהפגנות מופקרות (יוסף אייזנטל ז"ל הוא לא הנער הראשון שנהרג בהפגנה חרדית מסוכנת).
ואם ההורים לא רוצים לשלם?
מאושא ואילך, החכמים הפעילו אמצעי חינוך ולחץ על ההורים (המשך הסוגיה, בתרגום מארמית):
כאשר באו לפני רב יהודה, אמר להם: התן ילד ועל בני העיר הטיל (את האחריות להזנת ילדיו). כאשר באו לפני רב חסדא, אמר להם: הפכו לו מדוכה בציבור ויקום ויאמר: העורב רוצה ילדים ואותו אדם (כלומר, אני) לא רוצה בנים... כאשר באו לפני רבא אמר: נוח לך שניזונים בניך מצדקה?
לפנינו שלוש שיטות להפעלת לחץ על הורים. שתי השיטות הראשונות מבוססות שיימינג. רב יהודה משווה את ההורים לחיות, לתנים שלא מביאים מזון לידיהם. יש לנו נטייה להעליב בני אדם על ידי השוואתם לחיות (בלי קשר לאמת המדעית) וכך עושה רב יהודה. רב חסדא מסלים והביוש שלו בוטה וישיר: יעמוד ההורה על במה ויכריז שאינו מעוניין בבניו, שהרי הורות אמיתית היא בראש ובראשונה אחריות לחיי הילדים.
המילה מדוכה, אֲסִיתָא בארמית, מעניינת בהקשר שלנו, שכן אסיתא הוא כלי גדול המשמש לכתישה. אני חושבת על ההורה שהופכים למענו את המכתשת כדי שיעמוד עליה ויכריז בציבור שהוא מוותר על ילדיו. כמה מאמצים יעשה הורה כדי לא להגיע למעמד הכותש את הורותו.
דווקא רבא, חכם בבלי עשיר, מבטא את פסגת החמלה; הוא לא מבייש את ההורה אלא מישיר מבטו ושואל: "נוח לך שבניך ניזונים מצדקה?" השאלה הכואבת מחזירה את הקשר ההורי למקומו – "בניך" – ומביעה הזדהות עם כאבו של האב שלא יכול לזון את ילדיו. "נוח לך?"
נוח לכם שניזונים ילדיכם מהצדקה?
אני מבינה מדוע הצדקה טובה לפוליטיקאים, שכן קהילה ענייה ומפלגות עשירות הן כלי שליטה שאין שני לו. אבל עכשיו, ערב הבחירות, עלינו לפנות לחברה החרדית, ללא התנשאות או שיימינג, אלא מתוך שותפות והבנה שהמציאות הזו נכפתה על חרדים מילדותם (גם על ידי המפלגות החילוניות שראו בחברה החרדית קהילה שבויה). עלינו לשאול אותם באהבה: נוח לכם שניזונים ילדיכם מהצדקה? נוח לכם שילדיכם מסתכנים בהפגנות מופקרות? נוח לכם שהפוליטיקאים שלכם מגבים עברייניות ועברייני מין? ברור שהתשובה היא לא, ועל כן אתם חייבים למרוד בפוליטיקאים שלכם ולשלם להם על רשעותם. אל תצביעו להם, אל תקשיבו להם, זה יהיה קשה אבל נוכל לעבור את זה יחד.
פרופ' רוחמה וייסצילום: אביבית בן נוןאסור למדינה להמשיך להפקיר אתכם והיא חייבת לפצות את דור הביניים, הדור שבאשמת המדינה לא זכה להשכלה אבל יעניק השכלה לבניו. דור אחד, עשרים שנה, וההפקרה והעוני של החברה החרדית יסתיימו, ולכולנו תבוא גאולה.
אנחנו בימים הראשונים של שנת 2026
וכבר אישה נרצחה בביתה
אחד-עשר ערבים ישראלים נרצחו
רן גואילי לא הושב למשפחתו ולאדמתנו
הדם על הידיים של ממשלת הדמים.
שבת שלום.
Ruhamaweiss1966@gmail.com
