אישים מוכרים מהזרם ה"חרדי-מודרני" פרסמו היום (א') מכתב פומבי הקורא לייסד מסגרת פוליטית חרדית ממלכתית, מחוץ למפלגות החרדיות המוכרות, ש"ס ויהדות התורה. בין החותמים על המכתב נמנים הרב בצלאל כהן, הרבנית עדינה בר שלום, אסתי שושן, פנינה פויפר, פייני סוקניק וד"ר אליעזר היון.
במכתב שפורסם באתר "כיכר השבת" נאמר כי "האנומליה אולי הגדולה ביותר בפוליטיקה הפנים-חרדית היא דווקא יציבותה המופלאה. המפלגות החרדיות אינן מתמודדות עם כל איום על שליטתן המונופוליסטית ברחוב החרדי. עשרות מפלגות, חלקן מיתיות, נמחקו מן הפוליטיקה הישראלית, אבל דרעי וגפני – ראשיהן של שתי מפלגות חרדיות – נמצאים בתפקידם כמעט 40 שנים. אפילו כישלונותיהם החריפים במגרשם הם – סוגיית הגיוס ושלילת תקציבי החינוך והישיבות – לא הציפו כל גורם שהעז לקרא תיגר על מנהיגותם. הם גם לא באמת חוששים כי יבוא יום וכוחות צעירים חרדיים צעירים, למשל, יבקשו לחולל שינוי בחייהם בדמות הקמת גוף חדש".
הכותבים סקרו שורת מחדלים שאירעו בשנים האחרונות וכתבו: "כיצד לא הובילו אירועי אסון מירון המופקר, תופעת הפגיעות המיניות, הקורונה וטבח 7 באוקטובר את הצעירים החרדים לחלץ מקרבם, כמו בסיר לחץ מבעבע, מנהיג המציג אלטרנטיבה? כיצד לא הופנמה בקרבם ההכרה כי פניה של ההנהגה שלהם אינה לנטילת אחריות כלל-ישראלית, ובטח לא לסולידריות עם-ישראלית? מצידה, הפוליטיקה החרדית אף לא ניסתה להציג מראית עין של ציבוריות מרשימה ואטרקטיבית".
לדברי החתומים על המסמך, "קשה שלא לתהות כיצד הצעירים החרדים לא תמהים, לפחות בינם לבין עצמם: איך הפך אדם כמו גולדקנופף לנציג של היהדות החרדית בכנסת ובממשלה? באיזה עולם מצהיר פוליטיקאי בכיר כמו משה גפני הליטאי בעזות מצח כי 'במוסדות שלנו' אין מקום להכיל את כל התלמידים הספרדים, ומפלגה חלשה כמו ש"ס של דרעי שותקת? איך האנומליה הזו ממשיכה להתקיים? ואולי ראשי המפלגות החרדיות צודקים? אולי אין באמת 'צעירים חרדים' המבקשים להציג אופציה אלטרנטיבית?"
לסיום הם כתבו: "סט הדעות והאילוצים האידיאולוגיים והפרקטיים מוביל אותנו למסקנה אולי חד-משמעית: תידרש התלכדות של כלל הקבוצות ותפיסות העולם השייכות לכל הפחות לקוד ה'חרדיות מודרנית-ממלכתית' תחת מנהיגות ריאלית אחת. זהותה כמעט ואינה חשובה. ההכרה בה כמייצגת את כלל הזרמים קריטית. ההצעה שלנו לפתרון היא ייסוד מפלגה חרדית ממלכתית המזכירה במידה מסוימת את מפלגת מימד – תנועתו של הרב יהודה עמיטל המופלא זיכרונו לברכה, שכללה אומנם לא מעט תפיסות עולם, אך בסופו של יום תפסה כי עליה להתלכד סביב פרסונה אחת. במקרה שלה היה זה הרב מיכאל מלכיאור שגם היה לשר בממשלת ישראל.
"את הרב עמיטל הגדול לא נצליח לשחזר אבל קאדר נהדר של רבנים, אקדמאים/יות, אנשי ונשות חינוך ומדיניות ציבורית בהחלט עומד לרשותנו. אנו מאמינים בכל ליבנו שהתלכדות כזו תעבוד. כשזה יקרה, נוכיח שאנו שווים לכל הפחות 2–3 מנדטים. או אז אנו מקווים שראשי המפלגות הגדולות יבינו את החשיבות שבמהלך, והם יתחרו ביניהם מי יצרף את המפלגה החרדית הממלכתית לריצה משותפת ברשימתו. זו תהיה לראשונה הצבת אלטרנטיבה ערכית מוצקה להנהגה הקיימת, הנהנית מכוח בלתי מוגבל".
"המפלגות החרדיות כיום מסואבות"
בעבר הוקמו מסגרות חרדיות שונות שניסו לאתגר את המפלגות הקיימות. אלי ישי שייסד את "יחד" בשיתוף פעולה עם דתיים לאומיים התקרב לאחוז החסימה, אך לא צלח את הכניסה לכנסת. לאורך השנים קמו עוד יוזמות כמו "ובזכותן" – מפלגת נשים חרדיות, או "כח להשפיע" בייסוד הרב אמנון יצחק, וכן נבחנו מעת לעת יוזמות פוליטיות נוספות שנותרו הרחק מאחור.
הרב בצלאל כהן, איש חינוך ויזם חברתי חרדי, כיום מנהל "המכון החרדי לדמוקרטיה", סבור שהפעם המהלך יוכל להצליח. "בעיניי, המפלגות החרדיות כיום אינן מייצגות את החרדים המבקשים כמוני לשלב תורה עם דרך ארץ", הוא מסביר. "הן אינן דואגות לנו לתעסוקה, השכלה, חינוך, שירות מותאם וכיוצא באלה. למרבה הצער, הן גם מסואבות ומושחתות ואפילו אינן דואגות למצביעיהן המאמינים בדרך של 'תורה בלבד'. בנוסף, ההתנהלות שלהן מול החברה הישראלית ומול הגורמים השונים אינה דיאלוגית אלא לעומתית, והן מחללות שם שמיים. לאור זאת, חובה לדאוג לייצוג פוליטי לחרדים ממלכתיים המאמינים בתורה עם דרך ארץ, נציגות שתתנהל ביושר ובשקיפות ותקדש שם שמיים".
ד"ר אליעזר היון, חוקר במכון ירושלים למחקרי מדיניות המפרסם לעיתים כתבות ומאמרים באתר זה, אומר כי "הרחוב החרדי, מסתבר, עדיין אינו בשל לשינויים מרחיקי לכת בשדה הפוליטי. אפשר שזהו תוצר של פונקציה פוליטית שבה עדיין מחזיקים דמויות מן הגווארדיה החרדית הישנה, או במילים אחרות – היכן שמצוי הכסף. כל עוד לא תקום תנועה חברתית, אולי פוליטית, שתציב אלטרנטיבה חינוכית לקהל 'חרדי חדש' רחב, אנשים כמונו ייוותרו בתודעה הציבורית כדון קישוט החרדי שניסה, לשווא, להילחם בטחנות הרוח של 'יהדות התורה' ועסקניה".
