הרב רפאל קליינמן גדל בעולם החילוני וסומן כילד פלא בתיאטרון הישראלי, אבל היום הוא איש חינוך חרדי לכל דבר ועניין. כמי שחזר בתשובה והיה בשני העולמות, קשה לו במיוחד לראות את הקרע בין המגזרים. "אני כואב בצורה מטורפת את מה שקורה היום ואני יודע שאפשר לשנות את המציאות. זו השליחות שלי כבעל תשובה. יש לי מה להגיד לשני המגזרים", הוא אומר בריאיון ל-ynet.
"אודישן משמיים" היא הצגת יחיד חדשה שגיבורה הוא רפאל, חוזר בתשובה חרדי שמגלה כי התשוקה שלו להופיע על במה והרצון של בנו להתגייס לצבא עלולים לסכן את עבודתו ואת מעמדו בקהילה שאליה הצטרף בצעירותו. את המחזה, המבוסס על סיפור חייו של קליינמן, כתב גיא מרוז. ההצגה תעלה ב-24 בנובמבר במסגרת פסטיבל יהודי-ישראלי לאמנויות הבמה, המתקיים בירושלים זו השנה העשירית בבית מזיא לתיאטרון, בתאריכים 23-27.11.
קליינמן, שמשחק בעצמו בהצגה, מודה בחיוך שהקשיים שהגיבור מתמודד איתם הם במידה רבה חלק מסיפור חייו. הוא חושב שההצגה מאפשרת לחילונים ולדתיים כאחד להבין טוב יותר את האתגרים שעומדים בפני חוזרים בתשובה. לדבריו, האתגרים רבים ומורכבים גם שנים רבות לאחר שמתחילים לשמור תורה ומצוות – לדוגמה, הסירוב של חרדים רבים לשדך את ילדיהם עם חוזרים בתשובה או עם ילדיהם של חוזרים בתשובה.
"במסגרת ארגון 'ביחד' אני פועל להעצים את חברי קהילת בעלי התשובה בישראל, ומנסה להעיר אותם מתרדמתם ולעורר אותם למציאות. לפתח עצמאות חברתית שאינה תלויה בחברה החרדית", הוא אומר.
ומה קורה במציאות?
"אין סיבה שבעלי תשובה ירצו להתחתן עם חרדים. אין להם מכנה משותף, אין שיח, אין שפה משותפת, מעבר ללימוד התורה וזיקה משותפת לקיום תורה ומצוות תוך שילוב בחברה הישראלית".
5 צפייה בגלריה
רפאל קליינמן, ארכיון. "צמנו ביום כיפור ואכלנו מצות בפסח, לא מעבר לזה"
(צילום: אלבום פרטי)
אז בעלי תשובה חרדים הם סוג ב'?
"זה היגד לא נכון. סוג של דיבור שהעולם יצר כדי לייצר אנטגוניזם נגד העולם החרדי. בעלי תשובה פשוט גדלו בעולם שונה, עם מוזיקה ותרבות שונים, ולכן היה הגיוני שנתקרב אל הציבור הדתי-לאומי – אלא שבגל התשובה לפני 40 שנים, הציבור הדתי-לאומי לא פתח את שעריו לחוזרים בתשובה. מעבר לזה, עבור חוזרים בתשובה, הציבור הדתי-לאומי נתפס כפשרן, הוא מסכים לפעילות מעורבת של גברים ונשים, הולך לסרטים ולהופעות, ולכן חזרה בתשובה כדי להיות דתי-לאומי לא נחשבה כאופציה".
מהקברט בלונדון לישיבת אור שמח
קליינמן נולד וגדל במשפחה חילונית בדרום תל אביב. "צמנו ביום כיפור ואכלנו מצות בפסח, אבל לא מעבר לזה", הוא מעיד. מגיל צעיר היה ברור לו שהוא יהיה חלק מעולם התרבות והמשפחה העניקה לו תמיכה מלאה. "הייתי ילד פלא שבוחרים להצגות כבר בגן הילדים. בהמשך למדתי בתיכון תלמה ילין במגמת תיאטרון. בגיל 14 כבר הופעתי באירופה עם להקה של הנוער העובד והלומד, ובגיל 16 השתתפתי כרקדן במופע של יהורם גאון".
לפני הצבא הוא למד במכינת סטודיו למשחק של ניסן נתיב. בתחילת השירות הצבאי הוא אומנם היה בנח"ל, אבל מהר מאוד עבר לשרת בלהקה צבאית שכונתה "צוות הווי אלתרמן" וכללה שמות מוכרים כמו אסנת וישינסקי, שרון ליפשיץ, דניאל לפין, ציפור אייזן, איקה זוהר, יאיר מיכאל ועוד. אחר כך הופיע בקברט בלונדון, ובמופע שהתבסס על הסרט "מופע הקולנוע של רוקי". בהמשך עבר לארצות הברית עם זמרים ושחקנים מפסטיבל הזמר החסידי שיצר להם את הכוריאוגרפיה למופע, והתקבל למחזמר "יוסף וכתונת הפסים המשגעת".
בגיל 23 הוא תכנן להשתתף בניו יורק בקליפ "Bad" של מייקל ג'קסון, אבל רגע לפני כן הוא נפגש עם הרב עזריאל טאובר ונשאל אם הוא מאמין באלוהים. "אמרתי לו: כן, אני מאמין באלוקים ומניח תפילין, אבל החיים שלכם לא מסתדרים עם החיים שלי. אני חי באמנות, ב'שואו ביזנס', עושה לאנשים טוב. תסביר לי איך אמונה ואמנות הולכים ביחד?"
מה תפס אותך בשיחה איתו שגרם לך לאחר מכן לחזור בתשובה?
"מה שהשפיע עליי הוא דווקא הקול הפנימי שלי שהבהיר שאני לא יודע מה זה יהודי. באותה תקופה נסעתי ברכבת התחתית בניו יורק, היו שם בחורי ישיבה ואמרתי לעצמי 'איזה קטע, הם בטוחים שאני גוי ואין להם מושג שאני יהודי'. זה לא הניח לי, ורציתי להבין מה זה יהודי".
במקום לחתום על חוזה הוא נכנס ללמוד במונסי ב"אור שמח", ישיבה לחוזרים בתשובה. אחר כך המשיך לישיבת-האם של "אור שמח" בירושלים. בהתחלה חילטר כמוכר בחנות של גל פז, בהמשך עבד כעוזר השר לקליטת העלייה, הרב יצחק חיים פרץ, אבל מהר מאוד הבין שהוא רוצה לחנך ונהפך למלמד ולמנהל תלמוד תורה חרדי בירושלים. במקביל הוא נישא לבעלת תשובה, ולשניים נולדו שישה ילדים.
ב-1998 צולם "נחום איש גם-זו והתיבה המופלאה" – סרט ראשון מסוגו שיועד למגזר החרדי. ציפי רוזנבלום, שכתבה וביימה אותו, בחרה בקליינמן לתפקיד הראשי של נחום איש גמזו.
אני מניח שלא כולם קיבלו את זה בהבנה.
"היו חרדים שאמרו לי 'איך אתה יכול להיות מנהל בתלמוד תורה, כשאתה משתתף בסרט ובכלל אסור לך לראות סרטים?' בהחלט הייתה תרעומת, אבל הבנתי שאני עושה את השליחות שלי והסברתי שקיבלתי היתר ממספר רבנים בכירים. אני לא רוצה להזכיר את שמם, שחלקם כבר לא בחיים, כי אותם רבנים התירו לי באופן אישי ולא כהנחיה גלובלית".
אבל במשך שנים חרדים לא רק התנגדו לעולם התרבות, אלא ממש בזו לו. איך ההרגשה כשבזים למשהו שיקר לליבך?
"לא נתתי לאף אחד לערער את מה שבתוכי. העובדה שאני מאמין לא עמדה בסתירה להרגשה שלי כלפי תרבות, אבל לא יכולתי לנהל על זה שיחה עם אנשים. מצד שני, בכל הפעמים שיצא לי לרקוד בחתונות, אנשים העריכו והתפעלו מיכולת הריקוד שלי".
אפשר לומר שבשנים האחרונות היחס של החרדים לתרבות יהודית השתנה לגמרי.
"ממצב של אנטי, היום יש ממש רצון והבנה. כמי שמתעסק בהכשרת מורים, אחד מהקורסים מיועד לגברים חרדים, איך ללמד חומש וגמרא בתנועה. פתחתי קורס השתלמות לגננים לגיל הרך, שמבוסס על המחשה. בעולם החרדי הבינו שתרבות היא השלמה של תהליכי למידה. בשלוש השנים האחרונות גם ביימתי שני מחזמרים בישיבה ספרדית-חרדית. הרבנים הבינו שיש צורך שמחייב את השימוש באמנות כאמצעי ולא כמטרה – כאמצעי לשמירה על המערכת. כיום נכנסו לימודי נגינה וכתיבת שירים. בתלמודי תורה יש אפילו מורים שמצלמים סרטונים, ולא רק בפורים".
אבל על ההצגה החדשה שאתה מעלה לא סיפרת לכולם.
"בסביבה שאני נמצא בה מבינים שאני מתכוון לצאת החוצה עם ההצגה. מי שמכיר אותי באמת יודע שיש בי את החיידק הזה לבמה. המחזה נולד מתוך זעקה פנימית ורצון לגשר על הפערים בין חילונים לחרדים".
בהצגה הבן שלך רוצה להתגייס לקרבי, מה קרה במציאות?
"הבנים שלי עשו שירות אזרחי".
