לוחמת המחתרת היהודייה סלמה ואן דה פר (וולמן במקור) הלכה השובע לעולמה בלונדון בגיל 103. כך דיווחו כלי תקשורת בהולנד. ואן דה פרה שימשה כבלדרית וביצעה עבודות שליחוּת בכל רחבי הולנד עבור המחתרת שהתנגדה לנאצים. לאחר מעצרה היא הצליחה להסתיר את מוצאה היהודי, ושרדה את מחנה הנשים רוונסבריק. ב-2020 פורסם ספר על אודותיה: "שמי הוא סלמה".
סלמה ואן דה פר הייתה נערה יהודייה הולנדית בת 17 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת 1941, כמה חודשים לאחר שהנאצים כבשו את הולנד, אביה נעצר ונשלח למחנה עבודה, ואילו אמה ואחותה ירדו למחתרת - עד שנבגדו ביוני 1943 ונשלחו לסוביבור. אמה, אביה ואחותה נרצחו על ידי הנאצים. סלמה עצמה הצליחה שוב ושוב לחמוק, כמעט בדרך נס, מנפילה בידי הנאצים.
לבסוף, בצעד של התרסה והתנגדות, הצטרפה למחתרת ההולנדית תחת זהות בדויה - מרגרטה ואן דר קאוט. במשך כשנתיים סיכנה "מרגה" את חייה מדי יום. היא צבעה את שערה לבלונד, השתמשה בתעודת זהות מזויפת כדי להיראות "ארית", ונסעה ברחבי הולנד כשהיא מבריחה עלונים, מעבירה מידע, מסייעת לפעילי מחתרת ומפיצה רוח עידוד והתנגדות.
ביולי 1944 נעצרה ונשלחה למחנה הריכוז לנשים רוונסבריק, שם הצליחה לשרוד הודות לזהותה הבדויה. רק לאחר תום המלחמה יכלה לשוב לשמה האמיתי - ולומר שוב: שמי סלמה. לאחר מכן היא עברה ללונדון ושם עבדה ככתבת ב-BBC. ב-1983 הוענק לה אות ההוקרה ההולנדי "צלב זיכרון ההתנגדות".
בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב-2022 סיפרה ואן דה פר על חברותה במחתרת: "חברים מצאו לי מקום מסתור בעיר ליידן, דרומית לאמסטרדם, עם רופאים מבית החולים המקומי. זו הייתה הפעם הראשונה שבאתי במגע עם ארגון ההתנגדות. ערב אחד הם אמרו לנו שחסר להם מתנדבים, ושאלתי אם אני יכולה לעזור. היו לנו אז הרבה אנשים שהיה צריך לטפל בהם בזמן שהסתתרו - לא רק יהודים, אלא גם סטודנטים באוניברסיטה שלא חתמו על שבועות נאמנות לגרמנים, או גברים שלא רצו ללכת למחנות עבודה".
ואן דה פר הוסיפה: "חלק מהפעילות שלנו במחתרת הייתה להנפיק להם תעודות קצבה ותעודות זהות מזויפות. התחלתי בכך ששלחתי עיתונים שההתנגדות יצרה. מהר מאוד עברתי לסחוב מזוודות מלאות בניירות לא חוקיים ולהעביר כשליחה לעיירות שונות. הכל כמובן תחת זהות בדויה שניתנה לי, עם מסמכים מזויפים. עם שינוי מראה מקצה לקצה. מנערה עם שיער ברונטי הפכתי לנערה במראה בלונד".
ביוני 1944 הסתיים המזל. "בסופו של דבר נתפסתי", היא סיפרה. "עובד מחתרת לקח אותי לבית בעיר אוטרכט והראה לי כיצד פועלים חללי מסתור שבהם מוסתרים מסמכים מזויפים. דלת הכניסה נפתחה ושם הסתיים עבורי הסיפור. הוא עלה למעלה עם שני שוטרים גרמנים. לקחו אותנו בנפרד במכוניות. הוכנסתי לתא כלא קטן עם עוד חמש נשים וביליתי שם את הלילה. מהר מאוד שלחו אותי משם עם רבים אחרים למחנה ריכוז. הייתי שם תשעה חודשים. הרבה אנשים מתו כל הזמן. הם נשלחו לתאי הגזים ונשרפו. שוחררנו ב־23 באפריל 1945 על ידי הצלב האדום השבדי. היינו חלשים, וכל כך פחדנו כשהוצאנו מהמחנה הראשי".
סלמה ואן דה פר כתבה ספר המגולל את סיפור העדות שלה בשם "אני סלמה". לפני שלוש שנים היא אמרה: "חשוב היה לי להעביר את אחד המסרים החשובים כמי ששרדה את השואה - כמו שהסבא וסבתא של הצעירים הגרמנים שאני מרצה בפניהם לא מעט, תמכו אז במפלגת הפועלים הגרמנית הלאומית-סוציאליסטית. לצערי, זה עדיין קורה בכל העולם. אנשים הולכים שבי אחר דיקטטורים לפני שהם יודעים מה הולך לקרות. הדיקטטורים האלה לא עולים לשלטון בן לילה. לא, הם לא. ואז, ברגע שאנשים רוצים למרוד, זה כבר מאוחר מדי! לעולם לא עוד. מה שקרה בשואה, אסור שיקרה עוד לעולם".
