כ-2,000 יהודים חיים על פי ההערכות בעיר בורנמות' בבריטניה, ובימים אלה הקהילה היהודית המקומית מודאגת מהרגיל, על רקע פשעי שנאה שאירעו שם. בשבת נורה נער יהודי מרובה אוויר, בידי נהג רכב שהשמיע לעברו הערות פוגעניות. במקביל, צלבי קרס רוססו על בתים בעיר הנופש האנגלית, בין השאר על ביתו של הרב בנצי אלפרוביץ'.
"זה היה בשבת בבוקר. כשיצאתי מהבית שלי עם הילדות שלי לבית הכנסת ראיתי על הקיר של הבית צלב קרס גדול", שחזר הבוקר (יום ד') הרב אלפרוביץ', המשתייך לחסידות חב"ד, בריאיון לאולפן ynet. "לא רציתי להפחיד את הילדים שלי, אז אמרתי לאשתי מה יש בחוץ, אבל מכיוון שלא הייתה סכנה מיידית לחיים, החלטתי שאני ממשיך כרגיל, ואחר כך בהמשך היום היו אנשים שכבר סיפרו את זה למשטרה. אחרי שבת הם התחילו לחקור את זה. גילו שהיו עוד מקומות בעיר עם צלבי קרס, והיה גם בחור יהודי פה בעיר שנורה".
ריאיון עם הרב בנצי אלפרוביץ', שצלב קרס רוסס על ביתו בבורנמות'
(צילום: ליאור שרון)
עד כמה שאנחנו מבינים, מצבו טוב, אבל האירועים האלה מדאיגים מאוד.
"נכון. זה לא נותן הרגשה טובה, וזה חמור מאוד. אני נולדתי וגדלתי פה בעיר, וגם כשהיו צעקות כאלה ואחרות נגד יהודים, לא היה דבר כזה. צלב קרס על קיר זה כבר רמה אחרת... התפיסה שלי היא שכשיש יותר חושך, כשיש יותר צרות, צריכים להוסיף בדברים טובים. זו הדרך הכי טובה לטפל בדברים כאלה".
לדבריו, "השאלה היא האם אנחנו נופלים בפח של ההפחדה, ונותנים למי שעשו את זה ניצחון בכך שהם הצליחו להפחיד את היהודים, או שאנחנו ממשיכים ללכת ברחוב כמו יהודים גאים ולא בורחים מפה, וממשיכים לחיות כמו יהודים. זה העיקר, זה מה שאמרתי לקהילה שלי, וזה מה שאני אומר לכל אחד ששואל אותי. יכול להיות שזה קצת לא נעים, אבל זו לא סכנה כזו ברמה שאסור ללכת ברחוב, זו כבר קצת הגזמה לדעתי. הסכנה האמיתית היא בארץ, כמה כואב הלב מה שקורה שם. אם המנהיגים בארץ היו צועקים בקול רעש גדול שכל הארץ שייכת לעם ישראל ולא היו מפחדים להגיד את האמת, אולי גם שונאי ישראל בכל מקום בעולם היו מפחדים יותר מיהודים".
אתה אומר שאולי דווקא הגישה המתנצלת והתבוסתנית מגבירה את האנטישמיות. אמרת קודם שרצית להסתיר את האירוע מהילדים שלך. איך הם הגיבו בסוף על האירוע הזה, ואיך כל הקהילה מגיבה?
"הייתי צריך להסביר לילדים שלי מה זה צלב קרס, וזה בטח זה לא היה דבר נעים, אבל הסברתי להם מיד שיש הקדוש ברוך הוא בעולם והוא שומר עלינו ואנחנו כל הזמן בידיים שלו. הדבר הזה נתן להם הרגשה טובה, הרגשה שהם בידיים טובות. אפילו שמעתי את אחת מהבנות שלי מסבירה את זה לעוד ילדים בבית הכנסת, אומרת להם שהקדוש ברוך הוא שומר עלינו וגם אם יש אנשים רעים בעולם שרוצים לעשות דברים לא טובים, אנחנו נהיה בסדר.
"כשכלי תקשורת פה בעיר שאלו אותי אם אני מפסיק לחבוש את הכיפה שלי בחוץ, אמרתי להם שכמו שאם מישהו לא אוהב את האף שלי, אני לא חותך את האף שלי – כך אני לא מסיר את הכיפה שלי, ואני מציע לכל יהודי בכל העולם לעשות את אותו דבר. אני מציע גם למנהיגים בארץ להגיד בקול ברור וצלול שארץ הקודש שייכת לעם הקודש, מכיוון שכך כתוב בתורה שלנו וכך נתן הקדוש ברוך הוא לנו את כל הארץ, ולא חס ושלום לדבר על החזרת השטח שעכשיו נכבש ונהרגו כל כך הרבה חיילים על זה, או חס ושלום לדבר על מסירת השטח למישהו שיטפל בזה. דיבורים כאלה, זה מה שנותן מקום לשונאים. אם מדברים ככה, כאילו זה לא השטח שלך, מה אתה עושה שם?"
אגב, הצלחת להוריד את צלב הקרס מהקיר?
"כן, בטח. כבר ביום ראשון בבוקר הגיעו אנשים טובים מאוד מהעיר והורידו את זה. עכשיו הבית שלנו יפה ונקי, כולם מוזמנים. אין זכר לזה".
אתה יודע, אומנם בישראל יש לנו את הצרות שלנו, מן הסתם, אבל אנחנו רואים כל כך הרבה תקריות אנטישמיות בחו"ל וקשה היום להיות יהודי בעולם. זה לא גורם בכל זאת למחשבות על עזיבה?
"לא, אני לא חושב לעזוב לרגע. כולם רוצים להיות בארץ ביחד עם משיח צדקנו, אני מאמין באמונה שלמה שבקרוב ממש כל יהודי יהיה בארץ עם משיח צדקנו, אבל עד שזה לא יהיה, יש אחריות לכל יהודי בכל מקום בעולם להחזיק את היהדות במקומו, וחס ושלום לא להגיע למחשבה לברוח. אם אני בורח מכאן מחר, מה יהיה עם כל הקהילה? לא כולם יעזבו, תהיה קהילה שבורה, וזו הסכנה. אף אחד לא חתם על נייר עם הקדוש ברוך הוא שהחיים יהיו נעימים וקלים. החיים לא קלים, אבל זה לא לוקח מאיתנו את האחריות על מה שאנחנו צריכים לעשות כיהודים".
