הימים שלאחר חג הפסח מזוהים בדרך כלל עם ירידה חדה באירועים, ועונת החתונות נפתחת רק בהמשך - אחרי ל"ג בעומר. לכן, אם הוזמנתם לחתונות שנערכו בימים האחרונים, ואפילו לכמה אירועים לזמן זה - התחושה שלכם שמדובר בדבר חריג - מוצדקת.
ימי ספירת העומר, שבין פסח לשבועות, נחשבים על פי רוב המנהגים לתקופה ללא חתונות ואירועים משמחים, לפחות עד ל"ג בעומר. הרקע לכך נעוץ במסורת מתקופת המשנה, שלפיה פרצה מגפה שבה מתו 24 אלף מתלמידיו של רבי עקיבא, שהיו תלמידי חכמים אך "לא נהגו כבוד זה בזה". לזכר האסון נוהגים מנהגי אבלות - הימנעות מתספורת וגילוח, אי־קיום חתונות והימנעות ממוזיקה שמחה.
עם זאת, מדובר במנהג מאוחר יחסית, ואף כזה שעומד במתח מסוים עם אופיו של חודש ניסן - חודש הגאולה ממצרים, שבו נהוג להרבות בשמחה ולהימנע מביקור בבתי עלמין או מהספדים. בשל כך, לאורך הדורות היו פוסקים שהתירו לערוך חתונות בימי ספירת העומר, לפחות עד חודש אייר.
השנה קיבלה הסוגיה תפנית נוספת בעקבות המלחמה, שגרמה לדחייה של אירועים רבים בשבועות שלפני פסח. ברבנות הראשית הורו כי זוגות שנאלצו לדחות את חתונתם בשל הנחיות פיקוד העורף או שירות מילואים של אחד מבני הזוג או שניהם - לא ידחו אותה יתר על המידה, ויוכלו להינשא גם במהלך ספירת העומר, במהלך חודש ניסן.
בהודעה רשמית שפורסמה כבר בתחילת המלחמה, נכתב כי מדובר בצעד חריג: "עבור זוגות שנאלצו לדחות את יום שמחתם בשל אונס ביטחוני, קובעים הרבנים הראשיים בצעד חריג כ‘הוראת שעה’ לשנה זו, כי ניתן יהיה לערוך חופות וקידושין עד ראש חודש אייר (ועד בכלל). היתר זה ניתן הן לבני עדות המזרח והן לאשכנזים, תוך שימת דגש מיוחד על זוגות שטרם זכו לקיים מצוות פריה ורבייה". לצד זאת הודגש כי אין מדובר בשינוי קבוע: "בשנים כתיקונן… נותר בעינו המנהג".
"רק השבוע הייתי בשתי חתונות", מספרת ליאל הראל, עובדת סוציאלית, מאמנת לזוגיות סמנכ״לית חיבורים. "אלה חתונות שהיו מתוכננות לתחילת חודש מרץ וישר בתחילת המלחמה הרבנות הודיעה שהשנה ייתנו להתחתן גם בספירת העומר. זה נתן המון אוויר לזוגות. המקום הזה שהם כן יכולים להגשים את החלום של החתונה שהם כן רצו, אבל ממקום שהם לא צריכים לחכות עד אחרי ספירת העומר, שזה המון זמן, אלא ממקום של איזושהי פתיחות. זוג אחד שהתחתן היה עם סיפור מיוחד ומרגש. הכלה נכדה של ניצולי שואה והחתונה יצאה ממש במוצאי יום השואה. יש בזה משהו חזק ומרגש".
המציאות החריגה הובילה גם למקרים פרטניים. כך למשל, בתחילת המלחמה פנה זוג בבקשה להקדים את מועד חתונתו, בשל שירותו המבצעי של החתן ביחידת עילית והצורך לשוב ללחימה במהירות. הפנייה הועברה לרב היישוב פסגות והממונה על תחום הנישואין בבנימין, הרב ש’ יוסף ויצן, שקיים התייעצות עם גורמי הרבנות המקומיים.
בהמשך הוגשה בקשה לרב הראשי לישראל, הרב דוד יוסף, שבחן את הנסיבות ואישר את קיום החתונה במועד המבוקש. במועצה הדתית בנימין הסבירו כי האישור ניתן על רקע המציאות הביטחונית ומתוך הבנה לצרכים הייחודיים של לוחמים, במטרה לאפשר להם לנהל את חייהם האישיים לצד השירות.
ההיתר איפשר לזוג להינשא ללא דחייה נוספת, ואף תרם לכך שהחתן יוכל לשוב ללחימה כשהוא פנוי ומרוכז במשימתו. במועצה ציינו כי מדובר באירוע חריג, גם ביחס לאזור שבו רוב האוכלוסייה דתית - אך כזה שנגזר מהנסיבות המיוחדות של התקופה.
