השופט בדימוס מנחם נאמן ריגש אמש (יום ב') רבים, כשנשא את תפילת "אל מלא רחמים" בעצרת הפתיחה הממלכתית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, שנערכה בכיכר גטו ורשה ביד ושם. צפו בקטע מהתפילה ובריאיון של נאמן לאולפן ynet.
(צילום: ליאור שרון)
מנחם נאמן נולד ב־1938 בבריאזה וגדל בקימפולונג מולדובנסק שברומניה, בן זקונים לפרידה ולמשה נוימן, ולו שני אחים ושתי אחיות. בסוף 1941 גורשה המשפחה ברכבת בקר לעיירה אטאקי שברומניה (היום אוטץ' שבמולדובה), עם רכוש מועט אותו החליפה תמורת מזון. המשפחה הושטה במעבורת אל מעבר לנהר דניסטר והוכנסה לגטו שרגורוד (היום שרהורוד שבאוקראינה).
בריאיון לאולפן ynet, סיפר נאמן (88), שורד שואה שמשפחתו גורשה לגטו ברומניה, על התפילה שנשא בצורה מרגשת ונוגעת ללב: "לאחר ששמעתי לפניי את ששת השורדים, שהדליקו את המשואות ואת הסיפורים שלהם, הייתי בהתפעמות גדולה מאוד מהגבורה של כל אחד מהם. וזה בא לידי ביטוי בצורה שבה אמרתי את התפילה".
מנחם נאמן נושא את תפילת אל מלא רחמים
(צילום: לע"מ)
נאמן, שכיהן בעבר כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, סיפר על הזיכרון הראשון שלו מהילדות בתקופת השואה: "הזיכרון הוא המעבר. כשאני מחזיק איזשהו פרט קטן, ואבא ואמא וואחיותיי מחזיקים כמה דברים, ואנחנו מיד נאלצים כשאנחנו עוברים את נהר הדניסטר, אנחנו נאלצים למכור את הדברים האלה כדי לקבל איזושהי פרוסת לחם".
הוא גם סיפר כיצד אביו דאג שבני משפחתו לא יאכלו לחם בפסח, למרות התנאים הקשים: "אכלנו תפוחי אדמה, שאבא השיג תוך כדי עבודת הכפייה שלו. הוא הוציא מהאדמה תפוחי אדמה וסלק. אסור היה לקחת לכיס דבר, מי שלקח לכיס מיד היה מקבל מלקות, והוא עשה את זה בגלל מסירות נפש בשביל המשפחה, וקיבל מלקות".
נאמן נותר אדם שומר מצוות, למרות מה שהוא ובני משפחתו עברו בשואה: "זה בדיוק כשאני חושב על החסדים שהקדוש ברוך הוא השפיע על המשפחה שלנו, שבתנאים האלה, כשלכולנו היה 41.5 מעלות חום, שרדנו. אנחנו כולנו, חוץ מהאח הגדול שנספה באושוויץ בגלל שהוא נשלח להונגריה כי לא הייתה ישיבה מתאימה לעילוי שכמותו במקום שאנחנו גרנו, אז הוא נשלח לסבתא בהונגריה, ושם הוא הלך יחד עם סבתא לאושוויץ במשרפות ב-1944. אז כשאני חושב על החסדים האלה שאנחנו בכל זאת ארבעת הילדים האחרים, וההורים הצלחנו לשרוד ולחזור חזרה, זה חסד עצום שהוא השפיע על האמונה שלי ועל כל ההתנהגות שלי בכל חיי".
השופט בדימוס סיפר כי לאחר השואה, הוא שר כדי לפרנס את משפחתו: "אבא שלח אותי למשפחות לשיר כדי לקבל תרומה ואנחנו ככה ניסינו להתקיים".
נאמן סיפר כי למרות שאחיו של אביו הציעו לו לעבור לארצות הברית, הוא בחר לעלות לישראל. "הוא אמר להם 'לא', יש מדינה, אנחנו חוזרים לכאן", סיפר השופט בדימוס. "למרות שהוא היה חסיד ויזניץ', אבא אמר 'אני לא נוסע לארצות הברית, אני נוסע לארץ ישראל'. הוא ידע שכל מה שאנחנו נקבל כאן זה אוהל במעברה, ובשנת 1950 היה שלג בכל הארץ והאוהל שלנו עף, ואותי לקחו שוב לבית חולים עם דלקת גרון קשה מאוד, ושוב חשבתי שלא נשרוד, ושוב סבלנו. אני כל הזמן מרגיש - 'עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך'".
מנחם נאמן כיהן כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, מרצה לדיני משפחה באוניברסיטת חיפה ויו"ר הוועדה הממנה (האספה הכללית) של החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה. למנחם ולציפורה אשתו ארבעה ילדים, 22 נכדים ו-45 נינים.
